קפריסין של חורף

לקפריסין יש דימוי של חופשת חופים קיצית, אבל מתברר שהיא גם יעד חורפי

הטברנה של יאניס בכפר קאטיקאס Kathikas)) בצפון קפריסין מארחת הערב, מלבדנו, קבוצת עיתונאים מישראל, ארבעים גברים מסניף מכבי האש המקומי, שחוגגים סיום עונה ללא שריפות. בלהט הבוזוקי והזיווניה (אלכוהול מקומי), ניצוצות השמחה הופכים לגצי אש שאף אחד לא חושב לכבות. איני יודעת אם נמנו עם הכוח הקפריסאי שנחלץ לסייע בכיבוי הדליקה בכרמל, אך כרקדנים וכמארחים הם ללא ספק אלופים.

גבר כרסתן, במיטב שנותיו, מניח על פדחתו כוס מלאה במשקה ומלהטט במיומנות דקות ארוכות לקול תשואותינו, ואז לוגם ממנה בתנועות ניצחון. חברו מצמיד לאחוריו זנב נייר ומתמרן בתנועות ריקוד בין עמיתיו המנסים להצית את הנייר - משחקי כבאים. כטוב לבנו בזיווניה ושטופי זיעת שמחה, גם אלף כבאים קפריסאים לא יצליחו לכבות אותנו, אף אם בחוץ צינה של לילה חורפי.

זו הפעם השישית שאני פוקדת את האי ומוסיפה עוד נדבך לסיפור האהבה ההדדי שלנו.

אני נהנית לפגוש שוב את קפריסין המוכרת, המקדשת את המסורת שלה אך יודעת להתחדש. אנו נוחתים בשדה התעופה החדש והמודרני בלרנקה, חולפים על-פני חופים מטופחים (56 חופים קפריסאיים זכו השנה בדגלי ארגון blue flag לחופים נקיים השומרים על איכות הסביבה), מבקרים בכפרים המציעים אירוח בבתים אותנטיים, וטועמים אוכל מסורתי עם טוויסט עכשווי. הצטרפותה של קפריסין למדינות האיחוד האירופי עשתה לה רק טוב. האיחוד העניק תקציבים לשיפור תשתיות הכבישים, נרכשו אוטובוסים חדישים שמסיעים תיירים בין הערים הגדולות, ופרויקטים לשימור מלאכות מסורתיות, בהם גם ייצור מזון מקומי, זוכים לעידוד במתן מענקים כספיים. במקביל, קבוצות הון משקיעות בתבונה, ופותחות צוהר לערוצי תיירות חדשים באי, בעיקר בתחומי תיירות הגולף והספא.

הכנסת אורחים חמימה

קפריסין מציעה אפשרויות לחופשות ולטיולים בכל עונות השנה: מחופשה קיצית בחופים, עבור בסקי בהרים ובטיולי ג'יפים ועד מסלולי הליכה. למרות ממדיו הקטנים של האי, יש בו היצע מגוון של נופים ושל אתרים. לקפריסין יש דימוי של יעד קיצי, אבל מתברר שגם בחורף הוא אטרקטיבי, והבונוס הוא שהטיסות זולות יחסית, וכך גם תעריפי החדרים במלונות.

בראש מהדורות החדשות - בשבוע שבו שהינו בקפריסין, בסוף דצמבר - השלג שנערם בהרי הטרודוס לגובה של 25 סנטימטרים, ואתר הסקי היחיד שנפתח לגולשים. מזכיר את החורף הישראלי ואת ההתרגשות סביב מפלס השלג בחרמון. באתר ארבעה רכבלים וארבעה מסלולים. עונת הסקי נפתחת בסוף דצמבר ונמשכת עד מארס. לפני שאורזים את ציוד הסקי כדאי להתעדכן באתר האינטרנט.

ברוב חלקי האי, החורף הקפריסאי מזכיר מאוד את החורף הישראלי. הטמפרטורות נוחות יחסית, ובימים יפים של חורף, עטופים במעילים ובצעיפים, נעים לטייל ברוב האטרקציות. יערות עצי המחט עטויי השלג וגגות רעפי החרס המשופעים בכפרים הציוריים מעניקים נופך אירופי ונעימים לטיול.

זכור לי חורף אחד, בפברואר, שבו נקלענו לסופת שלגים ומצאנו מחסה בלובי של מלון פורסט פארק, אחד היוקרתיים באי. אף שלא היינו אורחי המלון, הזמינו אותנו להיכנס לשעה קלה עד שמזג האוויר יירגע. כמה נעים היה לשוב הפעם אל המלון הזה כאורחת, ולחוות אותה הכנסת אורחים חמימה.

הפעם כבר ידעתי לתרגם את תחושותיי למונח הקפריסאי פילוקסניה (Philoxenia - אהבת זרים, בתרגום מילולי; ההפך מקסנופוביה, שנאת זרים). המונח הזה מתמצת את כישרון האירוח שהקפריסאים ניחנו בו, ששורשיו בימים שבהם אירחו עוברי אורח זרים בבתים פרטיים, ומשמעותו: הכנסת אורחים נדיבה מכל הלב, המעניקה לאורח תחושה שהוא רצוי, שירגיש בנוח כמו בביתו אך יתפנק כאורח.

