ישראל היא מדינה קטנה, עד לאחרונה ללא אוצרות טבע, ומוקפת אויבים המאיימים על קיומה. סיבות אלו היו עיקר התירוצים לקשיים הכלכליים של המדינה לאורך כל שנותיה. אך אם נבחן יותר בקפידה את קצב ההתפתחות הכלכלית של מדינת ישראל מ-1948, נמצא שישראל צמחה בקצב מעורר התפעלות - למרות המלחמות והאיומים ולמרות, ואולי בגלל, המחסור באוצרות טבע.
מעניין ביותר לבחון את תקופות הגאות והשפל בישראל, ולמצוא שתקופות אלו, בניגוד לדעה הרווחת, אינן חופפות כלל ועיקר לתקופות הגאות והשפל בארה"ב. יתרה מכך, להערכתי נמצא שמרבית המשברים הם "תוצרת עצמית", כתוצאה ממדיניות שגויה או כתוצאה מחוקים, תקנות ורגולציות מוטעים. קל להבחין בחוקים, בתקנות וברגולציות המתקבלים לאחר אירועים ספציפיים, וברוב המקרים לאחר שהסוסים כבר ברחו מהאורווה.
במקרים רבים יש תקנות ורגולציות קיימות שלא הופעלו בזמן אמת כאשר דווקא היה צורך בהתערבות. דוגמה בולטת היא עליית מחירי הקוטג'. הרגולטור, במקרה זה הממונה על ההגבלים העסקיים, היה צריך לדאוג בזמן אמת שארגונים גדולים במשק לא יפעילו את כוחם המונופוליסטי להעלות מחירים, כפי שקרה בפועל. מה שהיה ברור ליוזמי חרם הקוטג' היה צריך להיות ברור לאנשי רשות ההגבלים. התערבות שקטה מראש הייתה יכולה למנוע אספקטים רבים של תנועת המחאה. תנועת המחאה היא לגיטימית, אך לא ברור אם היא לא מביאה לתגובת יתר שחוזרת כבומרנג לציבור המוחה, בצורה של פיטורים והגברת האבטלה.
מיתון ללא סיבה
למשק הישראלי פוטנציאל צמיחה של 5% בשנה, ועובדה היא שבשנים האחרונות הצמיחה הייתה מרשימה במיוחד בהשוואה למדינות המפותחות. אין סיבה שלא נמשיך במסלול צמיחה זה בשנים הקרובות. אותי מטריד סינדרום הגולים העצמיים, המכות שאנו מנחיתים על עצמינו בלי להבין את המשמעות הרחבה של הצעדים השונים והשילוב ביניהם.
אנו נתפסים לתופעות חולפות ומנציחים מדיניות לא ראויה. הדבר בולט גם בנושא שוק הדיור בישראל. באחרונה התפרסם נתונים שמחירי הדירות צמחו מ-1967 ב-2% במונחים ריאליים. נכון שבשלוש השנים האחרונות הייתה צמיחה מהירה במחירים, אך זאת לאחר משבר מתמשך של כעשור. במקום לשחרר קרקעות מבעוד מועד באופן מבוקר, שיענה לביקושים הגדלים, ולתת לשוק להסדיר את עצמו, אנו מוצאים מחוקקים המזדרזים להפעיל חוקים ותקנות וליצור בעיות חדשות חמורות יותר. התוצאה בשטח כרגע היא, שקבלנים בונים פחות כך שהיצע הדירות יקטן בעוד הביקוש הטבעי אינו משתנה. התוצאה עלולה להיות דווקא עלייה במחירי הדיור, למרות הכוונות הטובות.
הבעיות שנוצרו בשוק ההון ב-2007-2008, כתוצאה מהמשבר בארה"ב ובאירופה, יצרו אווירה שלילית להסדרי חוב, ביקורות רבות על גופים מוסדיים שהזרימו כספים לחברות ציבוריות, ולכל תהליך ההנפקות בבורסה. אנו שומעים על הצעות לחוקים שונים ומשונים שלכאורה באים לפתור בעיות שנתגלו, בלי להבין שהכול מוביל לשיתוק של שוק ההנפקות וגיוסי הכסף. פרט לחברות הגדולות והמבוססות ביותר, שאר השוק ירגיש במחנק במימון השקעות, וכל זאת גם על רקע הידוק הפיקוח על הבנקים בעקבות ההנחיות של באזל 3. התוצאה של מגמות אלו היא להביא למיתון במשק ללא סיבות כלכליות מוצדקות. ללא מימון לא תהיה צמיחה ועל הכול להבין שאי-צמיחה או מיתון הם הפסד אדיר למשק שיכול וחייב לצמוח ב-3%-5% בשנה.
הדרך לשפר את רמת החיים, לכל השכבות, ולשפר את מצב התעסוקה היא ליצור צמיחה. הכוחות במשק פועלים היום - בכנסת, בקרב הרגולטורים ובקרב הציבור - להכביר חוקים, תקנות ורגולציות, שמובילות לפגיעה משמעותית בפעילות העסקית במשק.
על הרגולטורים השונים, המחוקקים בכנסת והציבור להתעשת ולהבין כי משמעות עודף הרגולציה הקיימת היום תוביל, ולמעשה כבר מובילה, למחנק אשראי, לפגיעה אנושה בפעילות הפיננסית והריאלית במשק, והיא אף עשויה להוביל למיתון שיפגע בכל רובדי האוכלוסייה בישראל. כדי למנוע תרחיש זה יש לפעול במהירות לתיקון החקיקה ולהקלה על חברות קטנות כגדולות להמשיך לפעול ולהתקיים, ובכך לסייע להנעת הכלכלה הישראלית קדימה.
הכותב הוא יו"ר סיגמא בית השקעות ודיקן ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית