סנסציית הגנום הניאנדרתלי: הממצא שיערער את המוסכמות

הסיפור הזה מתחיל מזמן. לפני בערך 1.5 מיליון שנים יצא מאפריקה מין אדם קדמון בשם הומו ארקטוס, והחל להתפשט ברחבי העולם הישן. נפח מוחו אמנם עמד על כ-900 סמ"ק (לעומת כ-1,350 בקרב בני האדם החיים כיום, ההומו סאפיינס), אבל הוא היה מפותח בהרבה מהשימפנזים שעמם חלק אב משותף כארבעה מיליון שנים קודם לכן.

ההומו ארקטוס עמד זקוף על שתי רגליו, השתמש באש, סיתת אבנים שבהן השתמש כגרזני יד, וממבנה העצמות שלו אנחנו יודעים שהוא רץ מאוד-מאוד מהר. מין האדם הזה, שהתקיים במשך כ-1.8 מיליון שנים ומחזיק עד היום בשיא השרידות של מיני האדם השונים, לא קפא על שמריו. הוא השתכלל והלך, הוציא מתוכו גרסאות משופרות עם שמות כמו הומו אנטססור והומו היידלברגנסיס, והיה מין האדם הראשון שיצא מהיבשת שבה התפתח.

תהליכים אבולוציוניים איטיים שנבעו מהלחצים הסביבתיים שלהם היה נתון ההומו ארקטוס באזורי המחיה הרבים שלו, גרמו לו להשתנות: הארקטוסים שנשארו באפריקה הוציאו מתוכם לפני כמאתיים אלף שנים את ההומו סאפיינס; אלה שחתכו מזרחה וחצו את אסיה, הוציאו מתוכם את האדם מג'אווה, את ההומו פלורנסיאסיס הננסי ואת ההומו דניסובה מסיביר שהתגלה רק לאחרונה; ואלה שהגיעו לאירופה לפני כ-500 אלף שנים, ובודדו בה על-ידי עידן הקרח, הפכו בהדרגה לניאנדרתלים.

במשך מאות אלפי שנות השהות באירופה הקפואה סיגלו לעצמם הניאנדרתלים חזות ייחודית: הם היו נמוכים מאיתנו, ההומו סאפיינס, במעט, אך מסיביים וחזקים בהרבה. היו להם גביני עיניים בולטים, אפים עצומים, מצח נמוך, פנים נטולות סנטר, וגוון עורם היה כנראה בהיר - כך שיפיק את המרב מהשמש החלשה שמעל אירופה.

הם התקיימו בקהילות קטנות שנלחמו על חייהן מול איתני הטבע. אף ששלדי ניאנדרתלים נמצאו בישראל, ואפילו בעיראק, מעריכים החוקרים שבאף רגע נתון לא עלה מספרם על שלושים אלף פרטים בוגרים. מוחם היה מעט יותר גדול משלנו, ומכל בחינה הם נחשבו להצלחה אבולוציונית מרשימה, כיוון ששרדו במשך תקופה ארוכה במיוחד בתנאים הקשים ביותר ששררו על-פני כדור הארץ. עם זאת, בהיעדר ציורי קיר או חפצי אמנות שניתן לשייך לניאנדרתלים, מסיקים רוב החוקרים שבניגוד להומו סאפיינס הם לא פיתחו יכולת לחשיבה סמלית או מופשטת. זו כנראה הסיבה לכך שלפני כ-24 אלף שנים הם נעלמו מן העולם לבלי שוב.

"לקדוח לתוך המונה ליזה"

כל זה היה נכון עד לפני שנתיים. גנטית, התברר, הניאנדרתלים עדיין איתנו. בתוכנו ממש. צוות חוקרים מהמכון לאבולוציה אנתרופולוגית בלייפציג גרמניה, שהוביל קודם לכן את פרויקט מיפוי הגנום הניאנדרתלי, פרסם במאי 2010 ממצאים מרעישים בכתב העת Science. על אף מסקנה מוקדמת יותר, שלפיה ההבדלים בין הגנום של האדם המודרני לגנום הניאנדרתלי היו גדולים מכדי לאפשר לשני מיני האדם להעמיד צאצאים פוריים, הראה המחקר החדש שאירועי הכלאה בין ניאנדרתלים להומו סאפיינסים התקיימו גם התקיימו. ולא רק שהתקיימו, אלא השאירו במאגר הגנטי של כל מיני האדם שחיים מחוץ לאפריקה טביעת רגל משמעותית; ובאחוזים - בין 2.5% ל-4% מהמטען הגנטי שלנו הוא ניאנדרתלי.

ניתן להבין בקלות מדוע האדם מיהר לסווג את הניאנדרתלים כמין שונה בתכלית מההומו סאפיינס, וקבע שקשרים מיניים בין האוכלוסיות לא היו אפשריים או הוגבלו לאירועים יחידים שלא הניבו צאצאים. עד לעשור האחרון התבססו שיטות העבודה של חוקרי האדם הקדמון על מדידת גולגולות ושלדים מאובנים והשוואתם לממצאים קודמים שהתגלו. "האנטומיה של הניאנדרתלים שונה מאוד מהאנטומיה שלנו: מבנה הגולגולת, בית החזה, הזרועות", מסביר פרופ' יואל רק מהחוג לאנטומיה ולפיזיולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. "עד כדי הם היו שונים, שעד שקיבלנו לאחרונה נתונים על הגנים של הניאנדרתלים, כמעט כולם היו משוכנעים שעוצמת הבדל כזו באנטומיה בין ההומו סאפיינס לניאנדרתלים אומרת שהם היו מין שונה מאיתנו".

אולם טכנולוגיית המיפוי הגנטי שהתפתחה בעשור האחרון הוסיפה כלי רב עוצמה לחקר מוצא האדם. התהליך, מיותר כמעט לציין, מורכב באופן יוצא דופן: תחילה היה על החוקרים למצוא עצמות שהתאבנו בצורה שאיכשהו שמרה על הדנ"א שבהן. לאחר מכן היה עליהם לקדוח חור זעיר בעצמות המאובנות ("זה הרגיש לי כמו לקדוח לתוך המונה ליזה", אומר ריצ'רד גרין מהמכון לאבולוציה בלייפציג), לדגום את החומר הגנטי למחשב, וליצור עוד ועוד מקטעים מן הרצף הגנטי הניאנדרתלי. רק לאחר שרצף זה הופק, היה טעם להשוות אותו לרצפי דנ"א שהתקבלו מבני אדם מודרניים שחיים באזורים שונים של העולם.

הממצאים שהתקבלו הראו שהניאנדרתלים היו כנראה דומים לנו הרבה יותר מכפי שהחוקרים חשבו בעבר. לא רק שהגנום הניאנדרתלי זהה ב-99.7% לגנום של בני האדם המודרניים, אלא שהם נשאו עמם שתי מוטציות (הקיימות גם אצלנו, הסאפיינסים), שנראה כי הן אחראיות על כישורי השפה המבדילים אותנו מקופי העל האינטליגנטים ביותר. כמונו, גם הניאנדרתלים קיימו קשרים משפחתיים קרובים, יצרו כלי עבודה מורכבים, ידעו לצוד חיות גדולות תוך התבססות על שיתוף פעולה ביניהם, ואף דאגו לחולים ולפצועים שבקהילותיהם.

לאחר עשרות רבות של שנים - שבהן תוארו הניאנדרתלים כפראים שעירים שגררו את נשותיהם בשיערן, חבטו בכל דבר בעל דופק באמצעות אלות ענקיות ונהמו זה על זה ללא פשר - אפשר להבין מדוע המידע החדש גורם להומו סאפיינסים לנוע בחוסר נוחות. אחרי הכול, כולנו גדלנו על המיתוס שאנו חלק ממין ייחודי ובעל שאר רוח, שהבדיל אותנו מגרסאות "פרימיטיביות" ו"קופיות" יותר שהקדימו אותנו. ואם כך, כיצד ייתכן שגנים ממין נחות מאיתנו בהרבה מסוגלים בכלל להיכנס למאגר הגנטי שלנו?

למה נכחדו הניאנדרתלים?