בבוקר לוקח אותנו מנהל המלון הראקליס סקיאנידס, דור שני למשפחת המייסדים, לראות את האוסף המרשים של מקלות הסקי של אביו, שהיה אלוף סקי ב-1928. ויש גם נקודה ישראלית: המלון, שנחנך ב-1936, תוכנן על-ידי האדריכל הישראלי שמואל ברקאי. משפחתו הוזמנה השנה לחגיגות ה-75 להקמת המלון. מהנדס הקונסטרוקציה, אגב, היה סבו של הכדורגלן בוני גינצבורג.

בסניף לשכת התיירות במרכז העיירה פלאטרס כדאי להצטייד בטיפים, במפות ובעלונים. תיירי הסקי משלבים טיולים בכפרים הציוריים, סועדים בטברנות, ומתכנסים ליד האח המבוערת במלון. במרחק שעת נסיעה מההרים לחוף הים פושטים את מעיל הסקי ונשארים בטי-שרט דקיקה. הקפריסאים, בדומה לנו, סובלים בשנים האחרונות מחורפים עניים במשקעים. אך כמה אירוני, הם רוכשים מחברות ישראליות את טכנולוגיות התפלת מי הים ומיישמים אותן במהירות, בעוד אנו נותרים מאחור.

יער, שמורות ומערות כחולות

"לפני חמישים שנה היה כל האזור מכוסה במטעי בננות ובפרדסי הדרים", מתלונן ג'ורג' לואקים, בעל חברת טיולי שטח, המוביל את שיירת הג'יפים שלנו לשמורת אקאמס ((Akamas. לואקים הוא מהדורה מקומית של מדריך "החברה להגנת הטבע" בבקיאותו בחי ובצומח ובמחויבותו לסביבה. כמו בישראל, אם כי בקצב איטי יותר, הנדל"ן נוגס בנוף הטבעי ובשטחים החקלאיים.

הדרך הראשית מפאפוס צפונה (E701) נעה לאורך רצועת החוף המערבית, העשירה במפרצים מחורצים ובמערות כחולות. מעברה המזרחי הדרך טובלת בכרמי זיתים ובמטעי פקאן ואגוזי מלך צפופים. הנסיעה ברכב שטח מאפשרת לנו לרדת לשבילי עפר לאורך המפרצים.

ג'ורג' מדבר אלינו בפרחים, בזרעים ובפירות, ומתבל בסיפורים מקומיים. עם הגשם הבא, הוא מבטיח, יתמלאו כל היערות בפטריות מסוג אורניות, ובאביב יכסו את פני הקרקע מרבדי פרחים צבעוניים של סחלבים, וגם פרחים בגוני סגול, שמכונים כאן דמעות אפרודיטה, הלוא היא הכלנית. אפרודיטה, אגב, נולדה לפי המיתוס בחופי קפריסין.

על הגבעה בכפר פייה (Pegeia)משכירים וילות למשפחות, וסמוך לכפר פועלת חוות סוסים המשמשת גם כבית ספר לרכיבה ולטיולים. פונים עם הדרך ל-Coral Bay, מפרץ נעים ורומנטי אפילו כשהשמש באמצע השמיים. לאחר אתנחתא במפרץ לארה Lara)) הפראי, הידוע כמקום הטלת ביצי הצבים בסוף הקיץ, עוצרים בכפר אינייה Inia) ) לקפה מסורתי שיוצקים מבריקי, קנקן מנחושת זהובה שמתבשל בארגז חול לוהט על גחלים נסתרות. איך תרצו את הקפה שלכם - "גליקו" (מתוק מאוד), "מטריו" (ממותק מעט) או "סקטו" (ללא סוכר) - שואל המלצר בכל בית קפה מסורתי באי, והקפה מוגש תמיד בליווי כוס מים.

ככל שמתרחקים מפאפוס, הפופולרית בקרב נופשים ותיירים, הנוף הופך ליותר ויותר בתולי. אך שיא היופי נגלה בהמשך, בלשון היבשה החודרת לים בקצה הצפון מערבי. זהו חצי-האי אקאמס, שהוכרז כפארק לאומי. השבילים הופכים לתלולים ולמפותלים, וזרימת האדרנלין מתחדשת. מדי פעם עוצרים בנקודת תצפית שממנה נשקף ב-360 מעלות נוף עוצר נשימה, והבהייה התזזיתית במעגל הנופים יוצרת סחרחורת נעימה.

אין כמו אוויר ההרים המתערבל עם הבריזה הימית לעורר את התיאבון. לארוחת צהריים אנו מתיישבים עם הפנים לים במסעדת חופים בשם סולי(Souli) ( בעיירת הדייגים פוליס (Polis) ומשקיפים אל צפון הים התיכון. בשעות הצהריים המאוחרות, בחודשי החורף, צבעו הכחול מעמיק. מזמן לא טעמתי פירות ים כה טריים ופריכים.

