צח כשלג

בשבוע שעבר סערה הביצה המקומית מגיליון עבירות התנועה של יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון. 48 עבירות תנועה נרשמו לחובתו של היו"ר, והאחרונה שבהן (לפי שעה), היתה זו ששברה את גב משטרת התנועה: 86 קמ"ש ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, מקום שמהירות הנסיעה המותרת בו היא 50 קמ"ש. בואו לא ניתמם: עבירות תנועה הן משהו שאפילו נהגים זהירים יחסית מבצעים מעת לעת. מספר הפעמים שבהם אנחנו נתפסים, יחסית לכמות העבירות, הוא מזערי. כלומר, יו"ר ההתאחדות הוא נהג מסוכן.

אבל לא נתכנסנו כאן כדי לדבר על זהירות בדרכים, נושא חשוב לכל הדעות, אלא על הנימוק שהציג היו"ר לאחר שנתפס, לפיו מדובר בכביש בן ארבעה מסלולים שבו נהג בשעת לילה מאוחרת כאשר הכביש ריק, משום כך נטל לעצמו את החירות לנסוע במהירות כמעט כפולה מהמותרת. בתוך הלוגיקה הזאת מקופלות כמה הנחות יסוד: ראשית, החוק הוא המלצה שניתן לעבור עליה כשהתנאים בשטח מאפשרים זאת. שנית, הבעיה היא לא בכך שלוזון נהג במהירות מופרזת (שהרי ארבעה נתיבים, שעת לילה וכיו"ב) - אלא בכך שנתפס.

לפני שנעבור לפרשת "הכדור המרכזי" שבמסגרתה שוב נקרא אתמול (א') היו"ר לחקירת משטרה (בפעם השנייה), נבהיר מיד: אבי לוזון נחקר באזהרה, בין היתר בחשד למרמה והפרת אמונים, אך בשלב זה מדובר בחקירה בלבד שאין לדעת אם תבשיל לכתב אישום, לא כל שכן - להרשעה. לפיכך לוזון כרגע הוא בחזקת חף מפשע עד שלא תוכח אשמתו. לפיכך נותר רק לעקוב אחר הלוגיקה המרתקת של האיש כשנתפס ב-48 עבירות אחרות. אפשר מאוד שהלוגיקה הזאת, יכולה להסביר טוב יותר מכל כוונה פלילית את התנהלותו גם בעניינים של שיבוצי שופטים, אולי הוא בסך הכל עשה בהם מה שעשה ב-48.

אחרי שיצאו אתמול ההודעות על כך שלוזון שוב נחקר במחלקת ההונאה של משטרת יבנה, ללוזון קמו מיד מגינים מתוך פקידיו הנאמנים בהתאחדות לכדורגל. ההודעה הרשמית שפורסמה, מלבד ציון העובדה שלוזון משתף פעולה עם חוקריו (ממתי הפך מענה לשאלה של חוקר משטרה לתעודת יושר?), ניסתה לחנך את כולנו שמוטב להיזהר בכבודו של אדם, שכן פגיעה בשם היא משהו שקשה לתקן. על המשפט הזה לא נותר לי אלא לומר כאוהד כדורגל שעוקב אחר התנהלותו של אבי לוזון מימיו במכבי פ"ת, ודרך כהונתו כיו"ר ההתאחדות, שמבחינתי לפחות, הזימון לחקירה לא פגע בדימוי הציבורי של לוזון יותר מקרבות פיזיים למשל עם אוהדי בני יהודה, מינוי אחיין למשרה השנייה בחשיבותה בכדורגל הישראלי ועוד.

אבל את התגובה המעניינת יותר, פרסם לוזון עצמו (ההערות בסוגריים הן שלי): "לא נכון להכפיש ענף שלם, לא אותי כיו"ר שעושה ופועל למען ההגינות (למשל במינויים, כמו הדרך שבה מונה אלי גוטמן למאמן הלאומי) ולא את ההתאחדות שאני עומד בראשה (למקרה ששכחנו. וכשלא נוח לו לעמוד בראשה, כמו במקרה של מינוי גיא לוזון, יש את שטרן חלובה שידאג שהעניינים יתנהלו בהתאם לרצונו), ארגון שפועל למען כדורגל הוגן ושקוף (ברור. כל עיתונאי במקומון הנידח ביותר יידע לספר לחוקרי המשטרה על שחקנים ש"שייכים" למארגני הימורים, פושעים שעומדים מאחורי הנהלות לכאורה "לגיטימיות" ועוד), חבל שנוצרת לכדורגל הישראלי תדמית שאינה מגיעה לו (בניגוד ליו"ר, שבהחלט מגיע לו). עברו עלי ימים לא קלים, התקבלו איומים על חיי (די למרוח: מי שאיים עליך הם אוהדי בית"ר ירושלים, מה הקשר לחקירה?) ועכשיו החקירה הזו. חבל שזה מה שעושים לכדורגל הישראלי".

כאן נפגש הטיעון של לוזון עם מה שכל חובב כדורגל ישראלי חושב כבר מזמן, לנוכח משחק עונה שאליו "נוהרים" כ-5,000 צופים, ורייטינג של 8% בממוצע למשחק המרכזי בליגת העל. באמת חבל שזה מה שעושים לכדורגל הישראלי. אין לי מושג אם אבי לוזון אשם בכל מה שבו הוא נחשד, לכאורה, במסגרת פרשת "הכדור המרכזי", אבל גם אם כמו שמעיד עליו אחיו, עמוס לוזון: "אבי צח כשלג", הרי שבכל הקשור ל"מה שעושים לכדורגל הישראלי", הוא לא רק חשוד, אלא האשם המרכזי.