על-פי גישת מוצא האדם מאפריקה, שנחשבה בעשרים השנים האחרונות למודל הדומיננטי להסברת השתלטותו של ההומו סאפיינס על העולם, כל בני האדם החיים כיום הם צאצאים טהורים של סאפיינסים שיצאו לפני כמאה אלף שנה מיבשת אפריקה. לאחר התפשטותם לחלקי העולם האחרים הם גברו בהדרגה במלחמת ההישרדות על כל מיני האדם האחרים שחיו במקביל להם, ובמיוחד על הניאנדרתלים באירופה. הכינוי התקין פוליטית שניתן להכחדת הניאנדרתלים - אם בזכות הכוח או בזכות המוח - הוא "תיאוריית ההחלפה", אולם שאלת אופיו של המפגש בין שתי האוכלוסיות מעסיקה את המדע מאז התגלו ב-1856, בעמק ניאנדר בגרמניה, עצמות הניאנדרתלים המאובנות הראשונות.

האנתרופולוג פרופ' כריסטופר סטרינגר, שמנהל את תחום מוצא האדם במוזיאון הבריטי להיסטוריה של הטבע, ונחשב לאחד מבכירי חוקרי המאובנים בעולם, היה אחד התומכים הקנאיים של התיאוריה וממנסחי פרדיגמת המוצא האפריקאי. אולם הממצאים הגנטיים החדשים אילצו אותו להתבונן על המציאות מחדש. בחודש שעבר פרסם מאמר ארוך שבו הוא מודה שיש לשקול מחדש את המודל שהציע.

"לא ניתן לומר שרמות הדנ"א הניאנדרתלי שיש בנו הן טריוויאליות; הן משמעותיות", אומר פרופ' סטרינגר בראיון טלפוני ל-G. "מדען חייב לקבל בברכה מידע חדש. זה לא פשוט כשאתה מבין שמידע חדש מפריך או מערער תיאוריות שלך, שחשבת שהן מבוססות לגמרי, אבל אני שמח לשנות את ההשקפות שלי לאורו, וזה דבר שמדענים חייבים להיות מוכנים לעשות תמיד. אני מקווה שצורת החשיבה הזו תאפשר לאנשים אחרים לשנות את העמדות שלהם - בכל תחום - אם הם ייחשפו למידע חדש שמערער אותן".

ההסבר שמציע סטרינגר להיעלמות הניאנדרתלים דווקא לא השתנה בהרבה. "בני האדם הללו צדו את אותן חיות שצדו הניאנדרתלים, ליקטו את אותם הפירות והשורשים, ורצו לחיות באותן מערות", הוא אומר. "נוצרה בין שני סוגי האדם הללו תחרות כלכלית על המשאבים, ואני חושב שמספיק שאם בני אדם מודרניים, או גרסאות מעט מוקדמות שלהם, היו יעילים יותר בשיטות הציד שלהם או בשיטות הליקוט שלהם אפילו ב-1% או ב-2%, ואם בנוסף לכך הם השתמשו בטכנולוגיה כמו המחט, שאפשרה להם לתפור בגדים חמים שיגנו עליהם מהקור - זה הספיק כדי להטות את המטוטלת לכיוון שלהם ולגרום להומו סאפיינס לשרוד ולניאנדרתלים להיעלם.

"כשמוסיפים לכך את העובדה שגודלם המסיבי של הניאנדרתלים גרם להם להזדקק לכמות קלוריות יומית גדולה פי שניים מזו שצורכים בני אדם מודרניים, מבינים בקלות שהניאנדרתלים היו חשופים בהרבה מבני האדם המודרניים לרעב כתוצאה משינוי לרעה של התנאים הסביבתיים".

סטרינגר מדגיש כי בגלל מספרם הנמוך של הניאנדרתלים, "אפילו לפני הגעתם של בני אדם מודרניים לאזורי המחיה שלהם, הם היו נתונים בסכנת הכחדה".

