אזעקת אמת בלשכת ראש הממשלה

דווקא נתניהו, שמבין דבר מה בתקשורת, סובל מניהול משברים מבוהל והיסטרי

שעה וחצי אחרי שהציבור נחשף לראשונה למה שיזכה לכינוי פרשת אשל, נשלחה לעיתונאים ולמערכות הודעת הטקסט הבאה: "מלשכת ראש הממשלה: גורמים בלשכת ראש הממשלה מבהירים כי לא מדובר בתלונה שהוגשה, אלא בבדיקת רכילות". כך בדיוק נראתה התגובה הרשמית הראשונה של לשכת ראש הממשלה לסיפור, במסרון תפוצתי שנשלח לכתבים בשעה 10:33 בבוקר.

אינני מלאה אתכם בהודעה הזו שוב כדי לעשות סיבוב ניצחון על הפרשה שנחשפה בגלי צה"ל, וגם לא כדי לסגור חשבון עם הדוברות של ראש הממשלה, שכינתה "רכילות" פרטים שבסופו דבר אוששו על-ידי אשל עצמו בעסקת הטיעון.

המרחק בין האמת להודעה הזו רחוק כרחוק מזרח ממערב, ממש כמו המרחק בין "המתקן הביטחוני" שבו ביקר ראש הממשלה - על-פי הודעת לשכתו - לפני למעלה משנתיים, ובין מוסקבה, שבה ביקר אז בחשאי.

בלי ששמנו לב, האמת איננה אפילו המלצה ברבות מדי מהתגובות וההודעות שמפרסמת הלשכה החשובה במדינה. הנה דוגמה נוספת: כמה ימים לפני ששמעתם על פרשת שרה נתניהו והמטפלת הנפאלית של אביה המנוח, שיגר כותב שורות אלה שאלות לדובריו של נתניהו על אודות נסיבות פציעתה של העובדת.

לאחר דין ודברים בכתב הצלחתי לחלץ מלשכת נתניהו גירסה שאומרת כי העובדת פרקה את אצבעה "במהלך עבודתה עם מר בן-ארצי, כמובן ללא שום עימות פיזי או מילולי עם הגברת". לכך התווסף גם מכתב מעורך הדין של המשפחה, דוד שמרון, ובו אזהרה מפני תביעת דיבה במקרה שאפרסם משהו אחר.

לאחר שהפרשה הזו כבר התפוצצה, מישהו בסביבת נתניהו שכח כנראה לוודא התאמה בין הגירסאות ופרסם מטעם לשכת ראש הממשלה עדות של מקורב למשפחה, ובו הסבר שונה לנסיבות הפציעה: "הגברת נתניהו העירה למטפלת, וזאת הגיבה בפרץ זעם בלתי נשלט תוך שהיא מפילה עצמה על הארץ".

ההודעה הזו נשלחה לאחר שטרא, העובדת, כבר השמיעה את גירסתה, והיה קצת קשה לנסות למכור לנו שהאצבע נפרקה כי העובדת סובבה את הברז בכיוון הלא נכון או משהו בסגנון דומה.

על כל שאלה - בדותה

אז מדוע בעצם כמעט בכל פעם שעיתונאי "מציק" בפנייה שמלחיצה את הלשכה עליו לצפות לאפשרות שיקבל תשובה או תגובה שאיננה קרובה אפילו לאמת? מי שמחפש את התשובה אצל הדוברים המתחלפים מוטב לו שימשיך לחפש.

אין פה צירוף מקרים של דוברים שאוהבים לכופף את האמת, והם גם לא נבחרו לתפקיד לאחר שהרשימו ביכולתם לשקר באופן משכנע. להפך, הדוברים הרבים שבחר נתניהו לאורך הדרך הם אנשים מוכשרים וטובים, מרביתם אפילו ויתרו על משרות יציבות ומכניסות כדי לשרת בלשכת ראש הממשלה, כשהם נוטלים על עצמם הרפתקה שעל-פי כל סטטיסטיקה צפויה להסתיים רע.

סביר להניח שאם הגורמים המחליטים היו נשמעים לדעתם המקצועית של אנשי הדוברות, רוב הדוגמאות שהובאו כאן היו נמנעות, וכמותן גם הנזק המיידי שנגרם כתוצאה מניהול משברים תקשורתי באופן מבוהל והיסטרי.

נתניהו הוא פוליטיקאי אינטליגנטי, מהמשכילים במערכת הפוליטית. גם הבנתו בעולם התקשורת לרוב איננה נופלת מזו של אנשי המקצוע שהוא מעסיק בעניינים אלה. הוא אמור להבין באיזו מהירות תתברר תגובה כלא נכונה ומה הנזק שבכוחה להסב לו. אז מדוע אפוא חודרת ללשכתו פעמים רבות הרוח שמאפשרת לשחרר לפרסום הודעות שאינן נכונות?

אולי גם אנחנו - אלה שכותבים ומשדרים ידיעות על נתניהו ועל לשכתו - צריכים לעשות חשבון-נפש. האם פרשות שקשורות בנתניהו ובאנשיו זוכות לכותרות גדולות יותר והופכות למושא לביקורת אכזרית יותר? התשובה לשאלות הללו איננה חד-משמעית.

היא ודאי איננה שלילית באופן מוחלט. להוציא את "ישראל היום", בפרספקטיבה של 3 שנות כהונה, ראש הממשלה לא פונק בתקשורת החופשית. תפקידה של התקשורת איננו לרפד את ראש הממשלה בדיווחים מחמיאים. ברם, משלל סיבות, ובעיקר למען אמינותה בעיני הציבור, היא נדרשת לשמור על מידתיות.

מה שלא יעלה חשבון-הנפש שלנו, העיתונאים, אסור להתפשר על האמת של לשכת ראש ממשלה בישראל. לא מתקבל על הדעת שנשלים עם תרבות של אי-אמירת אמת בלשכה שמנהלת את המדינה. אמון הוא דבר חשוב.

בגלל בעיית אמון, על-פי לשכת ראש הממשלה, עזב יועז הנדל את הלשכה, ואולי בעקבותיו ילך גם מזכיר הממשלה צבי האוזר. בשם האמון שלח נתניהו את כל בכירי לשכתו למכונות הפוליגרף בשב"כ.

אם אמון באמת כה חשוב לראש הממשלה - ראוי שיביא זאת לידי ביטוי גם בהודעות לעיתונות שמפרסמת לשכתו.