זה לקח זמן, אבל בסוף ירד לצילה האסימון. פתאום היא הבינה למה הדירה שירשה בשכונת מקור ברוך הירושלמית נותרת בשיממונה. "לא הבנתי איך זה יכול להיות", היא מספרת. "זו דירה משופצת שאנשים מתפעלים ממנה. היא ממוקמת באזור חרדי שהדירות בו נחטפות, ואף אחד לא לוקח. בגלל שאני לא גרה באזור השארתי את המפתחות לשכן, שהראה את הדירה. ויום אחד, כשיצא לי להראות את הדירה בעצמי, הבנתי מה קורה. האנשים התלהבו מהדירה, ואז עברו על שמות המשפחה בתיבות הדואר בבניין, שאלו לשם השכנים ששמם לא הופיע על התיבה, אמרו תודה והלכו. ואז הבנתי. שמות המשפחה היו מזרחיים, גם השכן שהראה את הדירה היה בעל מראה ש"סניקי, וכנראה הרתיע שוכרים פוטנציאלים ממוצא אשכנזי".
גם אביבית רביע, עיתונאית מקריית ספר שניסתה למכור את דירתה, נתקלה בקשיים דומים. "אני גרה ברחוב שהוא במובהק של בעלי תשובה ומזרחים", היא מספרת. "עמדתי למכור את הבית לליטאי אשכנזי, וערב לפני חתימת החוזה הוא ביטל את הקנייה, בלי להסביר למה. אחר כך הבנתי מאדם שלישי שזה בגלל הצביון של הרחוב".
זו המציאות היומיומית בשוק הנדל"ן החרדי: מגורים ליד אנשים מהזרם שלך ומהעדה שלך. בערים החרדיות החדשות, כמו מודיעין עילית ובית"ר, הניתוב נעשה באמצעות ועדות האכלוס, ועדות קבלה אנונימיות המאשרות קנייה של דירות והשכרתן, ולפעמים השכנים הם שאמונים על מלאכת הסינון. "יש בניינים שבהם מוסכם מראש בין הדיירים שמי שמוכר את הבית מוכר אותו לאדם שמקובל עלינו, ושיהיה אשכנזי כמובן, וכשמגיע הקונה הפוטנציאלי שולחים אותו לאחד השכנים, כדי שיחווה עליו את דעתו", מספר ד', שמכיר את הנושא מקרוב. "כולם יודעים שקצת אחרי שמגיעים מזרחים לאזור מסוים, ערך הדירות מתחיל לרדת".
מ', פעיל חברתי ממודיעין עילית, מתאר גישה דומה. "יש מקומות שבהם מחתימים על חוזה שלפיו לא יותר מ-30% מזרחים בבניין. כשזה מתקרב ל-30%, ועדת האכלוס מבקשת מהמתווך להראות למשפחה המזרחית בניין אחר. לא תמצאי מתווכים או משרדי פרסום שישווקו נדל"ן ללא שיתוף הפעולה של ועדות האכלוס. מי שניסה לעבוד עצמאית מצא עצמו די מהר בלי עבודה בכלל".
בערים מעורבות ותיקות, דוגמת ירושלים ובני ברק, השוק כבר עושה את הסלקציה בעצמו, כפי שקרה אצל צילה. פרשת עמנואל חשפה לפני 4 שנים את האפליה כלפי הספרדים במוסדות החינוך החרדיים, מתברר שזה מתחיל עוד הרבה קודם - באפשרות לרכוש דירה או לשכור דירה.
תלוי איזה ספרדי
ד"ר לי כהנר מהחוג לגיאוגרפיה במכללת אורנים, המשמשת גם כחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, התייחסה בעבודת הדוקטורט שלה, בנושא פריסת האוכלוסייה החרדית בישראל, גם לחלוקה העדתית הזו. "על-פי התפיסה החרדית, מבחינת מיתוג הבניין, כמה שיותר אשכנזי - יותר טוב", היא מסכמת את הממצאים, "כיוון שערך הדירות עולה ככל שיש בבניין יותר אשכנזים".
- ספרדים הם לגמרי מחוץ לתחום?
"זה לא שאין ספרדים בכלל, אלא שהספרדים שייכנסו ישתייכו לקבוצות אליטיסטיות יותר. הם יהיו למדנים במיוחד, עשירים, או בעלי שיוך משפחתי מרשים, שקושר אותם לאליטה הפוליטית או לרב גדול. הספרדים, אגב, לא לבד. גם חוגים כמו ברסלב, חב"ד ובעלי תשובה מוערכים פחות, אבל אפשר לומר שלעדתיות יש עדיין משקל יותר גדול מאשר לזרמים השונים".
- אדם שמחליט למכור את הבית ולעבור לעיר אחרת באמת מרגיש מחויב למכור את הדירה לפי רצון השכנים?
"כן, כי הוא עדיין חלק מקהילה שיוצרת לחץ חברתי. אין כאן התנהלות של 'אחריי המבול'. אדם שרצה למכור את ביתו, ולעבור לירושלים, סיפר לי איך 'מיד רצה השמועה, ואחד-אחד הגיעו השכנים וביקשו, או יותר נכון אמרו, שלא אמכור את הבית לספרדים, על מנת לשמור על הצביון הסגור של הבניין, וכדי לא להוריד את ערך הדירות בבניין ואת הביקוש שלו כבניין עם אוכלוסייה אשכנזית, איכותית ואליטיסטית'.
