איך מתמודדים עם 3 חוות דעת שונות של שלושה רופאים?

"אם תיבדק אצל שלושה רופאים שונים תקבל, במקרה הטוב, שלוש חוות דעת שונות, ובמקרה הגרוע - הרבה יותר מזה". על המשפט הזה חתום יניב, אב לשני ילדים מאזור המרכז, אבל הוא חוזר על עצמו בוורסיות שונות שוב ושוב, אפילו מפי רופאים. פעם זה ריבוי אבחונים סותרים, בדבר דלקת אוזניים פשוטה, ופעם זה מום מולד בעובר, שהתברר כתינוק בריא כמו שור.

"רפואה זה לא מקצוע מתמטי באופיו", מסביר פרופ' אבינועם רכס, נוירולוג מבית החולים הדסה ויו"ר לשכת האתיקה בהסתדרות הרפואית. "במתמטיקה שורש של 9 תמיד יהיה 3, ולא פסיק אחד יותר או פחות. לכן, אני לא נוהג לדבר על רפואה במונחים של מדע הרפואה, אלא אמנות הרפואה. כשמטופלים שלי שואלים אותי, איך זה שרופא אחד אומר ככה ורופא אחר אומר ככה, אני מסביר להם שזה כמו שלושה ציירים, שעולים על הגג של הדסה ומתבקשים לצייר את כפר עין כרם. בסוף היום תקבל שלושה ציורים, שכל אחד מהם מתאר אמנם את עין כרם, אבל בצורות אחרות ובצבעים שונים".

אז מה עושים כששלושה רופאים אומרים דבר והיפוכו? "סטיק טו וואן דוקטור", מציע רכס, "תבחר לך רופא אחד, לך איתו ועשה מה שהוא אומר לך", הוא קובע. לרכס יש גם המלצה על הדרך הטובה ביותר לבחור את הרופא שלכם: "לכו לרופא שיש לכם כימיה איתו, מישהו שאתם מרגישים איתו נוח, כי גם השירות בצד ההומני חיוני מאוד".

לדבוק ברופא אחד

אבל ההמלצה של רכס, לדבוק ברופא אחד, עלולה להיות בעייתית, כשאותו רופא סימפטי נושא עמו בשורה קשה, בטח כאשר בדיעבד היא מתבררת כשגויה. ש', צעירה מאזור המרכז, מספרת כי במהלך החודש התשיעי להריונה, היא נבדקה על-ידי רופא הנשים שלה, לצורך הערכת משקל שגרתית לעובר. לתדהמתה, הרופא בישר לה כי הוא מזהה בעיית גדילה ברורה אצל העובר. לדבריו, העובר הפסיק לגדול ולהתפתח כבר בחודש השביעי, ראשו גדול מאוד ורגליו קצרות משמעותית. ואז הוא פסק: "עכשיו אין מה לעשות. היית צריכה כבר מזמן ללכת לייעוץ גנטי". המומה ומבוהלת, ש' הזדרזה להפעיל פרוטקציה, ובתוך שעתיים הגיעה לבדיקה אצל אחד מרופאי הנשים הבכירים בארץ. אחרי הבדיקה שלו היא חזרה לנשום לרווחה: הרופא בישר לה שאין כל בעיית התפתחות ושהכול תקין לחלוטין אצל העובר. כשניסו לפתור את התעלומה - איך ייתכן שאותו רופא עתיר פציינטיות, סיפק תחזית שחורה ללא היסוס - האסימון נפל לאותו רופא בכיר כשאמרה לו ש' את שמו של רופא הנשים שלה: "אהה, הוא, למה לא אמרת לי בטלפון? ישר הייתי אומר לך לקחת אותו בעירבון מוגבל". העובר, כמעט מיותר לציין, נולד מושלם.

ה', אימא לשלושה ילדים, מתארת פערים גדולים בין האבחונים של רופאי הילדים במוקדי הערב של קופת החולים בה היא מבוטחת, לבין האבחונים של רופאת הילדים הקבועה שלה. "הגענו ערב אחד למוקד עם תינוקת צורחת, וחששנו שמדובר בדלקת אוזניים. הרופא במוקד טען שלתינוקת יש פצעים בפה, ואף הפנה אותנו לבית מרקחת שהיה פתוח באותו לילה כדי שנמצא משחה מיוחדת. נרתענו למרוח משחה לתינוקת בת שלושה חודשים, אז אחרי שהיא נרגעה החלטנו לחכות ליום ראשון. רופאת הילדים אמרה לנו שאין שום פצע בפה, ולעומת זאת יש דלקת אוזניים".