תגלית מרעישה בסיביר

הממצאים הגנטיים המרתקים על-אודות נוכחות הדנ"א הניאנדרתלי בדמנו לא סיפקו את הטוויסט היחיד לעלילה המורכבת של מוצא המין האנושי. ארכיאולוגים שחקרו ב-2008 את מערת דניסובה בסיביר, גילו בה שבר מעצם של אצבע אחת וכמה שיניים מאובנות בני כ-41 אלף שנים. הממצאים היו חלקיים מאוד, ולא סיפקו תשובות אנטומיות לשאלת זהותם של בעלי האצבע והשיניים, אולם החוקרים סברו שמדובר בניאנדרתלים.

רק במאי 2010, לאחר שחוקרי המכון האבולוציוני בלייפציג הצליחו להפיק דנ"א מאותה עצם אצבע זעירה, התבררה האמת המפתיעה: האנשים שחיו במערה באותה תקופה לא היו ניאנדרתלים או הומו סאפיינסים קדומים, אלא ייצגו מין נוסף במשפחת האדם, כזה שעד שנתיים קודם לכן לא היה מוכר למדע. המין החדש כונה הומו דניסובה, והממצאים הגנטיים שעליו מראים שקיים סיכוי טוב שהוא התפתח מאב קדום ניאנדרתלי.

אולם רק לאחר שהושווה רצף הגנים הדניסובאי לרצף הגנים של בני אדם מודרניים, התבררה התמונה בכללותה. כפי שהאירופים והאסיתים נושאים בקרבם עד היום גנים ניאנדרתליים, הוכיחו ההשוואות הגנטיות שעד 5% מהדנ"א הדניסובאי עדיין קיים בדמם של תושבי פפואה גינאה החדשה ושל חלק מהאבוריג'ינים באוסטרליה. האם ייתכן שתווי הפנים הייחודיים שלהם מהווים עדות פיזית לגנים הדניסובאיים שהם נושאים עמם?

"עד הגילויים האחרונים בתחום, רוב החוקרים סברו שהסיבה לתכונות הפיזיות הללו אצלם - פנים גדולים יותר ושיניים גדולות יותר, למשל - היא שהם התפתחו מגרסה מוקדמת של הומו סאפיינס, שהגיעו לאזורים הללו של העולם לפני כ-45 אלף שנים, ואז חיו בהם בבידוד משאר האוכלוסיות האנושיות במשך עשרות אלפי שנים, והתפתחו לכיוונים מעט שונים", משיב סטרינגר. "בעקבות גילוי הדנ"א הדניסובאי במטען הגנטי של האוכלוסיות הללו, אנחנו צריכים להניח שאכן ישנה אפשרות שהתכונות הפיזיות הללו הן תוצאה של אירועי הכלאה קדומים בין הומו סאפיינסים לבין דניסובאים".

אפשרות נוספת שעלתה בעקבות הגילוי בסיביר היא ששלדים מאובנים ששונים אנטומית הן מהאדם המודרני והן מניאנדרתלים, ושנמצאו בעשורים האחרונים בסין ובהודו, הם למעשה דניסובאים. עם זאת, עד שמישהו יצליח להפיק דנ"א משלדים אלה, ולהשוות אותו לדנ"א שהופק לפני שנתיים מעצם האצבע הזעירה ומשתי שיניים שנמצאו במערת דניסובה, לא ניתן יהיה לאשש את ההנחה הזו.

"זה כמובן מתסכל מאוד", כך סטרינגר. "יש לנו דנ"א שהשתמר היטב בשלדים חלקיים מאוד, בעוד שאנחנו לא מצליחים להפיק שום דנ"א משלדים שהשתמרו בצורה כמעט מושלמת. אני מקווה שהמצב הזה ישתנה בעתיד, כשיימצאו מאובנים חדשים ושלמים יותר של האדם הדניסובאי, או כשנצליח איכשהו להפיק דנ"א משלדים שכבר נמצאים בידינו".

