מה יקרה לחברות האשראי בשנת 2012? לשלושת המנכ"לים שלהן יש תשובה אחידה בעניין הזה: יהיה רע מאוד. "השילוב של ירידה בצמיחה במשק וירידת העמלה הצולבת יביא לשחיקה ברווחיות", מעריך מנכ"ל ישראכרט, דב קוטלר. "התחרות בעיצומה, המרווחים יורדים", מסביר מנכ"ל כאל, ישראל דוד. ומנכ"לית לאומי קארד, תמר יסעור, מסכמת: "אנחנו בכוננות ספיגה". אחת הערכות מדברת על כך שהרווח המצרפי של החברות יירד ב-25% ב-2012.
אפשר להבין את מנכ"לי חברות כרטיסי האשראי. המשק בהאטה והרגולציה מכה בהם. בנובמבר הנחית עליהם ביהמ"ש הקדמה ב-8 חודשים של ירידת העמלה הצולבת ל-0.875%. בינואר כפתה עליהם רשות ההגבלים מתווה שבו תרד העמלה הצולבת ביולי הקרוב ל-0.8% ומשם בהדרגה תוך שנתיים ל-0.7%. נכון, מדובר בפרומילים, אך בשוק של 200 מיליארד שקל, כל עשירית אחוז בעמלה הצולבת מגלמת באופן תיאורטי ירידה שנתית של 200 מיליון שקל בהכנסות.
ובכל זאת, אחרי קולות הבכי והנהי, הנה כמה עובדות: הרווח המצרפי של שלוש החברות הסתכם אשתקד ב-638 מיליון שקל, עלייה של 10% בהשוואה ל-2010. ההכנסות הגיעו ל-3.8 מיליארד שקל, עלייה של 7%. בשנת 2006, לשם השוואה, הרווח היה 355 מיליון שקל, וההכנסות עמדו על 2.65 מיליארד שקל. ומדוע אנו משווים את שנת 2011 לשנת 2006? כי ב-2006 החל המתווה הקודם להפחתת העמלה הצולבת. תוך חמש שנים ירדה העמלה הזו ב-30% משיעור של 1.25% ל-0.875%. ומה קרה לרווחי החברות בתקופה זו? עלו ב-80%, כלומר ב-12% בשנה בממוצע. נחזור שוב על הנתון: העמלה הצולבת ירדה ב-30%, אך רווחי חברות האשראי עלו ב-80%.
איך זה קרה? סיבה עיקרית לכך הייתה הצמיחה בשוק. השימוש בכרטיסי אשראי עלה מ-131 מיליארד שקל בשנת 2006 ל-198 מיליארד שקל בשנת 2011, עלייה ממוצעת שנתית של 8.6% ועלייה מצטברת של 51%. המשוואה פשוטה: שיעור העמלה יורד אבל היקף השימוש בכרטיסי אשראי עולה, כך שהמכפלה של היקף הגיהוץ בשיעור העמלה נותנת מספר גבוה יותר בשורת ההכנסות.
ויש עוד סוגיה. כיום עומד מרווח הסליקה על כ-0.1%, מרווח קטן המעיד על תחרות קשה על בתי העסק. תיאורטית, ירידה בעמלה הצולבת תגרום כמעט מיד לירידה בשיעור זהה בעמלת הסליקה. מעשית, מאחר שהעמלה הצולבת היא משחק סכום אפס בתוך הענף, יוכלו החברות לנצל את הירידה כדי להגדיל את מרווח הסליקה. אגב, זה בדיוק מה שקרה באוסטרליה. כאשר העמלה הצולבת ירדה שם בחצי אחוז, עלה כתוצאה מכך מרווח הסליקה מ-0.1% ל-0.4%.
ולכן, למרות התחזיות השחורות, אין פלא שבשיחה סגורה אומר לנו אחד המנכ"לים כי "לא צריך להגיב בהיסטריה. ירידה חדה ברווח תהיה רק אם תתפתח תחרות מחירים גדולה. העלייה במחזורים תמתן את הירידה בעמלה. בשנה הראשונה תהיה שחיקה אחר כך תהיה רציונליזציה ומרווח הסליקה יעלה".
הנה שלוש נקודות לסיכום שנת 2011 בענף כרטיסי האשראי.
המנוע נתקע
מוסכמה בקרב חברות האשראי גורסת שהאשראי החוץ בנקאי הוא מנוע הצמיחה של הענף. החברות משקיעות הון רב בשיווק הכרטיסים החוץ בנקאיים, ובניסיון לשכנע את הלקוחות לראות בהן מקור לאשראי מהיר. בריבית ממוצעת של 11.8%, וכששיעורי הדיפולט קטנו, זה גם משתלם מאוד. יש רק בעיה אחת: הצמיחה בשוק החוץ בנקאי נעצרה. מנוע הצמיחה נתקע.
הנה המספרים. לאחר צמיחה של 25%-40% מדי שנה מאז 2006, בשנתיים האחרונות האשראי החוץ בנקאי אינו גדל. בסוף 2010 עמד היקף האשראי הזה על 4.1 מיליארד שקל, ובשנת 2011 הוא צמח בשיעור זניח והגיע ל-4.2 מיליארד שקל.
