רובינשטיין: "המינוי של גרוניס לא ישנה את האי-תלות שלו"

"שופט בית המשפט העליון אשר גרוניס הוא האחרון שבגלל שימנו אותו, זה ישנה לו את האי-תלות"; כך אמר הבוקר (ג') שופט בג"ץ אליקים רובינשטיין, במהלך דיון בעתירת התנועה לאיכות השלטון בדרישה לבטל את "חוק גרוניס" שנחקק בכנסת בשבוע שעבר. לדברי השופט רובינשטיין, עצמאותו השיפוטית של עמיתו, השופט גרוניס, לא תיפגע כמלוא הנימה כתוצאה מהעובדה שהחוק לביטול מגבלת יתרת הכהונה במינוי נשיא בית המשפט העליון, זכה לכינוי "חוק גרוניס".

בדיון בפני השופטים אליעזר ריבלין, עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין התברר כי אף שהעתירה מתבססת על נימוקים במישור הציבורי, הרי שאין כל עילה משפטית שיכולה לאפשר לבג"ץ לדון ברצינות בהתערבות במעשה החקיקה, והעתירה עומדת להידחות. המשנה לנשיא, ריבלין, הודיע בפתח הדיון כי אף שהחוק החדש מאפשר לו, תיאורטית, להתמנות לנשיא העליון למשך 3 חודשים עם פרישתה של ביניש, הרי שאין לו כל כוונה לעשות זאת.

"אני מודיע לכולכם שאינני מתכוונן להיות נשיא בית המשפט העליון ולא מועמד לתפקיד זה", אמר ריבלין - ולא בפעם הראשונה, "אולי התואר שלי ישתנה, במקום 'משנה לנשיאה' זה יהיה 'משנה לנשיא', וזה השינוי היחיד שהחוק הזה יכול לעשות, וזה לא משנה את זכויות הפנסיה". נציג התנועה לאיכות השלטון ציין כי התנהלותו של ריבלין היא "מודל לחיקוי".

השופטים העירו בדיון כי באותה מידה שהתיקון לחוק שהתקבל כעת הוא בעל משמעות פרסונלית, כך ניתן לטעון גם כי המגבלה שנחקקה ב-2007 בדבר יתרת כהונה נדרשת של 3 שנים לצורך מינוי לנשיא העליון, גם היא בעלת משמעות פרסונלית, כך שביטול החוק החדש לא ירפא קושי זה.

נציגי היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי לכנסת, טענו כי "התיקון לחוק איננו פוגע בזכות יסוד חוקתית כלשהי, איננו פוגע בעצמאות מערכת המשפט, ואינו פוגע בעיקרון חוקתי כלשהו המעוגן באחד מחוקי היסוד".

"מבחינה משפטית", נכתב בתגובת הפרקליטות, "כל שעשה כעת התיקון לחוק הקדנציות הוא להחזיר לקדמותו את המצב המשפטי ששרר עשרות שנים ביחס לכהונות נשיא בית המשפט העליון, המשנה לנשיא, נשיא ביה"ד הארצי לעבודה וסגנו. ההכרעה אם יש מקום להטיל מגבלה של תקופת כהונה מזערית או לבטל מגבלה קיימת שכזו, מצויים על פי שיטת המשפט הישראלית בסמכותה של הכנסת".

באשר לטענת התנועה לאיכות השלטון כי מדובר בחוק פרסונלי, טענה הפרקליטות כי "התיקון לחוק אינו קובע כשלעצמו את זהותו של נשיא בית המשפט העליון הבא, אלא רק מאפשר לוועדה לבחירת שופטים לבחור לכהונה רמה זו כל אחד משופטי העליון, ללא מגבלה כלשהי. התיקון לחוק אינו פוגע בהיקף סמכותה, בעצמאותה ובחופש פעולתה של הוועדה לבחירת שופטים אלא להיפך".

היועץ המשפטי לכנסת הצטרף לעמדה זו. "בניגוד לטענות העותרת", נכתב בתשובת הלשכה המשפטית של הכנסת, "האווירה הסובבת את התיקון לחוק והמניעים כביכול לחקיקתו אינם יכולים לבסס כל עילה חוקתית המצדיקה התערבות בתיקון". עוד נטען כי "ההכרעה צריכה ליפול על-פי האנליזה של החוק ולא על-פי הפסיכואנליזה של החוק".

עוד טוענת הלשכה המשפטית של הכנסת, בהתייחס לעקרון הסניוריטי, כי "ככל שהוועדה לבחירת שופטים תמשיך בנוהגה לבחור לנשיא בית המשפט העליון את השופט הוותיק ביותר מבין השופטים המכהנים, הרי שממילא כל קביעה של תקופת זמן מינימלית או הסרתה היא מטבעה בעלת תחולה אישית הצפויה מראש. לכן גם הסעד החלופי המבוקש על ידי העותרת, ולפיו יוחל התיקון לחוק רק ממועד מינויו של נשיא העליון הבא, הוא באופן בלתי נמנע בעל השלכות אישיות קונקרטיות". (בג"ץ 85/12)