השאלה העיקרית לקראת סדרת הגמר ב-NBA היא: בכמה? בכמה משחקים תשמיד אוקלהומה סיטי את מיאמי? בסקר גולשים מקיף באתר CBS (שכלל 41 אלף מצביעים), 74% כבר נתנו את האליפות לאוקלהומה. האופטימיים נותנים למיאמי 2 משחקים גג. אחרי שזהות המנצחת כבר ברורה, אפשר רק לנסות ולנתח למה התשובה היא כל כך חד-משמעית.
***
השיח בארה"ב הוא על כך שהפערים הכדורסלניים בין הקבוצות לא כאלו גדולים, אם בכלל (סוכנויות ההימורים, שמנסות להתעלם מתחושות ולפעול לפי מדדים אובייקטיביים של כדורסל, נותנת ל-OKC פייבוריטיות, עם יחס זהיר מאד של 57% בלבד). אבל מצד שני, קשה לנתק את תחושות האנטי שיש נגד מיאמי היט מאז נבנה המיזם לברון-בוש-ווייד ב-2010. כולם רוצים לראות את לברון מפסיד. השנאה ללברון באה ביחס הפוך להופעות שלו על המגרש. לא מזמן הוא הצליח לסיים במקום השישי בסקר משותף של החברות E-Market ונילסן, במשאל "הספורטאים הכי שנואים בארה"ב" (מקום ראשון בין שחקני ה-NBA).
על המגרש, לא היה שום שחקן העונה שהשפיע על התוצאה כמו ג'יימס: בעונה הסדירה הוא הביא לקבוצה שלו 447 הפרש מצטבר בזמן שהיה על המגרש, אבל ברגעים היחסית מעטים שקיבל מנוחה, ההיט הפכו לקבוצה מפסידה (102- הפרש מצטבר). בגמר המזרח מול בוסטון, בזמן שהוא היה אמור להשתנק, כשהסלטיקס הובילו 3-2 וחזרו הביתה לנצח את הסדרה, הוא קם עם משחק 6, אותו כינה דוויין ווייד "הופעה שמעולם לא ראיתי", שכללה 45 נק' ו-15 ריב'. את משחק 7 הוא סגר עם 31 נק', כולל 11 ברבע האחרון, שניערו סופית את הסלטיקס מהגב.
מייקל ג'ורדן חיכה 7 שנים לאליפות, קובי בראיינט חיכה רק 4. לברון בעונה התשיעית שלו בליגה חייב לקחת אליפות, אחרת זה כבר לא יקרה.
***
עוד סיבה להאמין שלמיאמי יש בכל זאת מה למכור, קשורה בדיוק לעניין שהפך את מיאמי למיאמי: הטריו. שלישיית לברון-בוש-ווייד אולי מקוממת, אבל מבחינה סטטיסטית התברר שזהו הטריו החזק ביותר בליגה העונה. מכל אלפי הקומבינציות האפשריות העונה שיצרו קבוצות ה-NBA, זה הטריו שההשפעה שלו על המשחק היתה הגדולה ביותר. כשהם היו על המגרש ביחד, מיאמי היתה כמעט בלתי ניתנת לעצירה. הם ייצרו לקבוצה שלהם 287 נקודות יותר ממה שספגו. בכל 10 דקות משותפות שלהם הם יצרו 4 נקודות הפרש על היריב. הבעיה היתה שהטריו הזה בילה ביחד רק 42 משחקים בעונה הסדירה. פעם זה היה ווייד שהתפרק, פעם בוש. גם בפלייאוף האחרון כשמיאמי גמגמה, זה קרה בעיקר במשחקים שכריס בוש היה פצוע. למעשה, הטריו הזה לא היה קיים, עד שבוש חזר רק במשחק 5 בסדרה הגמר מול בוסטון. איתו זה כבר היה סיפור אחר: המאזן של ההיט בפלייאוף עומד על 2-7, בלעדיו רק 4-5.
במהלך העונה הסדירה בוש-לברון-ווייד קיבלו רק 24 דקות ביחד בממוצע למשחק. במיאמי אומרים שהמטרה של אריק ספולסטרה תהיה לארגן להם 30 דקות ביחד. אם יגיעו ל-30 דקות משותפות, לא בטוח ש-OKC תעמוד בזה.
***
העיסוק בגודל השווקים בארה"ב בהקשר של ה-NBA, עלה במהלך החודשים האחרונים, מתוך טענה שלקבוצות משווקים קטנים אין סיכוי להצליח. כוכבים גדולים תמיד יעדיפו ללכת לשווקים גדולים - לוס אנג'לס, ניו יורק, שיקגו, בוסטון, מיאמי. כדי לחזק את התיאוריה, קבעו את "חוק 2 מיליון תושבים": מטרופולין עם פחות מ-2 מיליון תושבים לא יכול לזכות באליפות ה-NBA גם אם יתהפך העולם.
ברמה התחרותית, ההבדלים בין השווקים הפכו את ה-NBA לליגה הכי לא מאוזנת בארה"ב, כשמראשית שנות השמונים זכו שלוש קבוצות משווקים גדולים (לייקרס, שיקגו, בוסטון) ב-20 מ-32 האליפויות האחרונות. רק קבוצה אחת משוק קטן הצליחה לזכות בתואר (סן אנטוניו). הסטטיסטיקה הזאת גרמה לראשי הליגה לייצר בחודשים האחרונים מנגנון חדש, במסגרתו יעבירו סכומי כסף אדירים מהקבוצות הקטנות לגדולות (מקסימום 15 מיליון דולר לקבוצה). ופתאום יש את אוקלהומה סיטי, שנותנת את הסטירה החזקה ביותר לתיאוריית "השווקים הקטנים", עד כדי כך שכמה מהקבוצות הגדולות בליגה ביקשו לשקול את העניין מחדש. בעונה האחרונה, מתוך 16 הקבוצות ששיחקו בפלייאוף ,5 הגיעו מהשווקים הקטנים, ושתיים (סן אנטוניו ואוקלהומה) היו בין 4 הקבוצות ששיחקו בגמרים האזוריים.
אוקלהומה סיטי נתנה סטירה גם לתיאוריית "2 מיליון התושבים": לאף אחד לא ברור איך הפכה קבוצה ממטרופולין של 1.2 מיליון תושבים למועמדת ודאית לזכייה באליפות. פורטלנד היתה הקבוצה האחרונה עם פחות מ-2 מיליון תושבים שזכתה בתואר, אי שם ב-1977. עשור וחצי לפני שקווין דוראנט נולד.