כל חברה וסיבותיה עימה: בכאל האשראי ירד ב-6% בגלל חוזר חובות פגומים ובעיות עם בנק ישראל. ישראכרט עברה למודל חיתום שמרני והקטינה את האשראי ב-10%. רק לאומי קארד צומחת כבעבר. בשנת 2011 גדל האשראי שלה ב-22% והגיע ל-1.58 מיליארד שקל, והיא סוגרת את הפער מול כאל, לה אשראי של 2 מיליארד שקל.
הרווח המימוני, נגזרת של האשראי החוץ בנקאי, הגיע ל-545 מיליון שקל ומהווה 14.4% מהכנסות החברות, בהשוואה ל-12.9% ב-2010. זה עדיין שיעור נמוך מכדי להוות תחליף לאובדן הכנסות עתידי. בקצב הזה זו לא תהיה מסה קריטית של 25% מההכנסות לפני סוף העשור.
בחברות מבינים זאת היטב ומתכוונים להאיץ את פעילות האשראי. קוטלר רואה בנחיתות של ישראכרט בהיקף האשראי השוק בנקאי בעיה המצריכה תיקון. דוד מציב לכאל יעד שאפתני: "עד 2015 נכפיל את התיק ונגיע לאשראי של 4 מיליארד שקל", הוא אומר.
1.6 מיליון כרטיסים חוץ בנקאיים
למרות שהאשראי החוץ בנקאי נמצא בסטגנציה, מספר הכרטיסים החוץ בנקאיים הולך וגדל. מתוך 6 מיליון כרטיסים בישראל יש 4.38 מיליון כרטיסים בנקאיים ו-1.62 מיליון כרטיסים חוץ בנקאיים. אבל הנתון הזה מטעה כי עיקר הכרטיסים הבנקאיים הם מלאי שהונפק בעבר. בשנתיים האחרונות כל כרטיס שני שמונפק הוא כרטיס חוץ בנקאי.
השימוש בכרטיסים החוץ בנקאיים הגיע בשנת 2011 ל-38 מיליארד שקל, 19% מהגיהוץ הכולל בישראל, בהשוואה ל-15% לפני שנתיים ול-12% בשנת 2007. השימוש בכרטיסים האלה גדל ב-2011 ב-16.4% בהשוואה לעלייה של 5.5% בכרטיסים בנקאיים. אמנם השימוש בכרטיס בנקאי גבוה ב-57% מכרטיס חוץ בנקאי, אבל הפער נסגר לאיטו - בשנת 2010 ההפרש היה 65%.
המובילה בתחום היא ישראכרט עם 608 אלף כרטיסים חוץ בנקאיים בהשוואה ל-545 אלף בלאומי קארד ו-465 אלף בכאל. רק בסוף 2009 היו שלוש החברות בנקודת שוויון עם 420 אלף כרטיסים לכל אחת. ישראכרט מובילה גם בשימוש הממוצע בכרטיס - 2,050 שקל בחודש. בלאומי קארד הנתון הזה עומד על 2,035 שקל בחודש, וכאל מאחור עם 1,772 שקל בחודש.
עלייה בהוצאות שכר
אחד האיומים הגדולים על חברות האשראי הפך בשנת 2011 לוודאות. עובדי לאומי קארד עדיין לא התעוררו, אבל בכאל ובישראכרט, נחתם הסכם עבודה המקנה לעובדים תוספות שכר וזכויות נוספות שמתבטאות בהרבה כסף.
כמה יעלו הסכמי העבודה החדשים לחברות? בישראכרט לא טורחים לתת גילוי נאות, אבל כאל מפרטת כי עלות הסכמי העבודה תהיה 30 מיליון שקל בכל שנה עד 2014. מאחר שהוצאות השכר השנתיות של כאל הם 238 מיליון שקל, מדובר בעליה של 12.6% בהוצאות. לא קל.
בראייה מצרפית עלות השכר הממוצעת של 4,100 עובדי חברות האשראי עמדה ב-2011 על 15,400 שקל בחודש - קפיצה של 15% בהשוואה לשנה קודמת. ועדיין מדובר על כמחצית מעלות השכר הממוצעת במערכת הבנקאית. השכר הגבוה ביותר הוא בישראכרט שם עלות השכר הממוצעת לעובד מגיעה ל-17,612 שקל בחודש. אחריה כאל עם 14,912 שקל בחודש, ואחרונים עובדי לאומי קארד - נטולי הוועד - עם 13,684 שקל.
ומה לגבי שכר הבכירים? עלות שכרם של בכירי ישראכרט עמדה על 13.1 מיליון שקל בשנה, עלות שכרם השנתית של בכירי כאל הייתה 10.1 מיליון שקל בשנה, ועלות שכרם של בכירי לאומי קארד הגיעה ל-8.4 מיליון שקל בשנה.
eran-p@globes.co.il