האיחוד האירופי, המייצג מעל 500 מיליון נפש ותוצר של כ-15 טריליון דולר, החליט להטיל אמברגו על קניית נפט איראני מ-1 ביולי 2012. האיחוד האירופי, צרכן נפט ענק המייבא מעל 9 מיליון חביות נפט ביום (כמעט 10% מהיצע הנפט העולמי), החליט להפסיק לקנות נפט מאיראן והצטרף בכך לארה"ב, יבואנית של עוד 13% מהיצע הנפט העולמי. ואולם, למרות החשיבות של המסר לעולם, בסיכום כולל מעל 70% מיבואני הנפט בעולם לא נכללים באמברגו.
ואמנם, ההחלטה הזו לא גרמה לשום זעזוע עולמי והיא באה לביטוי בעלייה חסרת משמעות, של 0.9%, במחיר חבית נפט מסוג ברנט (אירופי), זאת כאשר התנודתיות היומית במחירי הנפט יכולה להגיע אפילו ל-10%. מפליא גם שנמשכה התחזקות האירו ביחס לדולר, תוצאה הפוכה ממה שאפשר היה לצפות.
בסופו של יום, הבורסות בעולם, שבשנים האחרונות אחוזות תזזית מכל ידיעה חסרת משמעות, היו רגועות לחלוטין והיו שאפילו רשמו עליות קלות.
מהם האינטרסים של כל אחד מהצדדים?
כל צד והאינטרס שלו
ראשית, איראן. תלותה של הכלכלה האיראנית בהכנסות מנפט היא מלאה. כלכלת המדינה כושלת, היא צריכה "להאכיל" 75 מיליון נפש, וללא ההכנסות מנפט סביר להניח שכלכלת איראן בדרך לקריסה. האיום הגדול על איראן הוא שמחירי הנפט ירדו בחדות בשנים הקרובות וכלכלתה הרעועה לא תוכל לתפקד כאשר תהיה נפילה חדה בהכנסותיה מנפט. להערכתי זה מה שצפוי לקרות בתוך 3 שנים.
באשר לסעודים, גם אם תיפסק כל מכירת הנפט האיראני, לסעודים יש עודף כושר הפקה מיידי של מעל 3 מיליון חביות ליום, כך שהם יכולים להשלים את כל המחסור האיראני.
לסעודים יש אינטרס עליון שהאמריקנים והאירופים ימשיכו ללחוץ על איראן כדי שלא תגיע לייצור נשק גרעיני שמאיים כנראה עליה ישירות, יותר מאשר על כל מדינה אחרת בעולם. לכן הסעודים, שחוששים שמא עליית מחירי הנפט תגרם להפסקת הלחצים על איראן, ישמחו להשלים את כל המחסור בנפט, אם ייווצר, ולא לאפשר למחירים לעלות.
מנגד, לא נראה שהסינים, ההודים ושאר יבואני הנפט יפסיקו לרכוש נפט מהאיראנים. נהפוך הוא, סביר שהם יגדילו את הקניות מהאיראנים על חשבון קניות מהסעודים שימכרו יותר לאירופים ופחות למדינות המזרח.
באשר לארה"ב ואירופה, במצב הנוכחי של המשבר הכלכלי העולמי סביר להניח שהן זו והן זו אינן מעוניינות בעליית מחירי הנפט או במחסור בנפט. נראה שהמהלך של אמברגו אירופי והכנסת נושאות מטוסים אמריקניות למפרץ הפרסי הם בגדר משחק בניסיון להגיע לשיווי משקל שגם האיראנים וגם המערב ילמדו "לחיות" אתו. לכן, מההיבט הכלכלי יש סבירות נמוכה שהמצב הנוכחי יידרדר לעלייה חדה במחירי הנפט, או לחסימת זרימת הנפט ממצרי הורמוז.
למרות הכול, אני מקווה שהאוסף המצטבר של הסנקציות הכלכליות על איראן יגרום לה בסופו של דבר להאט את הפיתוח המלא של נשק גרעיני בשלוש השנים הקרובות.
לאן הולכים מחירי הנפט?
המחירים הגבוהים של הנפט בהווה הם תוצאה של הביקושים הגדולים של סין בשנים האחרונות, שלא הובאו בחשבון בתכנון היצע הנפט העולמי של סוף המאה ה-20. הביקוש לנפט בסין גדל מכ-3 מיליון חביות ליום בשנת 2000 ליותר מ-9 מיליון חביות ליום בשנת 2012.
ואולם, מ-2005, עם עליית מחירי הנפט וההערכות שהביקושים מסין יימשכו, התרחבו חיפושי הנפט בכל המקומות בעלי הפוטנציאל. תהליך החיפושים האינטנסיבי לוקח זמן רב. קרוב לעשר שנים עוברות מההחלטה על קידוח ועד להפקה מסחרית, אבל ברור שהסוף יהיה עודף היצע של נפט.
במקביל, נוכח עליית מחירי הנפט לסביבות 100 דולר כיום, נעשים מאמצים אדירים לחסוך בנפט באמצעות התייעלות. גם תהליך זה לוקח כעשר שנים והוא צפוי להביא כמעט לקיפאון בביקוש העולמי לנפט.
קרטל מדינות אופ"ק אפקטיבי רק כאשר אין עודף היצע. כבר כיום כל יצרניות הנפט בעולם מפיקות את מלוא כושרן, להוציא ערב הסעודית שהיא המווסתת היחידה של כמויות הנפט. כאשר עודף ההיצע יהיה משמעותי, גם ערב הסעודית לא תהיה אפקטיבית והקרטל יתמוטט כפי שקרה בין 1986 לבין 2005.
גם במשבר הנפט הראשון, ב-1981, הדעה הרווחת הייתה שיש מחסור כרוני בנפט והעולם צפוי לחוות המשך עליות מחירים לאורך זמן. התוצאה הייתה של נפילת מחירים מ-110 דולר ל-25 דולר בממוצע שהחזיקה מעמד קרוב לעשרים שנה, עד 2005.
לאור הניסיון המצטבר של משבר הנפט הראשון והתהליכים המתרחשים עתה, אני מעריך שבתוך 3 שנים, עד 2015, ייווצר בעולם עודף היצע נפט של מעל 7 מיליון חביות ביום, כך שמחירי הנפט יירדו במידה ניכרת.
הירידה יכולה להיות לרמה של מתחת ל-70 דולר לחבית, ולא יפליא הדבר אם לתקופה לא קצרה, המחיר יירד אף ל-50 דולר. כיום הערכה זו נשמעת הזויה בדיוק כפי שהיא נשמעה ב-1981.
הירידה החדה הצפויה במחיר הנפט בשנים הקרובות היא הסנקציה האמיתית על איראן. כאשר יהיו עודפי נפט שום דבר לא יעזור לה. הכנסותיה יצטמקו משמעותית וכלכלתה תעמוד בפני קריסה. קשה להניח שהיא תוכל להתקיים כמו צפון-קוריאה, ולכן תיאלץ כנראה להפסיק את פיתוח הנשק הגרעיני.
הכותב הוא מנכ"ל מודלים כלכליים בע"מ