ההבדל בין סינים לאפריקאים

בשביל לקבל מושג עד כמה מסעיר הגילוי הטרי של דנ"א ניאנדרתלי במטען הגנטי שלנו ושל דנ"א דניסובאי במטען הגנטי של בני פפואה ניו גינאה ושל חלק מהאבוריג'ינים באוסטרליה, יש להבין שאין מדובר רק בסיפור של פריצת דרך מדעית. מדובר בגילויים שיש בהם להפריך תיאוריות שמשלו בכיפה במשך עשורים ולשפוך אור חדש על סיפור הפיכתנו לשליטי העולם, ושמעלה שאלות לגבי זהותנו כמין. במקביל, יש לו השלכות פוליטיות ותרבותיות מרחיקות לכת, שעשויות להצית מחדש תיאוריות גזעניות מסוכנות ולערער אפילו יותר את סיפורי הבריאה החבוטים של הדתות המונותיאיסטיות ואת ההמצאות התיאולוגיות היצירתיות שאומצו כדי להתמודד עם גילויי המדע.

ההיסטוריון ומחבר רב המכר "קיצור תולדות האנושות", ד"ר יובל נח הררי מהאוניברסיטה העברית, מסביר כי "ההשלכות שכולם מדברים עליהן כתוצאה מהממצאים החדשים הן החייאה של תיאוריות גזעניות. התיאוריה ששלטה עד עכשיו בכיפה - ובמידה רבה כי היא הייתה הכי תקינה פוליטית - אמרה שלכל בני האדם שחיים היום בעולם יש מוצא משותף באפריקה לפני כשישים אלף שנה, מה שאומר שאין כר יותר מדי פורה לתיאוריות גזעניות, משום ששישים אלף שנה זה זמן יחסית קצר במונחים אבולוציוניים. ואם כך, המשמעות היא שקשה לצפות לתכונות שונות באופן משמעותי בין, נגיד, סינים לאפריקאים.

"אבל, לעומת זאת, אם סינים או אירופאים נושאים גנים ניאנדרתליים, ולאפריקאים אין הגנים האלה, ובהנחה שאותם גנים של ניאנדרתלים, שהצליחו להיכנס לגנום של ההומו סאפיינס ולהישאר בו הם כנראה גנים מוצלחים במיוחד כי אחרת הם לא היו שורדים, מתחילות לעלות המחשבות האסורות, שאחרי מלחמת העולם השנייה הכניסו אותן עמוק-עמוק לבוידם: אולי יש משהו בגנום הסיני או האירופי שהופך אותם במהותם ליותר חרוצים, חכמים או משהו אחר מהאפריקאים?".

האנתרופולוגית פרופ' אנה בלפר-כהן, שעומדת בראש המכון לארכיאולוגיה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, סבורה שגילויי השנתיים האחרונות צריכים להביא לבחינה מחדש של ההגדרה המדעית המקובלת למין. "לפני שהתפרסמו הממצאים האחרונים של החבורה של סבאנטה פאבו (ראש פרויקט הגנום הניאנדרתלי), היו ממצאים קודמים שלו, שהצביעו על שונות ניכרת במקטעים הגנטיים שלנו ושל הניאנדרתלים", היא מסבירה. "עם זאת, גם אז לא היית יכול להיות בטוח ששונות כזו לא תאפשר העמדה של צאצאים פוריים - שזו הייתה ההגדרה הקלאסית של מה זה מינים שונים".

עוד ב-1990 כתבה פרופ' בלפר-כהן, יחד עם פרופ' ברוך ארנסבורג מאוניברסיטת תל אביב, מאמר שבו העלו השניים אפשרות שלפיה באזורי הקצוות של תפרוסת ההומו סאפיינס לאחר היציאה מאפריקה נפגשו אבותינו עם ניאנדרתלים, שהתפשטו מאירופה מזרחה, ובין שתי האוכלוסיות היה חילוף חומרים גנטיים - כלומר הם קיימו יחסי מין שתוצאתם הייתה הולדת צאצאים פוריים.

בלפר-כהן נזכרת כיום שהיה קשה מאוד לפרסם בזמנו את המאמר, שערער על הדיכוטומיות של תיאוריית ההחלפה. "סטרינגר אישית חסם כל אפשרות של פרסום מאמרים על הכלאה אפשרית בין ההומו סאפיינס לניאנדרתלים", היא נאנחת. "הוא עשה את המוות לאנשים".

מה גרם לכם להעלות את התיאוריה כבר אז?

