הפרישה מהפרסום. גדעון עמיחי, 49, הוא מראשי ענף הפרסום בישראל. באוקטובר האחרון הודיע על עזיבת תפקידו כיו"ר המשותף במשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי, ומכר את מניותיו תמורת סכום המוערך בעשרות מיליוני שקלים. זמן קצר לאחר מכן עבר להתגורר בניו-יורק.
"הייתי בר-מזל בתחום הפרסום, ובמשרד שהייתי שותף בו ב-18 השנים האחרונות יכולתי לסלול דרך משלנו, ולממש את חלומותיי. החל מהלקוחות שבחרנו לעבוד איתם בשלמור-אבנון-עמיחי, ועד אופי הפתרונות שיצרנו. אבל העולם לא מושלם, והפרופורציות השתנו עם הזמן. מצאתי את עצמי עושה יותר דברים שאני חייב, ופחות דברים שעליהם אני חולם. זה היה הבסיס להחלטה שלי לקום ולהתקדם. הרגשתי שאני רוצה לחזור ולממש חלומות גדולים יותר, משמעותיים יותר, בארץ ובעולם".
- מאז שעזבת את המשרד הוא נמצא בירידה, נרשמה בריחת לקוחות. איך אתה מסתכל על זה ממקום מושבך בניו-יורק?
"יש לי פינה חמה ביותר לשלמור-אבנון-עמיחי. זה היה הבית שלי 18 שנים. פרק חיים. אני מקווה שהתקופה האחרונה תחלוף ותהיה התאוששות. אשר לי, אני כבר במקום אחר בחיים.
"כשפרשתי כולם שאלו אותי בדאגה: 'מה אתה הולך לעשות?'. התשובה שלי הייתה שאני לא יודע. אני שמח להיות בשלב הזה. יצאתי לדרך חדשה, ודווקא שמחתי לא לדעת. אני שמח לחזור וליהנות שוב מהילדות. לחפש שוב, לתהות ולהתלבט, כי שום דבר הרי לא מובן מאליו".
"אני שמח לשאול למה, ומאז קרו כל-כך הרבה דברים נפלאים. רק לפני כחודש חתמתי על חוזה עם אחת מסוכנויות הספרות הטובות בעולם, ג'נקלו אנד נסביט, לייצוג הספר שלי, 'לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, כן - מסע יצירתי'. בכמה מדינות הוא יצא לאור? אני עדיין לא יודע".
מסעות. "בכל שנה אני נוהג להגיע למקום שבו מעולם לא הייתי. ולא פעם אחת, אלא כמה וכמה. לא משהו על הדרך, ולא מקום שמגיעים אליו במקרה. מקום שמגיעים אליו בכוונה, ומתוך בחירה. לא אירופה הקלאסית, וגם בדרך-כלל אין ממש טעם לחפש טיסה ישירה.
"ב-4 השנים האחרונות הייתי ביותר מ-30 מדינות, וזה מקור ההשראה העמוק ביותר עבורי. כשמגיעים למקום שבו לא היינו, החושים מתחדדים, העיניים נפקחות והסקרנות עובדת שעות נוספות. הריחות אחרים, המנהגים שונים, ואני מתמלא בעונג של השראה. ניו אורלינס או בייג'ינג, טוקיו או מוסקבה, סן פטרסבורג או נמיביה.
"פירנצה היא הצומת של האמנות והמדע, בין מיכלאנג'לו לגליליאו. יחד עם אוכל איטלקי משובח, היא מהווה שילוב יוצא דופן של חוויה חושית. כל החושים עובדים שעות נוספות.
"כשאני מבקר במקומות הללו, אני עף בכל פעם לגבהים חדשים. זה מטלטל את אמות המידה ואת ההרגלים. זה מגדיל את השלם, שממילא גדול מסך חלקיו. ואז אני חוזר עם מטען חורג של אושר".
המחאה החברתית. "לצערי, יש בישראל של השנים האחרונות עלייה דרמטית בחיפוש אחרי כל מה שלא טוב, חיטוט מלא רוע, חיפוש חסר מנוחה אחרי ההשמצה, וזילות של ערכים. מעטים הם אלה שמחפשים את מה ש'כן', ולא את מה ש'לא'. הם נבלעים בהמון הצמא לרוע, ההמון שגרם לחצי משק להיות משותק, ולחברות חשש מכל עשייה".
הראיון המלא - ב"ליידי גלובס"