בינה רזינובסקי עשתה היסטוריה פעמיים. בפעם הראשונה, כשהייתה מנכ"לית סיסקו ישראל, האישה הראשונה בעמדה כה בכירה בחברת הענק האמריקנית ובענף ההייטק הישראלי. בפעם השנייה, היא הייתה לאישה הראשונה שעומדת בראש קבוצת מוצרי החשמל תדיראן גרופ, שמגלגלת כ-750 מיליון שקל בשנה.
תחת ניהולה פעלו חמש חטיבות ו-450 עובדים, רובם גברים. אבל אחרי שנתיים בלבד, ובהסכמה משותפת עם המנכ"ל משה ממרוד, היא סיימה את תפקידה. "מתחילת הדרך הגעתי כדי לנהל את תדיראן מוצרי צריכה, ולהוביל תהליך אסטרטגי של מיזוג עם קריסטל. כשהתהליך הסתיים החלטנו שלא נכון שאמשיך שם. האתגרים של תדיראן גרופ היום הם אתגרים אחרים מאלה שהיו כשהגעתי".
הפרישה הזו נתפסת כתמוהה ומעוררת שאלות, כיוון שהיא באה אחרי זמן קצר יחסית במונחי ניהול. מקורות בענף מדברים על חריקות ביחסים עם הבעלים, ונראה שבהפסקת ההתקשרות הזו רב הנסתר על הגלוי.
רזינובסקי, 45, החלה את דרכה הניהולית כסמנכ"לית שיווק ומכירות בבזק בינלאומי, ולאחר מכן העפילה לתפקיד מנהלת החטיבה העסקית של החברה. את הניסיון המשמעותי צברה בחמש השנים שבהן עמדה בראש השלוחה הישראלית של סיסקו, ענקית תשתיות האינטרנט ומוצרי התקשורת הדיגיטליים. היא פרשה מהחברה על רקע מה שהוגדר "סיבות משפחתיות". בהמשך הגיעה לתדיראן.
- תפקידי הניהול שלך היו ברובם בחברות "גבריות". איך מתנהלים בתוך ים הטסטוסטרון, מחקים או מחדשים?
"לא אימצתי דרך התנהגות גברית. אולי בתחילת הדרך אנחנו נוטות להתרחק קצת מהנשיות שלנו כדי להוכיח שאנחנו טובות לא פחות, אבל עם השנים למדתי שאני מצליחה כמנהלת, בגלל שאני אישה. אני באה לפגישות בלי אגו, ומוצאת קבוצה גדולה של גברים שכן מגיעים עם אגו, שלעתים מסנוור ולא מאפשר לראות את התמונה הנכונה.
"אומרים שנשים אמוציונליות, אני חושבת שגברים הרבה יותר אמוציונליים בתגובות שלהם. נשים יודעות להתמודד נכון עם האמוציות, זה חלק מהיומיום שלנו, ואנחנו מתעלות את זה לכיוונים הנכונים. לגברים, לעומת זאת, יש יותר יצר כיבוש, רצון להוכיח שהם יותר. אני מחפשת היכן ניתן ליצור ולבנות".
- איך זה השפיע על ההתנהלות שלך ביומיום?
"כמנהלת בתחילת הקריירה רציתי להוכיח שאני מצליחה למרות שאני אישה. זה נבע מחוסר ביטחון, ומסביבה שאינה תומכת. היום אני אומרת בפה מלא שאצליח בתפקיד בגלל מה שאני, ואחד המרכיבים שלי הוא העובדה שאני אישה.
"לפעמים ההתמודדות עם הסביבה הייתה יותר קשה מאשר עם המנהלים. לא מעט פעמים נתקלתי בתגובות לא אוהדות ובעקיצות דווקא מצד אימהות של ילדים שלמדו עם בנותיי. למשל, כשהבת שלי עברה לחטיבה היא הייתה בכיתת מופת, ולא היה לה טוב שם. ליוויתי אותה בכל מה שעברה ונלחמתי עבורה, וכאב לי בגללה. עד היום אני זוכרת מה שאימא אחת אמרה לי: 'אולי אם היית איתה יותר, זה לא היה קורה'. כל כך נפגעתי.