"קודם כול, בגלל שרוב המינים בעולם לא נפרדים באמת משום שהמערכת הרבייתית שלהם שונה לחלוטין; רוב הבידול בין המינים מתקיים על-פי התנהגות שאותה קל יותר לשנות מאשר את המערך האנטומי".

הסבירי.

"אם אתה, למשל, ג'וק כחול שמגיב רק לצבע כחול, לא יעלה על דעתך לטפס על ג'וק ירוק. לעומת זאת, אם תכליא בין שני ג'וקים כאלה בתנאי מעבדה, יכול להיות שיהיה לך צאצא פורה. בביולוגיה אתה צריך הצטברות של שינויים על-פני כמיליון שנה, כדי שהם יחסמו את האפשרות של רבייה ברמה הבסיסית. אנחנו יונקים עילאיים ואנחנו מאוד סקרנים, והרבה מההתנהגות שלנו היא לא מולדת. אין אצלנו מצב של 'לא יעלה על הדעת'. אצלנו הכול עולה על הדעת. תמיד אנחנו מנסים.

"שנית, המחשבה ששתי האוכלוסיות - הומו סאפיינסים וניאנדרתלים - חלקו את אותה תרבות חומרית של סיתות אבנים שהתקיימה בכל אפריקה ובאירופה, אבל היו מנועות מלהתמזג, נראתה לי חשודה. לי היה נראה שנמנע מהן להתמזג מסיבות של מקום ושל זמן. חשוב לרגע על האנשים מדניסובה שגרו אז בסיביר. הרי לא הם ולא צאצאיהם פגשו בכל יום מיני אדם אחרים בשטחי המחיה שלהם. מפגש כזה היה אירוע שהיה יכול להתרחש פעם בכמה עשרות דורות. ברגע שאתה רואה שהייתה התערבבות בין ההומו סאפיינס לניאנדרתלים - ואת זה אנחנו רואים שחור על-גבי לבן בגלל הממצאים הגנטיים של השנתיים האחרונות - אז זה אומר שההפרדה בין מינים כפי שאנחנו מבינים אותה אינה חד-משמעית; בכולנו יש מרכיבים מכולם".

ג'אנק דנ"א?

פרופ' יואל רק מאוניברסיטת תל אביב מתקשה לקבל את הגישה הזו. "אני עדיין קונסרבטיבי", הוא אומר. "אני מכיר את הגילויים החדשים, אבל אני עדיין מתייחס אל הניאנדרתלים כאל מין נפרד, ואני רואה את האדם מדניסובה כתת-ענף של הניאנדרתלים". גם את עובדת הימצאותו של הדנ"א הניאנדרתלי בקרב בני אדם מודרניים הוא נזהר שלא לכנות היטמעות. המונח הפחות מחייב שבו הוא בוחר להשתמש הוא זליגת גנים.

פרופ' רק מזכיר שאת עיקר ההיסטוריה שלו העביר ההומו סאפיינס באפריקה, עד שהוא החל לצאת מהיבשת לפני כמאה אלף שנים: "המציאות שהוא נתקל בה הייתה שיש עוד מיני אדם שמפוזרים בעולם. במשך הרבה מאוד שנים השאלה הייתה איך להתייחס למציאות הזו: האם הומו סאפיינס פגש מינים שונים, או בעצם רק תת-מינים או גזעים שונים? על-פי ההגדרה הפופולרית מין הוא קבוצת יצורים שיש להם פוטנציאל להעמיד צאצאים פוריים בשמחה וברצון, ולדעתי זו הגדרה שנשארה עדיין מאוד פרקטית, למרות כל מה שאנחנו שומעים כיום".

כדי לחזק את גישתו הוא מדגיש ששיעור הדנ"א הניאנדרתלי בנו נמוך באופן קיצוני. "אנשים תוהים איך זה יכול להיות שיש בנו עד 4% גנים ניאנדרתליים, בעוד שאנו שונים מהשימפנזה ב-1% בלבד מהדנ"א שלנו, והתשובה היא שההבדל בינינו לניאנדרתלים עומד על עשירית האחוז או על טיפה יותר. ה-4% שעליהם מדברים הם מתוך עשירית האחוז הזאת, וזה פחות מכפי שזה נשמע לפני שמבינים את העניין הזה".

