חשיבותה של רצינות

"יונייטד", ג' 22:00, "יס 3"

לפני שנעבור לתוכן, הנה כמה מילים על חשיבות שיבוץ התוכניות בעידן הטלוויזיה הרב-ערוצית. במבט ראשון, זה נראה כמו כותרת נאה וסתומה דיה לסמינר קצר בלימודי טלוויזיה. אלא שאת הנושא המורכב הזה אפשר לפתור באמצעות מילה אחת, עם 3 (לפחות) סימני שאלה: למה???, או בשתי מילים שאף הן מסתיימות בסימן שאלה נוקב, כזה שבסיומו יופיע גם סימן קריאה, כלומר: אתם השתגעתם?!. בשם אלוהים (והאמינו לי שלא הייתי נושא את שם הקב"ה לשווא, אלא אם כן היה מדובר בדיני נפשות ממש), מי הגאון שהחליט לשבץ שידור בכורה של סרט על מנצ'סטר יונייטד, החזיקו חזק, בדיוק בשעה שבה משודר משחק כדורגל של מנצ'סטר יונייטד בשידור חי? האם לא הבין אותו גאון פרוגרמינג כי בהינף ידו שקבעה את הסרט הזה למשבצת השידור הזאת הוא הכחיד בערך 90% מצופיו הפוטנציאלים של הסרט?

ואחרי שניצלתי את הבמה המכובדת הזאת כדי להתגולל על אותו משבץ, אוסיף שמדובר כנראה בעוד אחת מההפרדות שנעשות כאן בין חובבי כדורגל לבני תרבות, כמו באותה פרסומת מקוממת לאחת מחברות האשראי שבה תובע ההוגה א. ברקוביץ', מגבר-גבר אחד, להחליט אם הוא רוצה להאזין לארבע העונות של ויואלדי או לסור עימו לבלומפילד, כאילו שתי התשוקות לא יכולות לדור בתוך אדם אחד.

הסרט "יונייטד" הוא סרט מרגש. במשפט אחד, הוא מתאר את סיפור קבוצת הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד בשלהי שנות ה-50, מהרגע שבו זכתה באליפות הליגה של 1957, ועד לסוף עונת 1958 שבה העפילה לגמר הגביע האנגלי, אחרי שקמה מעפרה: שמונה משחקני הקבוצה ניספו בהתרסקות מטוסה ב-6 בפברואר 1958. סיפור הפניקס הזה, מובא דרך עיניו של בובי צ'ארלטון (לימים סר רוברט) והגיבור שלו דאז, ג'ימי מרפי, עוזר המאמן, דמות כמעט לא מוכרת לחובבי הכדורגל ולמעשה האיש שמאחורי תחיית הקבוצה.

מי שמפהק עתה פיהוק רחב, רק מוכיח את צדקתי: זהו סרט מרגש עבור מי שמכירים את הסיפור, אוהדי כדורגל בכלל ואוהדי מנצ'סטר יונייטד בפרט. אך אבוי: כל אלה יצפו בדיוק בשידורים הישירים של מחזור הכדורגל באנגליה, שכן בכדורגל, אין תחליף להווה, וגם אם קוראים לך מנצ'סטר יונייטד, אתה שווה בדיוק כמו המשחק האחרון שלך. בטלוויזיה אגב, אתה שווה בדיוק כמו הרייטינג של התוכנית האחרונה שלך, ובמקרה דנן, אפשר לשדר הערב בערוץ "יס 3" את מרדכי ואנונו מקריא את סודות האטום של מדינת ישראל, ממילא אף אחד לא יצפה.