בזמן שבישראל החזיקו כולם אצבעות להצלחתה של "הומלנד", הגירסה האמריקנית של "חטופים" של קשת, בטקס פרסי גלובוס הזהב, והתפללו לקצת גאווה ציונית, קיוותה סטלה בולוצ'ניקוב-סטולפר לתוצאה שונה לחלוטין. 3 עשורים אחרי שברחה משיעורים בישיבה בברוקלין כדי למכור סוכריות ולעזור להוריה, זוג מהגרים יהודים מרוסיה, היא עמדה על סף זכייה באחד הפרסים החשובים בארה"ב על "בוס". סדרת הדרמה הראשונה שהפיקה בעצמה, אחרי 8 פרקים בלבד ברשת סטארז (starz), שנחשבת נחותה (הפרק האחרון של העונה ישודר אצלנו ב-16.3 בערוץ yes Oh).
סטולפר לא זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר באותו ערב, אך היא בהחלט יכולה להתהדר בהישג ענק: פרס גלובוס הזהב הוענק לכוכב הראשי ב"בוס" ושותפה בעסקים, קלסי גרמר, על אף שכמעט כל לוס אנג'לס הימרה נגד הסדרה בהתחלה. לא מעט אנשים לעגו לסטולפר, שעד אותו רגע התפרסמה בעיקר בזכות תוכנית הריאליטי "החברה הכי טובה של פריס הילטון", ולכוכב שלצדה, שזכור בעיקר כ"פרייז'ר", הפסיכיאטר היומרני, וחצה את הקווים לעת זקנה. אלא שהמבקרים והצופים חשבו אחרת.
סטולפר חוגגת את הצלחתה כמו שצריך. אנחנו נועדים במלון בוורלי הילס, שם אייקונים טובעים באמבטיה וסלט קטן לא יורד מתחת ל-40 דולר, ועושה רושם שהיא מכירה כל איש ואישה שישובים לאחד השולחנות בלאונג'. כולם "האני" או "בייבי", עדיין מאחלים לה מזל טוב בחיוך מאוזן לאוזן.
- איך הרגשת כשזכית? ציפית לזה?
"כן, אבל לא כי חשבתי שזה בכיס שלי, אלא פשוט הרגשתי את זה בלב ובקרביים. ניסיתי להרגיע את עצמי בשבועות שלפני כן, כדי שלא אתמוטט אם לא נזכה בשום פרס. ידעתי מהרגע הראשון שקלסי יעשה כאן את תפקיד חייו. צחקו עליי שגם על הסט וגם בחדר העריכה אמרתי, 'הפרק הזה יזכה בגלובוס הזהב? הפרק הזה שווה אמי?'. ידענו שאין מקום לפשרות.
"קלסי העביר את הקריירה שלו בקומדיות, אני עשיתי ריאליטי וסדרות לא מתוסרטות. קפצנו למים העמוקים ומה שרצינו הוא שהקולגות שלנו יסתכלו ויגידו 'וואו, תסתכלו על שני אלה - הם באמת המציאו את עצמם מחדש. הם באמת מביאים משהו שלא היה על המסך קודם'. מהבחינה הזו קיוויתי וציפיתי שאנשים יראו את זה כנתח בשר עסיסי שרוצים לנעוץ בו שיניים ולחזור למנה שנייה ושלישית, ורביעית.
"תחושת הזכייה עצמה היא משהו שלא חוויתי בחיים. אולי רק בלידת הבנות שלי - כשאת מחכה ומחכה, ועוברת את הכול כדי לראות את הפנים שלהן אחרי הלידה. חשבתי לעצמי בעיקר כמה זה מגיע לקלסי אחרי שנה אומללה כזו - הוא עבר גירושים קשים, התקף לב, עשה סיטקום שלא הצליח ובאמת הגיע לו שהמזל שלו ישתנה ושהעולם יכיר כמה הוא מוכשר, כמה הוא איש טוב ואבא טוב. ברור שרציתי שהתוכנית תזכה, אבל בעיקר ידעתי שמגיע לו לזכות".