כמו פרופ' רק, גם פרופ' סטרינגר מסתייג מקבלה מלאה של מודל ההיטמעות. "אם תדבר עם אנשים שתומכים בתיאוריית ההיטמעות הם יאמרו לך שהמידע שקיים כיום מאושש לחלוטין את התיאוריה שלהם, אבל זה טבעי שאנשים שונים יפרשו בצורה שונה את הממצאים הללו", כך סטרינגר. "על-פי המודל שלהם אמורה הייתה להיות היטמעות בקנה מידה נרחב, אולם אני טוען שאת הממצאים הקיימים ניתן להסביר בלא יותר משני אירועי הכלאה מוצלחים".

הסבר.

"אנחנו חושבים שייתכן שכשבני אדם מודרניים הגיעו מאפריקה לאזור המזרח התיכון ההכלאה אירעה שם, ולאחר מכן בני אדם מודרניים התפשטו לתוך אירופה, שבה חיו באותה תקופה ניאנדרתלים. על-פי מודל ההיטמעות היינו אמורים לראות יותר מטען גנטי של ניאנדרתלים בקרב אנשים ממוצא אירופי, כי ההכלאה בין בני האדם לניאנדרתלים הייתה אמורה להימשך ככל שבני אדם מודרניים חדרו עמוק יותר ויותר לתוך אירופה. אולם אנחנו לא רואים עדויות לכך. אין יותר דנ"א ניאנדרתלי בקרב אירופים מודרניים מאשר בקרב סינים מודרניים או אצל אינדיאנים מודרניים".

המידע החדש אמור לדעתך לגרום לנו לראות את המין האנושי בצורה שונה מאשר בעבר?

"כיוון שהמידע על כך שבני אדם מודרניים נושאים במטען הגנטי שלהם דנ"א של ניאנדרתלים ושל דניסובנים הוא חדש מאוד, אני חושב שמוקדם מדי לדבר על ההשלכות שלו על תפיסתו של האדם את עצמו. אנחנו לא יודעים למשל אם האחוזים הבודדים של הדנ"א הקדום הזה הם פונקציונליים".

מה זה אומר?

"ייתכן, למשל, שמדובר במה שאנחנו מכנים ג'אנק דנ"א, שאולי מהווה חלק מהרצף, אבל שאין לו השפעה כלשהי על מי שאנחנו. זה תחום מחקר פעיל מאוד, ויישאר כזה בשנים הבאות. בינתיים, יש עדויות נסיבתיות לכך שהמערכת החיסונית של בני אדם שחיים במזרח אסיה שונה מזו של אנשים שחיים באירופה בגלל אירועי הכלאה, שאולי היו להם עם דניסובנים שחיו באזורים הללו במשך מאות אלפי שנים, ועברו במהלכם שינויים אבולוציוניים שהתאימו את המערכת החיסונית שלהם לתנאים הטרופיים ששררו באזורי המחיה שלהם באותה תקופה".

מה ההסבר האפשרי לכך?

"יש סיכוי שאירועי הכלאה של בני אדם מודרניים עם דניסובנים אפשרו להם להשיג 'קיצור דרך' אבולוציוני, ולהשיג את היכולות הללו מבלי לעבור בעצמם שינויים במשך מאות אלפי שנים. בנוסף, אני חושב שאנחנו צריכים להיות זהירים מאוד, כי מונחים שבהם השתמשנו עד היום, כמו 'מיני אדם פרימיטיביים', עשויים לקבל משמעויות פוליטיות לא רצויות לאור הממצאים החדשים. אם תקרא לאנשים שחיים כיום "ארכאים" או "פרימיטיבים" זה ייתפס כהתבטאות פוגעת מאוד".

"חומר נפץ פוליטי"

ד"ר יובל נח הררי מגדיר את צורת המחשבה הזו כ"חומר נפץ פוליטי". "הקונצנזוס הפוליטי מדעי שהתגבש אחרי מלחמת העולם השנייה היה שאין שום הבדלים גזעיים משמעותיים בין האוכלוסיות השונות של בני האדם שחיים היום בעולם", הוא אומר. "ההבדלים שאנחנו רואים, כמו צבע עור או עיניים, הם שטחיים לחלוטין, ואינם משפיעים על דברים עמוקים, כמו נגיד יכולות קוגניטיביות. הממצאים החדשים פותחים את הפתח לכך שאולי יש הבדלים גזעיים יותר עמוקים ורציניים".

