פשרה בתביעה הנגזרת: מנורה מבטחים תעביר 13.8 מיליון שקל

מנורה מבטחים ביטוח תקבל את הסכום מהחברה-האם ■ ‎‎בתביעה הנגזרת נטען כי החברה העמידה הלוואות בהיקף 135 מיליון שקל ללא ביטחונות לגורמים שונים‏

‎‎פרשת ההלוואות שהעניקה חברת מנורה מבטחים ביטוח במהלך 2009 לגורמים שונים, בלא קבלת ביטחונות, הסתיימה בפשרה: בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר הבוקר (ה') את הסדר הפשרה שהושג במסגרת התביעה הנגזרת שהוגשה בפרשה, לפיו יועברו 13.8 מיליון שקל למנורה מבטחים ביטוח, החברה-הבת של מנורה מבטחים החזקות. עוד הוסכם כי סכום הפשרה ימומן ממקורותיה של החברה-האם ומהביטוח של בעלי התפקידים במנורה שנתבעו, בשיעור שיוסכם ביניהם.‏

ההחלטה ניתנה על-ידי השופט חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט, במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת בסך 69 מיליון שקל שהגיש בעל המניות במנורה מבטחים החזקות, יונתן בן-עמי, נגד ארי קלמן, מנכ"ל מנורה מבטחים החזקות, וירון דוויק, לשעבר המשנה למנכ"ל ומנהל אגף ביטוח חיים ובריאות בחברה, בפרשת ההלוואות.

‏עוד נקבע כי התובע יקבל גמול בגובה 1% מסך הפשרה - 130 אלף שקל, ושכר-טרחת באי-כוחו יעמוד על סך של 1.38 מיליון בתוספת מע"מ, והחזר הוצאות בסך 80 אלף שקל.

‏‎‎קנסות לחברה ולמנכ"ל

‏‎‎בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה בפברואר 2010, טען בן-עמי, באמצעות עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש, כי במסגרת דוחות כספיים ודיווחים מיידיים שונים שפרסמה מנורה מבטחים במהלך שנת 2009, היא הודתה כי העמידה הלוואות בהיקף של כ-135 מיליון שקל ללא ביטחונות במהלך בין אוקטובר 2004 למארס 2007 לגורמים שונים, כנגד שיעבוד פוליסות ביטוח חיים שהפיקה לטובת הלווים.

‏‏התובע טען כי הרוח החיה במנורה מבטחים, שעמדה מאחורי המהלך של הענקת ההלוואות נטולות הביטחונות, היו הנתבעים, קלמן ודוויק, ואלה הפרו את חובת הזהירות כלפי מנורה ביטוח.

הלוואות אלה אף עמדו במוקד ביקורת שביצע המפקח על הביטוח ושוק ההון בשיתוף עם משרד רואי החשבון יהודה בר-לב ושות'.

באשר לקלמן ודוויק, נקבע בתמצית הדוח כי הם היו מעורבים בהעברת ההלוואות המיוחדות ואף אישרו אישית חלק מהן. בהתאם, על מנורה ביטוח הוטלו קנסות ועיצומים בהיקף של 14 מיליון שקל, ועל המנכ"ל הוטל עיצום כספי אישי בגובה 400 אלף שקל.‏

‎‎פיצוי ראוי

‎‎לאחר מספר דיונים בתיק הציגו הצדדים בפני בית המשפט את הסכם הפשרה. השופט כבוב קבע כי הפיצוי שהוסכם, המהווה 20% מהנזק הנטען, הינו ראוי.

"בעוד שהתרשמתי כי התביעה אינה תביעת-סרק כלל וכלל, הרי שעל המבקש יהיה לעבור כמה וכמה מכשולים משמעותיים בדרכו לאישור בקשתו... וגם אם יצליח התובע לזכות בתביעתו, אין כל בטחון כי יצליח להביא לקופת החברה יותר מסכום הפשרה", ציין.‏

יצוין כי לבקשת בית המשפט הגישה רשות ניירות ערך את התייחסותה להסכם הפשרה, במסגרתה הביעה את הסתייגויותיה ממנו, בטענה כי אינו מפורט דיו וכי סכום הפשרה האמיתי עליו הוסכם הוא 5 מיליון שקל בלבד - הסכום בו ישאו המבטחות של נושאי המשרה שנתבעו. יתר סכום הפשרה, נטען, יצא מכיסם של הקבוצה האמתית שנפגעת - בעלי המניות בחברה האם.

‏בית המשפט דחה את עמדת רשות ניירות ערך וקבע כי האינטרסים של החברה-הבת נשמרים במסגרת ההסדר. "כלל לא ברור כי ניתן יהיה להבטיח את השתתפות החברות המבטחות במקרה בו יימשכו ההליכים עד למיצויים", ציין השופט. ‏‎‎‏