בשואה היה יותר גרוע
"זה היה הריון מהיר יחסית", ממשיכה סטולפר את המטאפורה. "ישבנו כאן, היכן שאתה ואני יושבים עכשיו, ושאלתי את קלסי אם הוא מוכן ללכת על דרמה , והוא אמר 'כן, זה הזמן'. אנחנו חברים קרובים כבר עשור וידעתי שיש לו עוצמות דרמטיות שקבורות מתחת לדמות הקומיקאי שלו, שהיא אחת הזכורות והמוכרות בדורנו. בתוך כמה חודשים גיבשנו את התסריט וחתמנו על חוזה מיידי לעונה שלמה עם סטארז. הכול נבנה סביב קלסי. זו הדרך שלי לעבוד בעסק הזה - אני מוצאת אמנים שאני רוצה לעבוד איתם ובונה הכול סביבם בדרך שתוציא מהם משהו חדש ומרתק, שמרגש אותי ומחדש לעולם".
- באותה דרך את מסתכלת גם על פריס הילטון?
"כן. אני רוצה להיות מי שממציאה מחדש אנשים שמשפיעים ומעצבים את התרבות שלנו, ודרך זה גם לעצב את הקריירה שלי ולהמשיך לחדש ולגוון".
- מפיקה שעבדה בריאליטי עם פריס הילטון, יחד עם שחקן שכולם מכירים כקומיקאי - לא היו שום חששות?
"שום פחד. מה פתאום? היינו בשואה ואנחנו עוברים מלחמות כל יום. ממה יש לפחד? זה רק טלוויזיה! הדרך היחידה לשנות דברים היא לעשות הימורים וללכת על משהו חדש שאחרים לא חשבו עליו. אחרת זה לא מעניין. אני לא מאלה שאוהבים להזמין מנות מהתפריט - אני רוצה להיכנס למטבח, להגיד להם מה אני רוצה וביחד איתם לעצב את המנה שאני אוהבת עם תיבול שאף אחד לא ניסה קודם. אחרת, מה הטעם?".
- בכל זאת, לא הפחיד אותך כשאנשים מסביב אמרו לך שללהק קומיקאי כל-כך מוכר לתפקיד כל-כך דרמטי וקודר זו התאבדות? שזה הסוס הלא נכון?
"אם כבר סוסים, אתה מכיר את המכשיר הזה ששמים להם מול העיניים כדי שלא יראו שום דבר בצדדים, אלא רק את השביל הצר שמולם? ככה הייתי. ראיתי את הכישרון ואת הפוטנציאל והאמנתי ביכולת שלנו להביא משהו חדש שאנשים פה עוד לא ראו, להציב סטנדרטים חדשים. אנשים תמיד מזהירים אותך לפני, ואז חכמים גדולים בדיעבד. זה כבר לא משהו שאני נותנת לו להשפיע עליי. אני תמיד סומכת על תחושת הבטן שלי ומהמרת על כישרון, וזו הדרך שבה אני גם מתכוונת להמשיך ולהמר".
"'בוס' טובה יותר מ'הומלנד'"
נדמה כי לישראל וליהדות עדיין שמור מקום חשוב בלבה של סטולפר. היא מתעקשת עד כמה שאפשר להיקרא בשם המשפחה המקורי שלה, בולוצ'ניקוב, ומתקנת אפילו את המלצר במסעדה, שפונה אליה כ"גברת סטולפר".
שתי בנותיה, מישקה-זהבה בת ה-8 וסשה-שמחה בת ה-5, לומדות בבית-הספר היהודי הידוע של הוליווד, "סיני טמפל". בכל יום, היא מספרת, בצאתן מהבית הן מנשקות את הסידור הישן של סבא רבא שלה.
"כילדה, הייתי צופה בו כשניהל טקסים דתיים בחדרים קטנים באדיקות, עם הסידור הזה, וכשנפטר, ביקשתי מסבתי, ניצולת שואה בת 85 שהיא עדיין החברה הכי טובה שלי, להוריש לי את הספר כדי שיזכיר לשלושתינו את העבר גם כאן, בתנאים אחרים ובמקום שונה כל-כך".
