נקבע: בעלי מניות מיעוט יוכלו להשתתף בהצבעת בעלי השליטה

פסק דין של ביהמ"ש הכלכלי קובע: דירקטוריון חברה והאסיפה הכללית שלה אינם יכולים לפסול בעל מניות מיעוט מהצבעה לאישור עסקות חריגות שעורכת החברה עם בעל השליטה

כרסום נוסף בכוחם של בעלי השליטה מול בעלי מניות המיעוט: פסק דין של בית המשפט הכלכלי מאתמול (ג') קובע, כי דירקטוריון חברה והאסיפה הכללית שלה, הנשלטים על-ידי הרוב, אינם יכולים לפסול בעל מניות מיעוט מהצבעה לאישור עסקאות חריגות שעורכת החברה עם בעל השליטה.

ההחלטה התקבלה במסגרת סכסוך שנתגלע בחברת תדביק - בין בעל מניות השליטה ומנכ"ל החברה, אילן דרורי, המחזיק 50.5% ממניותיה, לבין בעלת מניות המיעוט, חברת איי.אי.אל , שבשליטת איש העסקים האמריקאי מורטון מנדל, המחזיקה 40.54% ממניות החברה. את יתר המניות (כ-9%) מחזיק הציבור. המחלוקת סבבה סביב אישור תנאי העסקתו של דרורי בתדביק במסגרת האסיפה הכללית.

דרורי הועסק בחברה על-פי תנאי חוזה שנחתם עמו עוד בשנת 2003. עד שנת 2004 שימש דרורי כיו"ר הדירקטוריון של החברה וכמנכ"לה, ומאותו מועד הוא משמש כמנכ"ל החברה בלבד. בעקבות תיקון בחוק החברות, נדרשה החברה לאשר מחדש - בוועדת הביקורת, בדירקטוריון ובאסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה - את שכרם ותנאי העסקתם של דרורי ושל רעייתו, המועסקת אף היא בחברה.

עלות שכרו של דרורי שהובאה לאישור האסיפה הכללית עמדה על סך של כ-1.6 מיליון שקל בשנה, בהסתמך על ביצועיו בעבר בחברה. מכיוון שדרורי עצמו הנו בעל עניין אישי באישור העסקה, מניותיו לא נימנו בעת אישורה.

בעת אישור העסקה בישיבת הדירקטוריון התנגדו שני דירקטורים מטעם איי.אי.אל לאישור את תנאי השכר של דרורי ורעייתו, אך חרף זאת ההסכם אושר ברוב של יתר חברי הדירטוריון. בהמשך, ביקש דרורי לפסול את הצבעת נציגיה של איי.אי.אל באסיפה הכללית לאישור תנאי העסקתו, בטענה כי הם בעלי "עניין אישי שלילי".

לטענתו, בעבר התנהל משא ומתן שבמסגרתו ביקש מנדל לרכוש ממנו את השליטה בחברת תדביק, אך הוא לא עלה יפה. מאז שכשל המו"מ, נטען, מנסה מנדל לגרום לדרורי למכור לו את חלקו בחברה באמצעות נקיטת שורה של צעדים שנועדו לפגוע בחברה ובדרורי, ואשר מטרתם האמתית להפעיל על דרורי לחצים.

חברת תדביק קיבלה את בקשתו של דרורי, ופסלה את הקולות של איי.אי.אל בהצבעה שעתידה הייתה להתקיים באסיפה הכללית. בעקבות פסילה זו, פנתה חברת איי.אי.אל למחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בת"א, באמצעות עו"ד יהודה גלט וחגי אולמן ממשרד יהודה רוה, וביקשה לדחות את האסיפה ולקבוע כי אין למוסדות החברה וכן לאסיפה הכללית כל סמכות לקבוע שיש לבעלי מניות המיעוט "עניין אישי" בתוצאות ההצבעה. עוד נטען, כי התפקוד של דרורי כמנכ"ל הוא כושל והשכר שהוא מבקש אינו תואם את ביצועיה של החברה, אינו לטובת החברה ולכן אין מקום לאישור שכרו.

להוכחת עמדתה, הצטיידה חברת תדביק בחוות-דעת של הפרופ' אוריאל פרוקצ'יה. זה קבע, כי החברה ובעל השליטה יכול להכריז על בעל מניות המיעוט כבעל עניין אישי שלילי, ועל כן לפסול את קולותיו בעת ההצבעה, ועל בעל מניות המיעוט לפנות ולשכנע את בית המשפט כי לא כך הם פני הדברים.

איי.אי.אל מצידה הגישה חוות-דעת נגדית שערכה עו"ד דידי לחמן-מסר, ממנסחי חוק החברות, אשר הציגה עמדה הפוכה, לפיה ההכרעה בשאלה האם בעל מניות הוא בעל עניין אישי בחברה, צריכה להתקבל על-ידי בית המשפט ולא על-ידי החברה. לגישתה, המקרים בהם יסווג בעל מניות כבעל עניין אישי בחברה יהיו נדירים ביותר.

השופטת רות רונן, דחתה באופן מלא את חוות-דעתו של פרופ' פרוקצי'ה, וקבעה כי ייתכנו נסיבות בהן קולו של בעל מניות מיעוט המתנגד לעסקה לא יימנה במסגרת הקולות באסיפה הכללית, אך "בעל השליטה אינו מוסמך לקבוע בעצמו כי בעל מניות מיעוט הוא בעל עניין אישי" באישור העסקה.

עוד הוסיפה רונן, כי על בעל שליטה שמעוניין לשלול את זכות ההצבעה של בעלי מניות המיעוט מוטלת החובה לפנות לביהמ"ש. כן, דחתה השופטת את טענתו של פרופ' פרוקצ'ה, כי קביעה כזו תביא לשיתוק בעייתי בחברה. "אין מקום להניח כי העסקה בתנאים שהרוב בקש לאשרם, היא לטובת החברה, ואין מקום לכן גם להניח כי עיכוב האישור יזיק לחברה", כתבה.

השופטת ציינה, כי אם יתאפשר לבעל השליטה לקבוע מי יהיו בעלי המניות שיצביעו על העסקה שהוא מבקש לאשר אותה "תהיה הסטה של הכוח להכריע בעסקה בה בעל השליטה מצוי במצב של ניגוד עניינים מהמיעוט - בחזרה לידיו של הרוב". וזאת, הוסיפה, בניגוד לעמדת המחוקק, ש"לא היה מעוניין כי הכוח להכריע יהיה בידי הרוב - שהוא לא נתן בו אמון ביחס לעסקאות שבהן יש לו עניין אישי, ולא רצוי לכן להגיע לתוצאה זו בדרך עקיפה".