השקשוקה של יצחק תשובה

המסמך שהוגש לבית המשפט בעניין דלק נדלן ממחיש את כל הבעיות והמחלות שמהן סובל שוק ההון הישראלי:

ניגודי אינטרסים במנגנון קבלת ההחלטות - המהלך שבו הוגש לבית המשפט מסמך שלא קרוב להסדר חוב, ושהוא למעשה עקרונות שגובשו עם חלק מהסדרות של מחזיקי אגרות החוב, ממחיש את החולשה שנובעת ממנגנון קבלת ההחלטות של מחזיקי אגרות החוב.

מסתבר כי מזה חודשים יצחק תשובה והצוות שלו, מנהלים משא ומתן עם סדרת אג"ח אחת שהסכימה לנהל משא ומתן על הסדר שבו התרומה שלו מעורפלת ונדחית.

בכל אותה תקופה, למרות מגעים מתחת לפני השטח, לא התנהל משא ומתן אמיתי עם המחזיקים ביתר הסדרות. זאת מתוך הנחה כי עדיף להמשיך בערוץ המשא ומתן מול החלשים, ולהכניס את העסק להריון מתקדם לאחר מעשה, תוך ניצול האפשרות לעשות "הפרד ומשול" למחזיקי אגרות החוב.

התוצאה היא שמתאפשר לתשובה להציג מראית עין של הסכמה על הסדר שאין בו כמעט תרומה אמיתית ושכל מטרתו היא לגלגל את התפוח האדמה הלוהט הזה, כשהוא מופחת משמעותית ונטול שיניים משפטיות, עוד כמה שנים קדימה.

ניגודי אינטרסים של המוסדיים - יש כאן ניצול חולשת המוסדיים שנובעת מניגודי האינטרסים שהם נמצאים בהם.

רק לדוגמא: אין לשכוח את המעורבות הגדולה של המוסדיים בעסקים של תשובה, את העובדה שמנורה היתה החתם המוביל של כל ההנפקות שנעשו בקבוצת דלק, את העובדה שתשובה שולט באקסלנס ובהפניקס, את מערכות הקשרים האישיים שלו ושל עורך הדין שלו עם בכירי המשק, את שכירת פקידי הציבור כעובדים בקבוצת דלק בתפקידים שונים.

כל אלו נותנים לתשובה להניח שהוא יוכל להעביר את ההצעה שהוא מניח כיום על השולחן.

חולשת נציגי הבעלים של החוב - במקרה של דלק נדל"ן, בניגוד לפרשת אפריקה, אף גורם מוסדי לא לקח על עצמו את ההובלה של המהלך מבחינה ציבורית ובמחינה עסקית, והזירה נותרה כמעט באופן בלעדי לנציגיו של תשובה, על שלל יחצניו ודובריו.

עו"ד גיא גיסין ואדוארד קלר ניסו אומנם לייצר מענה, אבל אין הדבר דומה למאבק שהוביל והנהיג רועי ורמוס בפרשת אפריקה ישראל, והתוצאה ברורה ממסמך העקרונות שהוגש לבית המשפט.

חולשת הרגולטורים - מהלך שלפנינו מעמיד בסימן שאלה את העמדה של הרשות לניירות הערך, שלפיה היא אינה מתערבת בתוכן הכלכלי של ההסדרים, ועוסקת רק בחיוב במתן מידע מלא למשקיעים.

המהלך גם ממחיש את קצב קבלת ההחלטות האיטי להחריד של פרקליטות המדינה, שרק השבוע החליטה להעמיד לדין את הלל רוזינסקי ומנהלים נוספים, בנוגע לממצאים שמצאה לפברוק דוחות כספיים והערכות שווי.

הרגולטור בפרשת דלק נדל"ן היה צריך לעשות יותר, ובעיקר צריך היה לעשות את זה מהר יותר.

חוסר אמון במערכת המשפטית - מזה שנים אני מנסה להוכיח לשוק ההון שאין מה לחשוש מניהול הליכים משפטיים ונטילת החברות מידי אלו שהוכיחו שלא צריך לתת בהם אמון נוסף. לתפיסתי, צריך לתת אמון במערכת המשפט שתדע לבוא חשבון עם אותם אלו שגנבו, גזלו, הימרו ופשוט חגגו עם כספי החיסכון הפנסיוני של כולנו.

בדלק נדל"ן אין המדובר רק בסיפור של משבר כלכלי שנובע ממינוף אדיר בתקופת שפע ונטילת סיכונים על חשבון הנושים, אלא גם סיפור שבו לפי עמדת הרשות לניירות הערך ופרקליטות המדינה, נעשה לכאורה פברוק דוחות כספיים שעל בסיסם גייסו מיליארדי שקלים מהציבור.

קבלת ההסדר, ובכלל ניהול משא ומתן שתכליתו טיוח הפרשות וסיומן במהירות, משמעו חוסר אמון בבית המשפט, והדבר מאפיין את שוק ההון, שמעדיף תמיד פתרון קצר טווח, על פני בירור משפטי עמוק ויסודי שבסופו יש מי שמשלם את המחיר על המעללים שלו בחסכון הפנסיוני של כולנו.

בבחירת האלטרנטיבה של קבלת ההצעה לעומת ניהול הליכים משפטיים, נוטה שוק ההון כמעט באופן מוחלט להעדיף קבלת כל הצעה על פני נטילת החברה לידיו וניהול חקירות ותביעות.

בשורה התחתונה , שום בשורה לא תצא מההסדר הזה, למעט שקשוקה נוספת, ושום תיקון לא ייצא ממנו. יש כאן בעל שליטה שנכשל בניהול כספי ציבורי בתחומי נדל"ן ומבקש שיניחו לו במנוחה לנסות את מזלו בעשיית הון ממשאבי הטבע של המדינה.

השוק אומר את דברו - לא בכדי המהלך הזה נראה כמו אהוד ברק שמנסה להכניס את ערפאת לחדר, גם כשזה לא ממש מעוניין בכך.

עושים הכל על מנת ליצור מציאות מדומה של הסכמה ושל תרומת בעלים, מתוך הנחה שהחולשה של שוק ההון תאפשר למהלך להצליח, למרות חוסר הסכמה ולמרות שעדיין לא גובש הסדר אמיתי ומלא. לא במקרה השוק מגיב בירידות שערים של אגרות החוב. זוהי הצעת השוק "ברגליים" כנגד ההסדר.

גילוי נאות (כן, אני נגוע), אני שותף ובעלים במשרד עורכי הדין נאור-גרשט, המעורב בעשרות הסדרי חוב, ולאחרונה הגיש תביעה ייצוגית בעניין דלק נדל"ן כנגד הדירקטורים ובעל השליטה בהיקף 720 מיליון שקלים.