מרואיין אחר, ליטאי, נימק זאת על-פי תפיסתו בכך ש"הספרדים הם עם שונה גם בתוך הבית וגם מחוצה לו. חינוך הילדים אצלם צעקני יותר, הם אלה המביאים את עיקר הנוער הנושר ליישוב, ולמרביתם יש משפחה מסורתית-חילונית שבאה לבקר, וזה חושף את הילדים". לגישתו, במקומות שבהם לא הקימו מנגנוני סינון בראשית הדרך, או הקימו כמה ועדות עם דגשים שונים, היישוב נתפס כפחות חרדי, כפחות אטרקטיבי. חינוך חרדי אשכנזי נתפס כחינוך אליטיסטי, ואנשים לא רוצים לגור במקום פתוח מדי.
- מי יושבים בוועדה?
הנטייה לגור ליד מי שדומה לנו מבחינה סוציו-אקונומית אינה מאפיינת רק חרדים, כפי שמסביר ד"ר נסים ליאון, שחוקר את החברה הדתית בישראל במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. "כמו אצל כולנו, הנטייה בחברה החרדית היא לגור עם הדומה. ההבדל הוא רק שבחברה החרדית הדומה הוא לא בהכרח פונקציה של מעמד אלא של קבוצות, של עדות ושל זרמים".
בפני יישוב שמבקש לשמור על הפרדה עדתית עומדות אפשרויות רבות. ועדות האכלוס העירוניות הן אולי הדומיננטיות מכולן. ראשית הקמתן לא לוותה תמיד ברעש גדול, כיוון שהן הוצגו כמי שנועדו לשמור על צביון היישוב ולמנוע כניסה של קבוצות המאיימות על אורח החיים החרדי; נוסח שגם החרדים הספרדים יכלו להסכים איתו, עד שגילו שהוא מופנה נגדם.
"ועדת האכלוס היא פטנט מתוחכם כשאת רוצה לחסום או לדלל אנשים", אומר ח"כ חיים אמסלם מש"ס, שזכור כמי שהוקע על-ידי מפלגתו לאחר שבמסגרת סערת עמנואל האשים בין השאר את הנהגת ש"ס בכך שהיא שולחת את ילדיה למוסדות חינוך אשכנזיים, ובכך מנציחה את מעמדם כראויים יותר. "זה לא שכל האשכנזים לא רוצים את כל הספרדים, זה תלוי איזה ספרדי. הוועדות הן מכשיר לשמור על צביון השכונה. יש בסיס הגיוני לכך שקבוצות רוצות לגור יחד ולשמור על צביון דתי מסוים, אבל לעתים הגבול בין אופי דתי לאופי עדתי מיטשטש. "גם בעמנואל זו לא הייתה אף פעם בעיה של חינוך, אלא של גזענות".
ד', שהתוודע מקרוב לוועדות האכלוס, מספר איך זה עובד. "הוועדה הזו היא אנונימית, אף אחד לא יודע מי חבר בה. הדרך היחידה לפנות אליה היא באמצעות הפקס. המקומונים בבית"ר, למשל, לא מאפשרים לפרסם מודעת נדל"ן שלא דרך ועדת האכלוס".
- הוועדה בעצם לוקחת על עצמה את תפקיד המתווך?
"משהו כזה. הוועדה לוקחת פרטים על הנכס ונותנת מספר סידורי. את מפרסמת את פרטי הדירה עם המספר הסידורי שקיבלת, עם מספר הטלפון של הוועדה. הפניות נעשות לתא קולי של הוועדה, ונציג שלה חוזר אל המתקשרים. זה יכול לקחת גם שבועות. יש להם כל הזמן שבעולם. אם הם לא מאשרים את הקונה, חס וחלילה שתמצאי אדם לבד. אם תעשי את זה, הם יגיעו לבתי הספר של הילדים שלו, ויבהירו שהילדים נכנסו בלי לעבור ועדת אכלוס; בית הספר לא יקבל אותם, הוא יבין שלילדים שלו אין איפה ללמוד, יפר חוזה, ויעבור למקום אחר".
נ', חרדי מזרחי שהתמודד עם ועדת אכלוס כזו, עדיין נרגז: "אנחנו חרדים, בלי טלוויזיה בבית, בלי התחכמויות. נדרשנו למלא טפסים עם השמות שלי ושל אשתי, עם שם המשפחה הקודם שלה, עם מוסדות החינוך שבהם למדנו, עם שם הרב שאני מתייעץ איתו. עברנו בזכות קשרים, אבל אנשים שציינו שלמדו בישיבה ספרדית מקבלים בתוך שלושה-ארבעה ימים תשובה שלילית. לפעמים מנמקים זאת בכך שאת לא מספיק דתייה, לפעמים לא אומרים כלום. ועם תשובה שלילית את יכולה לעשות סלטות באוויר - שום דבר לא יעזור".
- מה קורה למי שמחליט לצאת נאור או פשוט צריך מהר את הכסף, ומשכיר דירה לספרדים?
"מציקים לו. היו מקרים ששמו זבל ליד הדלת. היו מקרים שהוציאו את הילד של המשכיר מהתלמוד תורה, בנימוק שהוא מפריע או לא מרוכז מספיק בלימודים. אם המשכיר חזק ומצליח לנפנף את המציקים, עוברים להציק לשוכרים".