להפריד בין הרופא המייעץ למנתח

חוות דעת סותרות אינן נעימות כשמדובר במקרה של דלקת אוזניים, אבל הן הרבה פחות נעימות כשמדובר בניתוח, שספק אם צריך לבצעו. מנגד, שלא כמו במקרה של מחלות ילדים, חוות דעת שנייה ואפילו שלישית לפני ניתוח, יכולה לחסוך לעתים את עצם הניתוח.

"גלובס" חשף בתחילת השבוע, כי במשרד הבריאות בודקים כיצד בחלק מקופות החולים מספר הניתוחים שמתבצעים במערכת הפרטית (באמצעות הביטוחים המשלימים, ש' נ') גבוה עד פי-12 מזה שבקופות אחרות. אחת הטענות העלתה, כי כשרופא בקופת חולים מכבי ממליץ על ניתוח, שיתבצע בבית חולים פרטי, אין שום מנגנון בקרה, שבודק האם מדובר בניתוח הכרחי.

"אני לא רוצה שזה יישמע חלילה כמו ביקורת גורפת, אבל המנתח תמיד נמצא בניגוד אינטרסים, אם הוא גם הגורם שמייעץ האם לעבור את הניתוח, לפחות במקרה של ניתוחים פרטיים", טוען פרופ' רכס. "זה נובע מהעובדה הפשוטה, שהמנתח מתפרנס מזה, ולכן הוא צריך להיות הגון מאוד כדי לדחות ניתוח. מנגד, דעתי היא, שמנתח שדוחה ניתוח קונה לעצמו מוניטין פי אלף מונים". לדבריו, מוטב להפריד בין הגורם המייעץ לגורם המנתח. "אם אני מייעץ לך לעבור ניתוח, אבל מראש קובעים שאת הניתוח מבצע אדם שלישי ולי אין שום רווח כלכלי מלבד הייעוץ עצמו, אני חושב שזה סוג של ביקורת כפולה שנותנת יותר כוח לחולה".

לא לוקחים אחריות

לטענת יניב, אותו אב לשני ילדים מאזור המרכז, מה שמטריד אותו, הוא לא בהכרח חוות דעת סותרות בין רופאים שונים, אלא רופא אחד שמציג כמה אלטרנטיבות, בלי להמליץ על אחת מהן באופן ברור. "אני מגיע לרופא כי הוא אמור להחזיק בכלים המתאימים בכדי לקבוע מה נכון לעשות מבחינה רפואית, אבל בסוף הוא משאיר בידי את ההחלטה - למרות שאין לי שום כישורים להכריע בנושאים כאלה".

ד', צעירה מאזור השרון, מספרת כי מספר פעמים במהלך הריונה היא התבקשה להכריע בעניינים רפואיים שונים, משום שהרופא שלה השאיר בידה את ההחלטה. באחד המקרים, לדבריה, היה עליה להחליט, האם לבצע דיקור מי שפיר בשלב מאוחר מאוד של ההיריון ולהסתכן בלידה מוקדמת, או לוותר על הדיקור ולקחת בחשבון שיש סיכוי מסוים שהילד ייוולד עם מום מסוים. כך, במקום שההחלטות החשובות בחייה של ד' והילד יתקבלו על-ידי רופאים, ההכרעה התקבלה בעקבות שיחות עם חברים טובים ובני משפחה. לדבריה, יכול להיות שרופא לא אמור לפסוק חד-משמעית בכל מקרה ומקרה, בטח כשיש יותר מאלטרנטיבה סבירה אחת. ואולם, לדעתה, קשה שלא לחוש לעתים, כי ההימנעות מהכרעה נובעת מהפחד של הרופא לקחת אחריות - אולי מחשש לתביעה בגין רשלנות רפואית. "גם את זה אני יכולה להבין, אבל אני בטח לא יכולה לומר שאני שקטה עם זה", היא מסכמת.