- מדוע, לדעתך, סדרה כה אמריקנית באופיה הצליחה גם בישראל?
"כי היא טובה. אנשים רוצים לחשוב ולהיות מופתעים. זו תוכנית חכמה וסקסית, וגם יש משהו בלהסתכל על שחקן שהצחיק אותך במשך 30 שנה ופתאום להגיד 'וואו, הוא חתיכת מניאק - הוא פשוט רע רע רע'. זה מרתק. הדיאלוגים בסדרה הזו מצוינים וחכמים, ובישראל האנשים חכמים וחושבים. הישראלים הם בין האנשים החכמים בעולם, שמתמודדים עם כמה מהאתגרים הגדולים בעולם. לכן, תוכן כזה יכול לעבוד שם יותר מאשר במקומות אחרים".
- ו"הומלנד"?
"תוכנית טובה. לא טובה כמו שלנו, אבל טובה. היא שונה. זו תוכנית אחרת ואי-אפשר להשוות ביניהן".
- ובכל זאת, בגלובוס הזהב הן עמדו זו מול זו. הופתעת שהם קיבלו את הפרס?
"לא, אי-אפשר להגיד שהייתי מופתעת. הייתי מבואסת ומאוכזבת (חושבת רגע). זה היה מאוד-מאוד קרוב. מדובר בשתי תוכניות מאוד-מאוד טובות, והיה קשה לחזות מי יצביע לאיזו תוכנית, ומה בסופו של דבר יכריע. הגלובוס באמת חיזק אותנו. הם שאלו שאלות חכמות על התוכנית, צפו בתוכנית, נהנו ממנה והחמיאו בכבוד הכי גדול שהם יודעים לתת לקלסי - אני בעיקר אסירת תודה להם. זה כבוד ענק.
"העיקר מבחינתי הוא לא ש'הומלנד' זכו, אלא שאנחנו היינו מועמדים. להיות מועמדים ולזכות באיזשהו פרס אחרי עונה אחת של 8 פרקים בלבד, ברשת כמו סטארז, שאין לה קהל צופים קבוע כפי שיש לרשתות ותוכניות אחרות שעמדו מולנו זהו כבוד עצום. אני חושבת שבעוד 10 פרקים, בשנה הבאה, ננצח. ויש האמי בספטמבר, שגם אליו אנחנו כבר מתכוננים".
- בכלל, עם "רמזור" ו"בטיפול", מה דעתך על הטרנד של סדרות ישראליות שפתאום מגיעות לכאן בגלים?
"זה מצוין שמביאים תוכן טוב לטלוויזיה האמריקנית, הבעיה היא בדרך שמוכרים את זה. אנשים מגיעים לרשתות כאן ואומרים 'וואו, זו תוכנית שעובדת מצוין בישראל'. לא הכול בר-תרגום, וחייבים לחשוב על זה. לא רק לחטוף תוכן ולשים אותו באוויר. צריך לחשוב אסטרטגית לגבי זה. צריך להכיר את הקהל שלך. הדרך שבה אנשים מוכרים היום סדרה היא שהם אוספים ערמת הוכחות על כך שהסדרה עובדת עם קהל מסוים, בזמן מסוים, בערוץ מסוים, עם שחקן מסוים. אין מה לעשות נגד זה. זה בזבוז זמן. לא כל תוכן שעובד בישראל צריך לדחוף לאריזה חדשה ולהעלות על המטוס הראשון ללוס אנג'לס. זה בזבוז דלק והדלק יקר. בסופו של דבר, הנוסחה פשוטה מאוד: לקחת את התוכן הכי טוב ולמצוא לו את הבית המתאים".
- אם כבר בית, הבחירה שלכם ברשת סטארז אינה מובנת מאליה. למה לא HBO או רשת שמזוהה יותר עם תוכן איכותי?
