נדב פריטלטלו מדינה שלמה, בסחרור בחירות פיקטיבי

על מה חשב שאול מופז כששכב לישון ביום ג' השבוע? האם אמר לעצמו "מנהיג אחראי שכמותי, איך שמרתי על היציבות השלטונית ומנעתי בחירות", או שאת עצמו, בניגוד לציבור, הוא מעדיף שלא לרמות.

כל-כך בוטח ונחוש היה קולו, אך לפני שבועות אחדים, כשהרעים בתוקף: "ראש ממשלת ישראל שקרן, בנימין נתניהו הוא ש-ק-ר-ן, הוא משקר את אזרחי ישראל בכל התחומים". נראה כי כשמופז מדבר על שקרנים הוא יודע על מה הוא סח. הגנרל שנכנס לקדימה מהחלון אחרי שהתחייב שיישאר בליכוד, הוכיח שוב עד כמה נמוכה ערכה של מילתו, נמוכה אפילו מערכה האלקטורלי של המפלגה המצחיקה שהוא מנהיג.

הבה נפרוט את שלל היתרונות שמנו שושביני הקומבינה הזו בבואם לפרט את מעלותיה. ראשית הם סיפרו לנו שהושגה הסכמה היסטורית על חוק שירות אזרחי לכולם. תודה רבה באמת, אבל משום מה קשה לבנות על מהפכה שתיוולד מהסכם פוליטי שש"ס ויהדות התורה מברכות עליו. אחר-כך הם סיפרו לנו שיש סיכום על שינוי שיטת הממשל. תרשו לי להמר - גם כאן לא תהיה מהפכה. אולי יגדילו טיפה את אחוז החסימה ויזרקו עצם לפה או לשם, אבל שינוי יסודי, כזה שעוקר מהשורש תופעות של סחר-מכר ציני דוגמת זה שאירע הלילה, כנראה לא יהיה.

לבסוף התברכו כולם בהחזרת היציבות השלטונית. כשראש הממשלה ביקש להסביר מדוע יש כורח בהקדמת הבחירות הוא טען שאלמלא היה עושה כן הייתה המדינה נגררת לשנה וחצי של קמפיין פוליטי. ובכן מה עכשיו, האם המפלגות לא יפזלו כל הזמן לאוקטובר 2013, מועד הבחירות החוקי. האם ככל שנתקרב לתאריך זה לא יחל מאליו אותו קמפיין בחירות ארוך וסחטני שממנו חשש כל-כך נתניהו?

הראה לכולם מי הבוס

מכל התכונות הפוליטיות הנפסדות שלקחה קדימה, יש אחת שהיא נפסדת מכולם - שנאת האופוזיציה. "נשרת את העם מהאופוזיציה", היה אומר מנחם בגין - הצחקתם את אבי דיכטר, זאב ביילסקי ורונית תירוש. "נהיה אלטרנטיבה שלטונית, ונאבק על עמדותינו באופוזיציה" - מצאתם לכם. הנה הם קיבלו לבסוף, חברי הכנסת של קדימה, את הדבר שערגו לו במשך שלוש שנים שבהן היו "אופוזיציה" רופסת ומתרפסת - סוף-סוף הם יוכלו להיות שטיח כנוע לרגליו של ראש הממשלה.

מדוע לימור לבנת, למשל, אחרי שנים ארוכות כשרה בממשלה יכולה הייתה להפשיל שרוולים כשנדרשה ולתפקד כאופוזיציה לוחמת? כיצד זה שגדעון סער, גלעד ארדן, משה כחלון ויתר חבריהם, לא בחלו בהגשת שאילתות והצעות חוק כשהיו אופוזיציה לממשלת אולמרט, מבלי שראו בכך פחיתות כבוד? נתניהו ישב באופוזיציה, כמוהו גם דיוויד קמרון ופרנסואה הולנד.

מופז קורץ מחומר שונה - אין לו זמן לעסוק בקטנות, לו חשובה היציבות השלטונית, ואם על הדרך ניתן גם איזה כיסא מיניסטריאלי וקלסר יומי עם חומרי מודיעין שחורים, שכל-כך היו חסרים לו מאז נותק מעטיני השלטון. ואולי זה אך טבעי שקדימה, מפלגה שנולדה מתוך שלטון ולמען השלטון, תסיים את ימיה בחיק השלטון שכל-כך נכספה לו.

"יש פה מדינה לנהל", אומרים מנהיגינו בארשת חשיבות כשהם מנסים להוכיח עד כמה הם אחראים ובוגרים. זה לא הפריע להם לטלטל שלא לצורך מדינה שלמה, במשך שבועיים, בסחרור בחירות פיקטיבי.

ישאל עצמו הקורא הסביר, אם כשמופז נתן את ידו לתרגיל המבחיל הזה הוא חשב על גורל המדינה, או על גורל מפלגתו שניצבה לפני שחיטה? האם אהוד ברק, עוד ארכיטקט פוליטי מדופלם שהיה בסוד המהלך, ניסה להציל כאן את המדינה או את תפקידו?

אשר לנתניהו, אין מה לומר, האיש הפך לרב-אמן פוליטי. איפה הימים המגושמים והרחוקים שבהם מהלכיו הפוליטיים לא היו אלא תמרונים שלומיאליים. מה נגיד, האיש הפך לאופרייטור פוליטי מוצלח, שעולה בביצועיו גם על אהוד אולמרט וגם על אריאל שרון.

פעם נוספת הוא הצליח לרקוח ולבצע מהלך פוליטי מורכב ביעילות ובחשאיות, תוך שהוא מפתיע את כולם. במיוחד שאבו הוא ומקורביו קורת רוח מהעובדה שהערימו על העיתונאים - פתאים שכמותם, עוד לוקחים ברצינות מילה של פוליטיקאים. עשה בית ספר לכולם, שיחק אותה - הכול בסדר.

רק מוטב לו לראש הממשלה שייזהר מעודף תחכום. בעולמם של הפוליטיקאים הוא שיחק אותה: הפתיע, יזם והראה לכולם מי כאן הבוס. אבל אם יש עובדה אחת שברורה עכשיו יותר מכול, הרי היא שעולמם של הפוליטיקאים שונה מעולמו של הישראלי הממוצע - הם בקומבינותיהם, בתרגיליהם ובמעלליהם; ואנחנו - מסוחררים מהספינים שלהם, נשתדל לא להפריע יותר מדי.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10