התאנה חנטה פגיה והגפן סמדר. כליל החורש פורח בסגול זרחני. הקידה עוטה זרי פרחים צהובים. הטבע משתולל. פתאום חמסין, ואחר כך יום מעונן. וזה לא שיצאתי לטיול רגלי אתגרי עם תרמיל על הגב. כל היופי הזה קורה ממש כאן, מתחת לבית, סתם כך. בבוסתן מהומת אלוהים. משאית קומפוסט אדירה עושה את דרכה במריצות ישנות, זו אחר זו, לתוך הערוגות שנהפכות בקלשון, אדמתן מעורבבת עם זבל העופות ששכב כל החורף בגשם וחיכה להיכנס לאדמה. יתוש ראשון הגיע אליי למיטה. הנמלים חזרו, ובענק. הטבע עף מהר, ואנחנו משתדלים לעמוד בקצב ולהכין צ'יק-צ'ק את הבוסתן לכל ירקות הקיץ שכבר הוציאו ראשם במנבטה, מחכים להיטמן בערוגה.
בדרך כלל אביב יוצר תחושה אדירה של התחדשות ושל צמיחה. אבל אני חייב להגיד שאחרי החורף הזה, עם כל הגשמים והשלג שבא עלינו בהפתעה, השינוי כל-כך חד, שאיזשהו עצב נפל עליי. עצב על החום הזה הנורא, שיגיע עוד מעט. חרדה מכמויות המים שכל השתילים האלה שאני מכין ישתו במהלך חייהם בקיץ. פחד מהזעה שעוד מעט תתחיל לדלוף לי מהגוף, דביקה ומעצבנת עד בלי די.
אני איש של חורף. אוהב קור. אוהב גשם וברד. אוהב שמיים אפורים. שמח פי מאה לשבת מול מדורה באח מאשר ללכת לשפת הים. הפעמים היחידות שבהן אני מגיע לים הן כשאני רוצה לקנות דגים מהדייג. אביב מסמל את סופה של עונת הדגים הנפלאה. סופם של הקולרבי והלפת. סופם של הכרשות, של הצנוניות ושל הראשד.
אז בין כל שירי ההלל לאביב שנשפכים עלינו מכל עבר, בין האורטוריות המפונפנות לפריחת הדובדבן ולתחיית הטבע משנת החורף הקפואה, אני יושב וחושב על החורף הזה שעבר, מסתכל אחורנית ולא מאמין שכבר עבר. ובאיזו מהירות מדהימה החורף הזה חלף! לפני שבוע למיקי מלאו 50. גם אני אוטוטו אכנס לעשור השישי לחיי בקיץ הזה. הכרנו כשהיינו בני 24, ילדים עם רעמת שיער שחורה, תמימים ומאושרים, מרגישים חזקים. בלי כולסטרול, בלי לחץ דם, בלי סוכר. הגוף שלנו עבד כמו מכונה משומנת. עברו 25 שנה מאז. אנחנו בגיל שבו היו הורינו אז. לחבריי הקרובים יש ילדים שמתגייסים לצבא. חלקם אפילו השתחרר כבר ונוסע לטייל במזרח.
אנחנו היום הממסד, שכל-כך טרחנו למרוד בו כשהיינו צעירים. אנחנו מנהלים בכירים, פרופסור באוניברסיטה, קובעים גורלות. מקבלים או לא מקבלים לעבודה, מנווטים את העולם. האם נשארה בנו אותה שמחת חיים שהייתה לנו אז? האם אנחנו אופטימיים חסרי תקנה ומאושרים עד הגג? או שמא אנחנו טורחים כל העת להביס את מפלצת החרדה הכלכלית, הולכים לבדיקות דם תקופתיות ומקבלים בהשלמה את הסטטינים ואת תוספי המזון שהנטורופתים המדופלמים שלנו יועצים לנו בכובד ראש להתחיל לצרוך באדיקות? האם אנחנו כמו הטבע, מתעוררים עכשיו באביב עטויים עלווה ירקרקה ופריחה מפוארת? האם האביב הזה שבא עלינו גורם לנו לחנוט תאנים דשנות ודובדבנים מלאי מיץ ומתיקות? האם שיערותינו שנשרו חוזרות באביב? האם השומנים יורדים והפימה נעלמת?
