הפלישה השקטה של יינות מעניינים מפורטוגל למחוזותינו

לאחרונה מטפטפים לארץ לאט-לאט יינות פורטוגליים מעניינים, כאלה שמשחקים במגרשי העידון, האיפוק, התחכום והאינטלקט - לא הפוזה והדאווין

אני מקרב את הכוס אל אפי. כך עושים, הלוא כן?

אני מסחרר מעט את היין. גם כך עושים. אני מרחרח בחשדנות. לא חייבים להיות חשדנים, זו כבר תוספת פרטית שלי. החשדנות משתלמת. תמיד. ליין יש ריח של סלמי. לא סתם סלמי. סלמי משובח מחזיר בר.

אני דווקא אוהב סלמי. אפילו לא של חזיר בר. סתם סלמי מהמכולת. אבל ביין זה לא ריח שאני מצפה לו. לא שאני מוכרח שיהיו ליין שלי ריחות של פטל ושל דומדמניות. ממש לא. אני מעדיף טחב ואדמה, עור וריקבון. אבל סלמי? יא סאלאם!

דורון מסתכל עליי ומחייך. מחכה למוצא פי. אני לוקח את הזמן. מתענג על הרגע. אחרי שני שלוקים אני משתכנע. לא רק שזה סלמי, ולא רק שזה סלמי של חזיר בר, אני מת על זה. הדום רפאל 2007 מיקב מושאו הוא פשוט אחד היינות הכי מרתקים שטעמתי מימיי.

דורון בהר הוא גנטיקאי. ככזה הוא נוסע רחוק, חוקר כל מיני יהודים נידחים. באחת מנסיעותיו הגיע לפורטוגל. חוץ מיהודים מעניינים במיוחד, מצא שם גם כמה יינות לא רעים. כל-כך לא רעים, שדורון - אספן וחובב יין ותיק למדי - התאהב והחליט שבמקום לעשות עלייה לשרידי האנוסים של יהודי פורטוגל, הוא הרי גנטיקאי, לא יו"ר הסוכנות, הוא יעשה עלייה ליין הפורטוגזי.

מכיוון שהוא אדם יסודי, זה מגיע עם הטריטוריה אני מניח, לא אצה לו הדרך. את הופעות הבכורה של היינות שהוא מביא מארצם של פרננדו פסואה וכריסטיאנו רונאלדו הוא מריץ בשקט-בשקט, ב-2-3 מקומות בלבד. המפקדה התל-אביבית שלו היא הביסטרו החמוד של דליה ואיל מרון, "טשרניחובסקי 6", הממוקם דווקא בבית מספר 5. פעם הוא באמת היה ב-6.

בביסטרו הנהדר הזה יש הרבה יותר מחמישה או שישה יינות פורטוגליים מבית מדרשו של דורון בהר. קחו למשל את ה-Dom Rafael הנ"ל ממחוז אלנטז'ו - מחוז שבהר מחבב במיוחד ומעדיף אותו על-פני אחיו המפורסמים, מחוזות הדאו והדורו; מפורסמים יחסית, שהרי יינות פורטוגל - לפחות אלה שאינם יינות הפורט המהוללים - היו ועודם עסק ליודעי ח"ן, ולא רק בישראל.

אחרי שטעמתי לא מעט מהם לפני כמה ימים בחברתם של דורון, אייל ודליה, אני די בטוח שהם גם יישארו כאלה באופן יחסי; גם אם דורון ואיל יעשו עבודה ממש טובה, יחד עם אנדריי סויידאן מספיישל רזרב החיפאית, המטה הצפוני של הפלישה השקטה מפורטוגל.

בדברים הללו אני מתכוון כמובן למחמאה גדולה. בדיוק כמו יינות בורגון, הבייבי הקודם של איל ודליה (לא לדאוג, הם לא מסרו אותו לאימוץ, הם מגדלים עכשיו שני מחוזות יין, לפחות) או כמו יינות פיימונטה הצפון איטלקיים, יינות פורטוגל הם לא הבסט סלרים החנפניים, עמוסי הפרי והכוח, שרוב הקהל, אצלנו ובכל מקום אחר בעולם, מעדיף. בדיוק כמו האוכל העדין של איל והאירוח המאופק של דליה, גם יינות פורטוגל של בהר משחקים במגרשי העידון, האיפוק, התחכום והאינטלקט. לא הפוזה והדאווין.

אין מה להיבהל, לא כולם הם סלמי בבקבוק, אבל תמיד תמצאו כאן חמיצות גבוהה על חשבון המתיקות, ארומות אדמתיות על חשבון הפירותיות, מורכבות מרתקת על חשבון המוחצנות, ובקיצור - כל מה שחובב יינות מאזורים כמו בורגון ופיימונטה מחפש ולא מוצא כמעט אף פעם בשום יין אחר. והנה, במחי ובמחיר ארוחת צהריים אחת, לא סתם עוד יין לרשימה, ואפילו לא כרם, יקב או מחוז - מדינה שלמה.

אז נכון, בפורטוגל מייצרים גם יין פחות טוב (זוכרים את המתיאוס, יין שמזכיר את הקולות של פיראוס?) אבל לא זה מה שבהר הביא לכאן. ואם זה חשוב לכם, במחיר של גרנד או של פרמייר קרו אחד מבורגון, תקנו ארגז שלם מפורטוגל. כן, גם בטשרניחובסקי שש עצמה, שמוכרת את היין הביתה במחירי חנות מצחיקים.