"המעגל הזה נסגר שש שנים לאחר מכן, כשבתי סיימה את כיתה י"ב בהצטיינות מנהל, וזה היה כך שלוש שנים ברציפות. אותה אימא ניגשה אליי ואמרה לי שאני צריכה להיות גאה במה שעשיתי, ואין ספק שזה בגלל מה שהילדה קיבלה ממני, ורואים שהיא מאושרת ומצליחה. אז אולי בכל זאת יש קצת צדק בעולם".
- מנהלות צעירות חוות היום מציאות דומה, או שאת ואחרות פרצתן עבורן את הדרך?
"המנהלות של היום שונות מאיתנו. אנחנו ביקשנו שיתייחסו אלינו כאל גברים, ואמרנו שנעמוד בכל משימה שייתנו לנו. הקפדתי לא לבקש חופשה על מחלת ילד, להיות תמיד זמינה ולהגמיש את עצמי לארגון. בסוף מצאתי את עצמי הרבה יותר מחויבת ממנהלים גברים. דווקא הם היו באים ואומרים מראש שישנם ימים שהם יוצאים מוקדם יותר כדי להיות עם הילדים.
"ההקצנה הייתה כשהתגרשתי. בחרתי לשתף את המנכ"ל שלי בזה רק כשהכול היה סגור, וגם אז היה לי חשוב שאף אחד לא ירגיש כלום, אז ביקשתי ממנו 'תתנהג אליי כרגיל'. וזה למרות שלכפיפים לי בתפקידי ניהול שעברו גירושים, או לקולגות שעברו גם כן תהליך דומה, הייתה לגיטימציה לבוא ולהגיד 'אני מוריד קצת את הרגל מהגז'. כך שאני חושבת שחלק מהקשיים שלי לא נבעו רק בגלל הסביבה, אלא גם בגללי, בגלל הדרישות שלי מעצמי.
"היום אני רואה לא מעט נשים שמתמודדות על תפקידי ניהול, ולא רק אומרות מראש 'יומיים אני יוצאת מוקדם', אלא ממש עומדות על זה. ותאמיני לי, הן מספיקות לעשות את המשימות שלהן ומחויבות לא פחות".
- הן גם כובשות מעוזים גבריים חדשים?
"לצערי הרב, בכל תפקידי הניהול הבכירים שעשיתי הייתי האישה הראשונה בארגון בתפקיד, גם ברמה עולמית, ולאחר עזיבתי התפקידים תמיד אוישו שוב על ידי גברים. אחת הסיבות לכך שאין נשים בתפקידי ניהול בכירים היא שהן לא מציעות את עצמן לתפקידים האלו. בתפקידי שיווק כספים או משאבי אנוש יש מועמדות, אך לתפקידים בכירים בתחום המסחרי כמעט בלתי אפשרי למצוא מועמדות".
ביטלתי את עצמי
מדי יום מתעוררת רזינובסקי בשש בבוקר, ויוצאת לרוץ ברחבי מושב אבן יהודה, שבו היא מתגוררת עם שתי בנותיה. כשהיא רוצה להשתחרר באמת, היא עולה על הג'יפ או על הטרקטורון ויוצאת לטיולי שטח. הרול מודלס שלה הן שתי מנהלות שהודחו מתפקידן: קרלי פיורינה, לשעבר מנכ"לית HP, ומנכ"לית יאהו, קרול ברץ. "אלה נשים שבאו מעולם ההייטק הגברי, העולם שאני הייתי בו, והצליחו לעשות שינוי בארגונים שלהן. הן הצמיחו את הפעילות והתוו מדיניות, שזה לא רק ליישם אסטרטגיה של מישהו אחר".
- במהלך הקריירה ספגת לא מעט הערות שוביניסטיות. איך התמודדת עם זה?
"זה עדיין קיים. בהתחלה הייתי שומעת ולא מגיבה. למשל, הייתה לי מצגת חשובה לאחד המנהלים הבכירים מחו"ל, והמנכ"ל שלי, שלא היה ישראלי, רמז שכדאי שאבוא בחצאית. הייתי בשוק, לא ידעתי איך להגיב. הוא כמובן התנצל ואמר שזה בצחוק, אבל האם זה היה יכול להיות הפוך?