"כי לסטארז יש כריס אלברכט (נשיא ומנכ"ל הרשת, שכיהן בעבר כנשיא החטיבה להפקות מקור ב-HBO - ע.ר), ולכריס אלברכט יש אומץ להזמין סדרה שלמה ולתת אור ירוק מיידי להפקת סדרה בת 8 פרקים כשהוא רואה תוכן טוב. הוא יצר את HBO בעצמו, וזה כבוד גדול להיות חלק מהמאמץ שלו ליצור אלטרנטיבה ולבנות את סטארז. הוא לא מנסה לחשוב מה אנשים רוצים לראות, אלא יודע מה הוא אוהב, ויש לו טעם מצוין. ללכת ל-HBO ולצלם פיילוט, ואז לקוות שכשהוא יתחרה מול 20 פיילוטים אחרים אנשים שם יעשו את ההחלטה הנכונה - זו אינה הדרך שבה אני רוצה לעבוד".
- ועכשיו, עם גלובוס אחד בכיס ושבחים מקיר לקיר, סביר להניח שיותר רשתות יסכימו להציע לכם בית לסדרות ולפיתוחים חדשים. יש סיכוי שבכל זאת תעברו דירה?
"יש כבר רשתות שמציעות את זה. אם זו סדרה שמתאימה בעיניי לסטארז, המחויבות והנאמנות שלי היא קודם כל אליה, הרשת שפתחה לנו דלת, השקיעה הרבה כסף והלכה איתנו עד הסוף בפרויקט הזה".
- בחירת הרשת מהותית היום בעינייך?
"לא, היא חשובה כדי להפיק את הסדרה וכדי לאפשר את התהליך, אבל יש 100 ערוצים ואי-אפשר להיתפס למותג. כשאתה הולך למסיבה אתה לא רוצה ללבוש רק גוצ'י או פראדה, אלא את הבגד הכי מדהים שיחמיא לך כמה שאפשר, משהו סקסי ונוצץ. אתה רוצה שהתוכנית שלך תנצוץ. הצופים לא יודעים באיזה ערוץ הסדרה משודרת וזה לא חלק מהשיקול שלהם. כשהיו 3 ערוצים יכולת להקרין כל זבל על המסך וזה עבד. כשאין יותר מדי תחרות, אם אתה מתעקש מספיק כדי לשים משהו על המסך למשך זמן, בסוף אנשים יתחילו ללעוס את זה.
"זה כמו שידוך - אתה ואני לא מכירים זה את זה, אבל אם ההורים היהודים שלנו היו תוקעים אותנו באותו בית ונותנים לנו להבין שזה מה שיש, אז כיוון ששנינו אנשים די טובים בסוף היינו מסתדרים. אולי אחרי כמה שנים היינו מתגרשים, אבל אחרי כמה עונות המפיק בכל מקרה עושה מספיק כסף, כך שלאף אחד לא ממש אכפת שלפני 20 השנה הפיילוט היה 'סביר'. קלסי ואני רוצים להיות ארון ספלינג של הדור הזה. אנחנו רוצים ליצור סדרות טובות, שירוצו הרבה שנים על המסך ואנשים יעריכו אותן".
"נטלי פורטמן? לא מעניינת"
רגע לפני שסטולפר שוב נועצת מזלג בסלט שלה ושולחת חיוכים אל שלל פרצופים מוכרים שיושבים סביבה בלאונג', הטלפון שלה מצלצל. קלסי גרמר על הקו, מתקשר לגבי ההיערכות לעונה השנייה, לקראת הצילומים הצפויים בקרוב בשיקגו. "אתה שומע, קלסי? אני בדיוק יושבת פה עם עיתונאי מישראל. הסדרה מצליחה שם, אנשים מתים על זה. מדהים, הא?", היא צועקת לו לתוך הטלפון. "הוא אמר שחייבים לטוס לישראל ושנארגן שם ביקור והקרנה. הוא ממש רוצה לבקר. אתה בארץ בפסח?" היא יורה לכיווני ולא מחכה לתשובה ומיד רושמת ביומן "אפריל - ישראל!".
