שלום לך ארץ נהדרת

‏"ארץ נהדרת" - המיטב של העונה התשיעית - חלק ב', יום ג' 21:00, ערוץ 2 קשת

‏‎‎‏"ארץ נהדרת" היא תוכנית ההומור והסאטירה המצליחה ביותר בתולדות הטלוויזיה בישראל. הם לא צריכים אותי כדי לומר את זה: 9 עונות עם רייטינג מאמיר וקטעים שהפכו לקאלט מעידים על כך יותר מכל.

‏ובכל זאת צריך לומר את האמת: את המנגינה הזאת צריך להפסיק לפני שתהפוך לזיוף צורמני, כל עוד מעריציה נותרו עם טעם טוב וזיכרונות יפים. לתוכנית טלוויזיה שמורה הזכות שאין לרוב בני האדם: לפרוש בשיא ובכבוד, בטרם תהפוך למשהו שזקנתו מביישת את צעירותו, ו-10 שנים במונחי טלוויזיה הם בהחלט זקנה מכובדת.

‏הערב (ג') תוכלו לצפות בקטעים הנבחרים של העונה. אלא שספק אם מהעונה הזאת אפשר להפיק אפילו לקט אחד ראוי לצפייה. גם אם טיפה נסחפתי, הכוונה ברורה.

‏זו הייתה אמנם עונת שיא במונחי רייטינג, לכאורה. למה לכאורה? כי נכון שבמספרים מוחלטים, יותר צופים ראו השנה את "ארץ נהדרת", אבל כשמשווים את המספרים שלה לתוכניות הדגל של אותו זכיין (קשת), מגלים שהפער לרעתה גדל, ושהמכנה המשותף של צופי "ארץ נהדרת" הצטמצם מאוד.

‏על פניו אפשר לראות בכך ברכה לתוכנית, הרי מה מעניינים המספרים את הטאלנטים? להיפך: זו הזדמנות לעשות הומור חד ומושחז יותר, לא לכלל בית ישראל, אלא רק לחציו, על חשבון המחנה האחר.

אבל בפועל זה לא קרה, ולא בגלל שב"ארץ נהדרת" לא ניסו. באמת: המערכון שהשווה לכאורה בין פורים ליום השואה היה אולי הדבר החתרני ביותר שהוצג אי-פעם בטלוויזיה בישראל. הוא הצליח לקומם אפילו שמאלנים בני שמאלנים. זה בסדר כמובן, לתוכנית סאטירה מותר להיות מקוממת. יש רק דבר אחד שאסור לה לעשות: לא להיות מצחיקה מספיק.

‏אולי זה הקאסט שהתבגר, אולי זה הפרפקציוניזם של התוכנית שהיה בעוכריה: הומור אקטואלי צריך להגיב ולתקתק ב"שלוף", אבל כאן כל דמות דורשת כל-כך הרבה עבודה, עד ש"ארץ נהדרת" של העונה נראתה לפרקים כמו צבא סדיר שמפסיד למציאות שהיא סוג של לוחמת גרילה. אולי אסי כהן זיהה את זה לפני כולם כשבחר, בתום העונה הקודמת, לפרוש בשיא.

‏בדיוק מהמקום הזה נשלחת הבקשה לחברים ב"ארץ נהדרת": לפרוש לפגרת אביב ולא לשוב ממנה לעונה עשירית. האמינו לנו שזה לא בגלל שאנחנו כבר לא אוהבים אתכם, להיפך: זה בגלל שאנחנו לא רוצים להפסיק לאהוב.