ושיח חדש כזה אכן יתפרץ לדעתך?

"זה כנראה בלתי נמנע. אמנם כשמסתכלים על הממצאים, מדובר באחוז קטן מן הגנום, וכלל לא ברור אם הגנים שבהם מדובר אכן משפיעים על דברים כגון אינטליגנציה. אבל כמו שאנחנו מכירים את האופי של הפוליטיקה ושל התקשורת, יש סיכוי טוב שינפחו את הדברים מחוץ לכל פרופורציה, ויטענו טענות שאין להן בסיס מדעי מוצק.

"עם זאת, ישנה אפשרות מטרידה או מסעירה שיגלו למה אחראים אותם גנים ניאנדרתליים ייחודיים שיש לאירופים ולסינים, אבל לא לאפריקאים. אם יצליחו להוכיח במחקר - וזה מאוד קשה - שיש מתאם בין גן ניאנדרתלי כזה או אחר לבין תכונה קוגניטיבית משמעותית כמו אינטליגנציה, אז זה יכול להיות חומר נפץ רציני. זה לא בלתי אפשרי מבחינה אמפירית".

דבר, כך נדמה, אינו בלתי אפשרי כשזה נוגע לאבולוציה. המשך יבוא.

גלגול נשמות

מה יעשו הדתות נוכח התגליות החדשות?

תחום אחר שעשוי להיות מושפע מהגילויים החדשים על מוצא האדם, מצביע ד"ר יובל נח הררי, הוא התפיסות הדתיות שבהן מחזיקים הומו סאפיינסים רבים. "נוצרים, יהודים ומוסלמים דתיים, שמנסים ליישב בין הדת לבין תורת האבולוציה, מתקשים בייחוד עם סוגיית הנשמה", הוא מסביר. "איך להסביר שרק להומו סאפיינסים יש נשמה, ולא לאף בעל חיים אחר? הכנסייה הקתולית, למשל, טוענת שברגע מסוים באבולוציה אלוהים התערב, והעניק לסאפיינסים נשמה. מתי בדיוק היה הרגע הזה? כשהופיעו אנשים בעלי כישורים קוגניטיבים ורגשיים פחות או יותר כמו שלנו, לפני כשבעים אלף שנה.

"הגילוי החדש על קיום מגעים מיניים פוריים בין סאפיינסים, שכנראה נראו וחשבו כמונו, לבין ניאנדרתלים ודניסובאים, שהיו כנראה בעלי כישורים קוגניטיביים ורגשיים שונים למדי משלנו, יוצר בעיה חמורה לאלה שמאמינים בקיומה של נשמה. האם זה סביר שסאפיינס בעל נשמה הזדווג עם ניאנדרתלית חסרת נשמה, ושנולד להם ילד, אשר צאצאיו מסתובבים בינינו? האם לילד הזה הייתה נשמה? אם כן, האם זה סביר שילד בעל נשמה יהיה בעל אימא חסרת נשמה? אם ניכנע ונודה שגם לניאנדרתלים הייתה נשמה, אפילו שהם היו בעלי כישורים קוגניטיביים ורגשיים שונים משלנו, הרי אנחנו על מדרון חלקלק מאוד, וניאלץ קרוב לוודאי להודות שאם כך, אז גם לשימפנזים יש נשמה. ואם לשימפנזים, מה לגבי בבונים, זאבים וחתולים? ואם גם לחתולים - מה לגבי ציפורים, נחשים וחרקים?".

אז מה המסקנה?

"הכי פשוט להודות שלאף אחד אין נשמה, ושכל הסיפור של נשמה זה המצאה של בני אדם כדי להסביר למה הם עליונים על יתר בעלי החיים, ולמה מותר להם לשעבד בעלי חיים ולנצל אותם באלף ואחת צורות".