- רבים מדברים על השינוי שחוללו הטוויטר והמדיה החברתית בתעשייה, בעיקר בכל מה שקשור לריאליטי ולנתוני פתיחה של תוכניות. האם להרגשתך זה שינה משהו גם באשר לסדרות דרמה כמו "בוס"?
"יש לזה באזז רציני בטוויטים, אבל רוב הבאזז הוא בתקשורת, ולהפתעתנו - בתוך המערכת הפוליטית. מדברים הרבה מאוד על הסדרה. לא מזמן הוזמנו לארוחת ערב נהדרת עם רם עמנואל (ראש עיריית שיקגו ועד לאחרונה ראש הסגל בבית הלבן - ע.ר). אחיו, ארי עמנואל, מעורב מאוד בהפקה שלנו והוא אחד הגורמים להצלחת התוכנית על המסך. רם עמנואל אמר שהוא נהנה מאוד מהסדרה והזמין את קלסי לראות 'איך דברים באמת עובדים' במשרד שלו".
- האם היו מי שהתרגזו מדרך הצגת הפוליטיקאים בסדרה?
"הרבה מאוד אנשים התקשרו לפני ש'בוס' עלתה, כדי לוודא שהסדרה לא עליהם ולדלות כמה שיותר פרטים מראש, ולהיערך. שמרנו על שתיקה בעניין זה ולא סיפקנו שום מידע. אמרנו לכל היועצים הפוליטיים הלחוצים שהתקשרו שהם יצטרכו לצפות בסדרה כמו כולם.
"לדעתי, הסדרה בכלל לא על פוליטיקה - היא על אהבה, על בדידות, על כוח. על אדם שהיה בעמדת כוח משחיתה במשך המון זמן והיה מכור לשליטה, ועכשיו, כשהוא מאבד שליטה וגוסס, אין אף אחד שיאהב אותו. הבחירה של עולם הפוליטיקה בשיקגו היא בחירה מעניינת, אבל היא לא לב הסדרה".
- הבחירה באדם גוסס כגיבור הסדרה לא קצת מגבילה אתכם? כמה עונות כבר אפשר לגרור אדם גוסס?
"לנצח! כולנו גוססים. השאלה היא מתי. מבחינתי השאיפה היא 10 עונות. יש מספיק חומר, מספיק דרמה ומספיק רגעים מרתקים. הצלחה מבחינתי היא ביכולת לספר את הסיפור הזה לאורך זמן בצורה שמעניינת אנשים".
- מה השאיפות להמשך?
"'בוס' היא מבחינתי הפרויקט הכי מעניין והסיפור הכי מרתק שיצא לי לספר עד עכשיו. אני רוצה להמשיך לספר אותו ולסחוף אחריי גם את האמי ואת הגלובוס בשנה הבאה. הסיפור הבא שמעניין אותי הוא על הדרך שבה גדלתי, כבת למהגרים יהודים מרוסיה, שעברו לברוקלין, וזה משהו שאנחנו עובדים עליו עכשיו, בעיקר במסלול של קומדיה. זה כבר בשלבים של פיתוח ויש עניין מצד כמה רשתות גדולות, שרוצות להתעסק בעניין ההגירה היהודית מרוסיה והרצון לטפס בסולם החברתי".
- עם מי עוד היית רוצה לעבוד?
"הייתי שמחה לעבוד עם סטיבן ספילברג כבמאי. אני רוצה להמשיך לדבר על השואה ולעסוק בזה - אני חושבת שיש אינספור דרכים לספר את הסיפור המרתק הזה. כולנו חייבים לדעת יותר ולהרגיש יותר בנשמה שלנו את החלק הזה בהיסטוריה. אם אני צריכה לבחור מישהו זה יהיה דנזל וושינגטון. לעשות טלוויזיה טובה עם דנזל וושינגטון זה משהו מדהים. אנחנו גם בקשר איתו ובודקים אפשרות לעשות משהו ביחד".
- מה עם כישרונות ישראליים או יהודיים? בר רפאלי? נטלי פורטמן?
