הדבר הכי מעניין בשבועיים הראשונים בעונת ה-NBA הוא הניסוי שעושה אריק ספולסטרה במיאמי היט. ספולסטרה, שהתחיל את הקריירה כמתאם הווידיאו של מיאמי ב-1995 ובגיל 41 מתחיל עונה רביעית כמאמן הקבוצה, הוא ג'אנקי של כדורסל. את ששת השבועות הראשונים אחרי ההפסד לדאלאס בגמר פלייאוף 2011, ספולסטרה העביר במרתוני וידיאו ואיסוף סטטיסטיקות. כשנמאס לו הוא יצא למה שאפשר לכנות מסע בין מאמנים.
המסע של ספולסטרה התחיל ביוג'ין, עיר קטנה (קצת יותר מ-150 אלף איש), מרחק שעתיים מפורטלנד, שהיא בעיקר הבית של אוניברסיטת אורגון. ספולסטרה הגיע ליוג'ין כדי לפגוש את צ'יפ קלי, המאמן החדשני שהפך את קבוצת הפוטבול של אורגון לכוח משמעותי בעולם המכללות. קלי הסביר לספולסטרה בפירוט את הרציונל מאחורי שיטת ההתקפה המצליחה של אורגון, שקיבלה את השם Blur Offense (התקפה מטשטשת, זה הכי קרוב בעברית).
***
מה שאורגון, קבוצה שמזכירה את מיאמי באתלטיות הפנומנלית שלה, עושה בהתקפה, נשמע פשוט: היא משחקת מהר. בפוטבול מכללות להתקפה יש 40 שניות להתחיל מהלך מרגע שהמהלך הקודם הסתיים. אורגון מתחילה כל מהלך אחרי 15 שניות. ה-Blur Offense היא נשק יותר פסיכולוגי מטקטי: התמה היא שהתקפה פשוטה שמתחילה מהלך כל 15 שניות יותר אפקטיבית מהתקפה מתוחכמת שעובדת בקצב רגיל, כי קצב מהיר יוצר מומנטום.
כדי לשחק בקצב מהיר כל המשחק, אמר קלי לספולסטרה, צריך לוותר על מידה מסוימת של שליטה. בפוטבול זה אומר לוותר כמעט לגמרי (לפחות ב-90% מהמהלכים) על התדרוך שמעביר הקוורטרבק לשחקנים לפני כל מהלך ולהימנע מתרגילים מסובכים. בכדורסל זה אומר לוותר על המבנה הקונבנציונלי של החמישייה ואפילו על תרגילים בכלל. ספולסטרה הבין מקלי שההתקפה חייבת להתבסס על אינסטינקטים, להיות אימפולסיבית, בלתי צפויה; שצריך לרווח את המגרש, להגביר את הקצב, לתת לשחקנים לעוף; שמהירות ושטח הם חיוניים.
העקרונות האלה קיבלו חיזוק ממה שספולסטרה שמע מג'ון קליפארי, מאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קנטקי. קליפארי, מבכירי מאמני הכדורסל בארה"ב, אחראי לשיטת התקפה שמכונה Memphis Attack (לפני קנטקי הוא אימן באוניברסיטת ממפיס) ומבוססת על גארדים שמנסים להגיע לטבעת כמה שיותר מהר. השחקנים בלי הכדור צריכים לקרוא את התנועה של החודר ולנוע לשטחים ריקים (שקיימים כי ההגנה מתכווצת על הכדור) מחוץ לקשת השלוש כדי להגשים את המנטרה של השיטה: או שתי נקודות כמעט בטוחות מתחת לסל או, אם כבר זורקים מרחוק, שלשה.
***
ספולסטרה חזר מלא ברעיונות מהמסע (שכלל גם עצירות אצל מייק ששבסקי, המאמן האגדי של דיוק, ואורבן מאייר, מאמן הפוטבול של אוהיו סטייט), אבל בגלל ההשבתה ב-NBA לא היה לו איך לתרגם אותם לכדורסל. אז "פעם או פעמיים בשבוע", אומר פאט ריילי, נשיא מיאמי שכמאמן זכה באליפות עם הקבוצה ב-2006 ובארבע אליפויות עם הלייקרס בשנות ה-80, "אריק לקח את תשעת העוזרים שלו והם תרגלו את ההתקפה על הפרקט".
ההתקפה שספולסטרה תרגל מנסה לעשות בעיקר דבר אחד: להיות לא קונבנציונלית. "ככל שניסינו לחשוב בצורה קונבנציונלית", אומר ספולסטרה, "במובן של שחקנים שמשחקים בעמדה ספציפית, זה הגביל אותנו". ספולסטרה גילה שבבערך 100 דקות שלברון ג'יימס שיחק כפאוור-פורוורד בעונה הקודמת מיאמי קלעה 39 נקודות יותר מהיריבות שלה - נתון שמיתרגם לניצחון ב-20 הפרש ב-48 דקות. זה קרה כי ג'יימס הוא למעשה גארד בגוף של פאוור-פורוורד. במילים אחרות: זה קרה כי מיאמי עברה לחמישייה (יחסית) נמוכה ואולטרה מהירה, מה שמכונה Small Ball.
החיסרון בלשחק Small Ball דקות ארוכות הוא שהשחקנים צריכים להקריב את הגוף שלהם בהגנה ובריבאונד. ג'יימס למשל רגיל לשמור על שחקנים פחות גדולים ובעיקר פחות חזקים ממנו. בהרכב נמוך הוא צריך להתגושש עם מפלצות בשר מתחת לסלים. ספולסטרה מכר את השיטה החדשה לשחקנים בעזרת החופש ההתקפי. הוא ביקש מהם רק שני דברים בהתקפה - לרווח את המגרש וליצור כאוס מבוקר - והציע עסקה: תעשו מה שאני רוצה, ואז תוכלו לעשות מה שאתם רוצים.
השחקנים לקחו את העסקה. "אם אתה מריץ התקפה עומדת", אומר כריס בוש, "אתה תשחק נגד הגנה עומדת - והם יכולים להגיב לכל מהלך. אנחנו רוצים לשחק כדורסל יותר אקראי שבו אנחנו קוראים זה את זה ומגיבים זה לזה. אנחנו רוצים להיות במצב שבו אי אפשר לעשות עלינו סקאוטינג. אין תרגילים קבועים". דבר אחד בטוח: לא כדאי להחמיץ העונה משחקים של מיאמי.