"כשהייתי בהריון השני, חששתי להגיד למנהל שלי, כי באותה תקופה הייתה עוד מישהי מהצוות בהריון, וכשהיא הודיעה על זה המנכ"ל ממש התרגז והתחיל לצעוק. לא ישנתי כל הלילה, כי לא ידעתי איך לספר לו שאני בהריון. בסוף סיפרתי לסמנכ"ל, והבהרתי לו שאני לא מתכוונת להגיד את זה למנכ"ל, כי אני מפחדת מהתגובה. הסמנכ"ל חיבק אותי ובירך אותי, ואחר כך אמר שיזמין ניידת טיפול נמרץ וילך לספר למנכ"ל.
"למחרת ניגש אליי המנכ"ל, ובירך אותי. הוא הסביר שהוא בלחץ כי שתי נשים שמטפלות בחלק גדול מתחומי הפעילות נעלמות לו, ומניסיונו באירופה זה נמשך תקופה ארוכה. אמרתי לו שבישראל גם גברים נעדרים לתקופות, כי הם יוצאים למילואים, ושאני מחויבת לארגון. בסופו של דבר מצאתי את עצמי עובדת עד הדקה האחרונה, זמינה כל רגע ועובדת מהבית גם בחופשת הלידה".
- היום היית נוהגת אחרת?
"היום זה לא היה קורה, לא הייתי זאת שמנסה להרגיע ולהוכיח שהכול אותו דבר. הייתי אומרת שאעשה כל מה שאני יכולה, אבל לא הייתי מבטלת את עצמי".
- אילו מנהלות במשק מרשימות אותך?
"אפרת פלד, יו"ר אריסון אחזקות, ואיריס בק, מנכ"לית מקאן. הן מנהלות צעירות, טובות ומבטיחות, שיש להן את ההבנה העסקית הטובה ביותר שאני ראיתי. יש להן גם יכולת לחשוב אסטרטגיה, להתוות אותה ולהוציא לפועל".
אושר מוגבל
רזינובסקי נולדה כבינה סנקר בבומביי, הודו, ובגיל שנה עלתה לארץ עם משפחתה. היא האחות השנייה בין שישה אחים, והמשפחה כולה התגוררה יחד עם הסבא בדירת 65 מ"ר בחיפה. "אני זוכרת את התרגולת לפני שינה. שני אחים במיטת הקומותיים עם סבא בחדר, אני עם אחותי פותחות ספה בפינת האוכל, רפי אחי ישן בסלון, ואחותי הקטנה ישנה עד גיל חמש במיטת תינוק בחדר ההורים.
"היה צפוף, אבל היה כיף, היה משהו חם בביחד הזה. היום אנחנו שלוש נפשות בבית של 160 מ"ר, ואני לא יודעת אם אנחנו מאושרים יותר".
כשהייתה בת 16 איבדה את אביה, שנהרג בתאונת פגע וברח. "אני זוכרת את הטלפון שקיבלנו בבית על התאונה של אבא. הוא אושפז בטיפול נמרץ, התאושש, יצא למחלקה אורתופדית, מצבו הידרדר, וזהו".
השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד עבור רזינובסקי, כיוון שאיבדה גם את אימה רות, הדמות המשמעותית בחייה, "מודל החיקוי שלי. אימא שלי הייתה מורה לאנגלית ופרנסה את הבית לבדה. היו לה שישה ילדים, שרצתה שילמדו וישכילו, וזה מה שהוביל אותה קדימה. כילדה הייתי הולכת עמה לשוק בתלפיות בחיפה, היינו עוברות בבית הקרנות, היכן שעומדים פושטי היד, והיא הייתה נותנת לכל אחד מאיתנו הילדים כסף מהארנק, שלא היה בו הרבה, כדי שניתן לכל אחד מהאנשים".
- השנה הזו סחטה אותך?
"אני עוברת ביומיום שלי כל כך הרבה מבחינה רגשית, שבסוף כל שנה אני סחוטה רגשית".
היתרון הנשי בניהול
"ביכולת לעשות כמה דברים ביחד, במולטי-טסקינג. אנחנו יודעות לקבל החלטות במקביל, ואנחנו רואות תמונה רחבה יותר, מה שמאפשר לנו להגיע להחלטות נכונות יותר וגורם ליעילות יותר גבוהה".
- ומה היתרון הניהולי שלך?
"היכולת הגדולה ביותר שלי היא לקחת ארגון ממקום אחד ולהזיז אותו למקום אחר. אני מאוד טובה בלהצמיח ארגונים, להבריא אותם, לבנות חטיבות עסקיות. עקב אכילס הוא שיש לי פתיל קצר, שעם השנים למדתי קצת למתן אותו".