"אין לי שום עניין בהן, בכלל. זה לא מה שאני עושה. אני צריכה אנשים שיפעילו בי משהו, איזה ניצוץ בנשמה. אני צריכה להביט בהם ולהגיד 'וואו, אתם ממש מתאימים לזה!'. הן לא מסוג האנשים האלה. הן מסוג האנשים שכל התעשייה רוצה לעבוד איתם - ואני שמחה להשאיר אותן לשאר התעשייה".
- בתור יהודייה גאה מברוקלין, הרשי לי לסיים עם השאלה הכי יהודית שאפשר: מה יכתבו על המצבה שלך?
"'סטלה - אמא טובה'. כל דבר חוץ מזה באמת לא עד כדי כך חשוב".
"לא הייתי עובדת שוב עם פריס הילטון"
- רק זיכרון השואה עזר לסטולפר להתמודד עם בת התפנוקים העשירה
"לעבוד עם פריס הילטון היה סיוט מוחלט", מגלה סטולפר, שהפיקה את הריאליטי "החברה הכי טובה של פריס הילטון". "לא הייתי צריכה להיות רק כבאית, אלא גם שוטרת. פריס הייתה הולכת לישון מאוד מאוחר. זה היה הקטע שלה. אבל היו לנו ימי צילום ארוכים שהתחילו מוקדם. בשלב מסוים הכרחתי אותה לישון עם כרית צוואר כדי שהשיער שלה לא יתבלגן בשינה והאיפור לא יימרח, אלא נוכל להעיר אותה באופן מהיר, לעשות טאץ'-אפ מהיר ולהעלות אותה על הסט בלי לבזבז זמן וכסף של כל הצוות. לא הייתי מוכנה לעבוד איתה שוב".
- איך מצליחים לנהל בן אדם כזה בלי לירות לעצמך בראש?
"פרופורציות. אנשים תמיד צוחקים עליי בגלל האובססיה שלי לשואה. כל פעם כשמתלוננים על דברים שקשורים להפקה, אני נזכרת בשיחות עם סבתא שלי, ניצולת השואה, וצועקת עליהם 'אתם משוגעים? על זה אתם מאבדים את עצמכם? אלה בעיות של בדיקת איכות - אף אחד עוד לא הוציא את הגז'".
"בוס"
ז'אנר: דרמה פוליטית
ערוץ: סטארז, ארה"ב
כותב: פרהאד ספיניה
מפיקים בפועל: סטלה בולוצ'ניקוב-סטולפר, בריאן שר, קלסי גרמר
משתתפים: קלסי גרמר, קוני נילסן, קתלין רוברטסון, ג'ף הפנר, מרטין דונובן
עונות באוויר: 1 (8 פרקים), עלתה לאוויר ב-21.10.2011
צופים בפרק הבכורה בשידור חי: 700 אלף
צופים בפרק הראשון בסוף השבוע הראשון: 1.7 מיליון
הישגים בולטים: פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר, מועמדות לפרס הסדרה הטובה ביותר
עונה שנייה: בשלבי הפקה, יהיו בה 10 פרקים והיא מיועדת לשידור לקראת סוף 2012
סטלה בולוצ'ניקוב-סטולפר
אישי: גרושה ואם לשתיים
ברזומה: "ה-BFF של פריס הילטון" (שודרה בארה"ב, בריטניה ודובאי), הריאליטי "50 סנט: הכסף והכוח", פרויקט "סלבריאליטי" של ערוץ המוזיקה VH1, "בוס"
קריירה קודמת: סטנדאפיסטית חובבת
כוכבים בולטים שאיתם עבדה: קלסי גרמר, פריס הילטון, דרו ברימור, 50 סנט, אווה לונגוריה, ג'יימי לי פרסלי
אנקדוטה: הושעתה בילדותה מהישיבה לאחר שהתחצפה לרב, מכרה ממתקים במכולת בברוקלין, אם למישקה בולוצ'ניקוב, מבקרת האוכל הצעירה ביותר בלוס אנג'לס, שמתחזקת בלוג פופולרי לביקורת מסעדות בגיל 8