ובכן, די עם היבבנות. זה בסך-הכול סופו של העשור החמישי... תארו לכם מה קורה בעוד שני עשורים. אבל על הדברים האלה לא מדברים. איך אפשר לדבר על דעיכה בשיא ההתחדשות של הטבע? איך אפשר להרגיש ירידה, כשאתם בשיא הכוח עם משכורות של מנכ"ל? איך אפשר לדבר על הדברים האלה בכלל בלי לגלוש לפתטיות? זה ממש לא קול לקטר על חלוף הזמן כשבא האביב. זה ממש לא נחמד ולא פרודוקטיבי להרגיש שהחיים עוברים במהירות איומה. הרי אין מה לעשות בנדון.
התאנה חונטת פגיה, כי זה מה שהיא יודעת לעשות. הגפנים סמדר, כי זה השעון הביולוגי שלהם. אין לרצון שום נגיעה בדבר. השמיים כחולים והציפורים מצייצות. הפרפרים מתעופפים בבוסתן, האפונה הריחנית מתחילה להפיץ ריחה, התורמוסים העלו ראשיהם הסגלגלים. תראו איזו שמחה יש בטבע, איזו אנרגיה! וככה נע ונד אני בין האופוריה הזאת שבחוץ לבין המדרגות הנעות באופן אוטומטי לכיוון החניה למטה, טומן באדמה זרעים של דלעת ושל קישוא רומנסקו, שותל חסה ובזיליקום, נע ונד בין חמסין רגשי לבין ברד בנשמה.
אני מודע לעובדה שרובכם תנענעו ראש ותטענו שזה שיא הפתטיות, לבכות על כל החלב הזה שנשפך. על כל היין הזה שכבר שתינו. הרי יהיו עוד בקבוקים טובים כל-כך, הרי ילדינו יתחתנו וייוולדו לנו נכדים, שיביאו לנו אושר גדול. האביב רק מתחיל, ואנחנו נשב לנו על המרפסת עם הרוזה הכי טוב שאפשר. איך אפשר להרגיש רע כשהאביב כל-כך קצר?
מתכונים
סלט אופטימי
(עם ירקות שמתחילים עכשיו)
חומרים: לסלט - 1 סלסילה של עגבניות שרי משלושה צבעים חתוכות באמצען, חצי כוס עלי בזיליקום צעירים מופרדים, שני כדורי מוצרלה פרסקה (טרייה) קרועים ביד, 1 כוס נבטי אפונה (להשיג כמעט אצל כל ירקן). לרוטב - שליש כוס מיץ לימון סחוט טרי, 1 כף חרדל דיז'ון איכותי, 4 שיני שום ירוק קצוצות דק, שליש כוס שמן זית סורי, 1 פלפל אדום חריף מגולען וקצוץ דק, מלח ים גס לפי הטעם.
הכנה: הרוטב - מערבבים את מיץ הלימון עם החרדל, שיני השום, המלח, שמן הזית ועם הפלפל החריף. הסלט - מניחים בקערה את העגבניות שחתכתם, כדורי המוצרלה שקרעתם, עלי הבזיליקום ואת נבטי האפונה, ומערבבים את הרוטב עם הירקות. מגישים מיד.
סלט יבבני
(של ירקות שנגמרים עוד מעט, ויחזרו בחורף הבא)
חומרים: 1 אגודת רשאד מופרד לעלים, 15-10 צנוניות פרוסות דק, 3 שומרים קטנים פרוסים דק לאורכם, חצי כוס זיתי קלמטה מגולענים, 3 לימונים כבושים מגולענים וקצוצים דק, שליש כוס שמן זית עדין, 1.5-1 לימון בשל סחוט טרי, מלח ים גס ופלפל לבן טרי גרוס לפי הטעם, 1 גוש גבינה בולגרית איכותית.
הכנה: מערבבים את השומר עם מיץ הלימון ועם הלימון הכבוש. אחרי כמה דקות מוסיפים את פרוסות הצנונית ואת עלי הרשאד. מערבבים עם זיתי הקלמטה. מתבלים במלח, בפלפל לבן ובשמן זית, ומפוררים מלמעלה את הבולגרית. מגישים מיד.