צעד ראשון לתחרות אמיתית

תשמעו סיפור. יום לפני ההשקה של גולן טלקום והוט מובייל, נכנסתי למוקד השירות של סלקום כדי לקחת בחזרה את המכשיר המשפחתי שחזר מתיקון. רגע לפני שנפרדתי לשלום מנציג השירות, שאלתי אותו: "למה אתה לא מציע לי לשדרג את התוכנית?". הוא נאלם. "אתה רואה שהחשבון החודשי מעל 300 שקל בחודש. זו הוראה של ההנהלה לא להציע באופן יזום את החבילה המוזלת בקמפיין?", הקשיתי. "אין שום הוראה", הוא השיב.

אתמול, כמה שעות אחרי השקת הפעילות של המתחרות, התקשרו מסלקום וביקשו לדעת למה נטשתי.

הצרכן הישראלי התעורר אתמול (ב') לבוקר של חגיגה. המהפכה הצרכנית האמיתית הראשונה נחתה כאן, ובגדול. אפילו כניסת המפעילים הווירטואליים לשוק לא בישרה על העוצמה והמהירות שהמהפכה הזאת תחולל, בן-רגע.

שם המשחק: תחרות

3 חברות הסלולר הוותיקות - סלקום, פרטנר ופלאפון - הוכו בהלם. המהפכה תפסה אותן לא ערוכות. הן שתקו. במשרדים של חברות הסלולר הבינו שהקרקע נשמטת להן מתחת לרגליים, שהן בתוך רעידת אדמה של ממש.

קריאה נכונה של השינויים בסביבה החיצונית היא מאבני היסוד של ניהול עסק כלכלי. במקרה זה אפשר לומר שלא רק שהכתובת הייתה על הקיר, היא הייתה כתובה באותיות קידוש לבנה - אבל חברות הסלולר בחרו, לפחות עד עכשיו, לעצום עיניים. יכול להיות שעשיית רווחים אסטרונומיים מעושק מקהה את החושים. כך או כך, מעבר למחיר, חברות הסלולר ייאלצו להתמודד עם כתב האישום בגין עושק וניצול שיגישו להם הצרכנים.

המהפכה הסלולרית נוחתת כאן בציון שנה לפרוץ חרם הקוטג'. במהלך השנה החולפת ניסו למכור לנו שיש כאן תחרות. איך ייתכן של"במבה" יש את המתחרה "שוש", ואנחנו מסרבים לקרוא לזה תחרות? איך ייתכן שיש 4 שחקנים בשוק החלב, ואנחנו מעזים לטעון שאין תחרות?

עכשיו כבר לא צריך לשכנע. שוק הסלולר שליווה אותנו עד אתמול כלל 3 שחקנים שמנים ודשנים שאכלו בחזירות עוגה ענקית במיוחד. עכשיו לא רק הפרוסה שלהם תתכווץ, העוגה כולה מתכווצת - וטוב שכך.

מהפכה זו ממחישה היטב את אוזלת-היד של הממשלה והמערכת הרגולטורית. היא מוכיחה באופן החד ביותר ששם המשחק הוא ת-ח-ר-ו-ת, ושכדי לעשות מהפכה צריך הרבה רצון וקצת אומץ, או אולי הפוך?

יקר לחיות כאן, והדבר אינו מחויב מציאות. תסתכלו, למשל, על התעריפים וגם על הרווחים הדשנים של הבנקים, חברות הביטוח או יבואני הרכב. בכל 3 התחומים הללו אפשר ליצור מהפכה באמצעות רגולציה, אך למרבה הצער, זה לא קורה. גם במקומות שניסו לבצע רפורמה, הלכו איתה צעד אחד קטן בלבד.

מי שרצה לחולל מהפכה של ממש בענף הרכב, לא יכול היה להרשות לעצמו להסתפק ברפורמה הנוכחית של היבוא המקביל, שבשורה התחתונה עשויה להביא בשורה בעיקר לרכבי היוקרה. האם אנחנו רוצים להקל דווקא על מי שקונה רכב ב-500 אלף שקל? ושלא יספרו לנו סיפורים, עם תשתית התחבורה הציבורית הרעועה בישראל, שרכב הוא מותרות.

מה שנכון לענפים האלה, נכון גם לענף המזון ולמוצרי הצריכה. אבל הרגולציה מתמהמהת, דוחה את הקץ ואולי אף "בונה" על היום שבו הנושאים הללו לא יתפסו את סדר היום הציבורי.

אז נכון, קמה כאן ועדת מזון, אבל מה יצא ממנה? בינתיים כלום. גם אם נניח כי מסקנות הוועדה שעדיין לא הוגשו ייושמו, הרי שגם הן לא באמת מציעות כאן מהפכה - וחבל.

כעת ייאלצו חברות הסלולר להתייעל, קרי לפטר עובדים. התייעלות היא לא מילת גנאי, למרות שפיטורים הם תמיד לא נעימים. מי שרוצה להילחם ביוקר המחיה כאן צריך לדעת שיש לזה מחיר ביניים. הכול זז. התזוזות הללו יביאו לא רק להורדת יוקר המחיה, אלא גם לכלכה בריאה יותר בעתיד.

ולסיום, גולן טלקום והוט מובייל הודיעו אתמול לצרכן שהוא לא צריך להיות "פראייר". כדאי שהן יזכרו היטב את האמירה הזו גם אחרי שהן ינגסו 7% מהשוק ויקבלו החזר של מאות מיליונים מהמדינה. העידן שבו הצרכן היה "פראייר" - לפחות בשוק הסלולר - תם.