לאחר ארוחת הצהריים אפשר לשכור חדר במלון המשפחתי בקומה השנייה, או לחלץ עצמות בטיילת המטופחת המקבילה לחוף ואופיינית לערים ולכפרים בחופים ברחבי האי. בקו המים חנויות למזכרות ובתי מלון משפחתיים.

קצת פלפל אנגלי

שישים אלף בריטים חיים כתושבי קבע באי, וכמיליון תיירים בריטים פוקדים את האי מדי שנה, ואלה מטביעים את חותמם מאז הימים שבהם היה קולוניה בריטית (1878-1960). גם כאן הם ממשיכים, כמנהג האנגלים, לדון במזג האוויר. עוד מורשת בריטית: הנהיגה בצד שמאל של הכביש והשפה האנגלית השגורה בפי כול.

פעמיים בשבוע יוצא מר אליאס, מגדל הסוסים הגדול ביותר באי, עם צוות סוסיו ורוכביו לקחת חלק במירוץ הסוסים בניקוסייה. בחוותו, הסמוכה ללימסול, הוא מטפח כ-250 סוסים יפהפיים. בשיעורי הרכיבה המורה מחלק הוראות במבטא בריטי כבד. המועדון למירוצי סוסים והימורים פועל בהתאם לכללים הבריטיים, אך האווירה פחות מעונבת. המטפלים מובילים את הסוסים לתצוגה בפני המהמרים הפוטנציאליים. הכרוז מודיע על מספרי המתחרים, ובהינתן האות הם פורצים קדימה. לפי שאגות הצופים קל לנחש מי הימר נכון.

עוד מורשת בריטית היא הגולף, אלא שכאן הוא נחשב לספורט חורף, ועיקר הפעילות היא בין אוקטובר למארס, לפני שהחום יעיק על החובטים. מועדון גולף יוקרתי ומפואר, אלאה (Elea), נפתח בקרבת פאפוס, בבעלות ניק פאלדו, שחקן גולף אנגלי שצבר שש אליפויות עולם. מדריך סקוטי מדגים לתלמידו מהי חבטה מושלמת, ונערים אוספים כדורים לבנים בין עצי החרוב והזית, שמזכירים לנו כי מועדון הפאר מצוי באי בים התיכון.

בעתיד ייבנה כאן מלון בוטיק, וכבר עכשיו מציעים חבילות לתיירי גולף במגמה להתחרות בספרד ובפורטוגל. כדי לעודד תיירות גולף, חברת התעופה הקפריסאית פוטרת את ציוד הגולף מחישוב משקל המטען.

השפעת המסורת האנגלית נעצרת בפתח המטבח המקומי בחנות קטנה בעיירה פלאטרס בהרי הטרודוס ובאנגלי אחד שהעז לייצר כאן שוקולד. ג'ון אדמס מכבד אותנו בכוס שוקו מהביל ושומר על ארשת מסתורית כשהוא מספר ששירת בשגרירות הבריטית בתל אביב, למד את תורת השוקולד בצרפת, ולבסוף מצא את ייעודו כשוקולטייר בקפריסין.

את הטיול סיימנו בתענוג חורפי אחר - שכשוך במי גופרית חמימים במלון ספא חדש בשם Anargyri Ayii. אין כמו להשתכשך בבגד ים במי בריכות הגופרית החמימים ולהביט החוצה אל הנוף החורפי ואל טיפות הגשם המכות על זגוגיות החלונות הפנורמיים. משם עוברים לסאונה היבשה להתרגעות נוספת, או לטיפול אישי באחד מחדרי הטיפולים המצוידים בחידושים האחרונים בתחום טיפולי המים.

על העונג הזה עלינו להודות לשני אחים נזירים שבנו ב-1649 מנזר ובית מרפא לחולים ללא תשלום. מוקיריהם הפכו אותם לקדושים שהאיקונות שלהם מוצגים בקפלה במקום, ושמו העתיק של המקום, אאי אנארגירי (שני קדושים "ללא תשלום") אומץ כשם המלון החדש. היום התשלום אינו צנוע כלל, אך מצדיק כל אירו.

האדריכלים שמרו על החן המקורי של פעם, הוסיפו את הנוחות של ימינו, ועיצבו בטעם ובקפדנות כל סוויטה וכל פינה במרחב הציבורי. החדר שלי נפתח אל חצר פרטית נסתרת שבה עץ זית עתיק וריהוט גן. לצד חדרים אחרים יש מרפסות נעימות, ויש גם סוויטות מרווחות. ניחוחות הרוזמרין והלבנדר בגינות שמקיפות את המתחם מאזנות את ריח הגופרית, כך שאפשר להמשיך להירגע.

מיקומו של הרזורט נוח ליציאה לטיולים: חמש דקות נסיעה לכפר מילו Milou הסמוך, המוקף כרמים וידוע כאזור קינון לזמיר; עשר דקות נסיעה, ואתם בכפר קטיקאס (Kathikas) באזור של כרמי יין ויקבים. חצי שעה נסיעה לשמורת אקאמס ויער פאפוס.