ניתוח G: כך קרסה חברת פילת - ומחקה שורה של משקיעים

מניה חבוטה, קופה ריקה, עובדים מתוסכלים - ומתחילת השבוע גם שלט "למכירה" ■ סיפור נפילתה של פילת, המותג החזק בארץ בתחום ההשמה והמיון, ואיך הוא קשור לבכירי ההסתדרות לשעבר, לאחיו של עופר עיני, ולמי שעמד בראש ההתאחדות לכדורגל

פרק חדש נרשם בימים אלה בתולדותיה הסוערות של פילת, החברה הגדולה בארץ בתחום ההשמה והמיון, המוכרת היטב לכל מי שאי-פעם היה בתהליך למציאת עבודה, בכירים וזוטרים גם יחד. בתחילת השבוע הודיעה החברה לבורסה כי היא מקיימת משא-ומתן עם מספר גופי השקעה לביצוע הקצאה פרטית אשר תקנה למשקיע הפוטנציאלי שליטה בחברה, במחיר המשקף כ-24 אגורות למניה. זהו פחות או יותר המחיר שבו נסחרת המניה, אולם ללא מותרות כמו פרמיית שליטה, שיכולות לצפות לה חברות פחות דחוקות כלכלית, שגבן אינו צמוד לקיר. המשמעות של הצעד היא שבעלי המניות הקיימים, שהגיעו עד הלום שבעי קרבות ומלאי טענות, כפי שיפורט בהמשך, ידוללו ושווי אחזקתם ייחתך למחצית משוויו המצומק גם כך, היום.

כיצד הגיעה פילת, המותג החזק בתחומה, להערת "עסק חי" בדוחות האחרונים שלה לבורסה? כיצד הידרדרה לכך שב-2011, רואי החשבון שלה הודיעו כי התגלו "חולשות מהותיות באפקטיביות הבקרה הפנימית על הדיווח הכספי"?

המנכ"ל גדי לוטן, שהגיע עם רזומה מרשים של מנכ"ל ההסתדרות בעבר, פוטר בפברואר האחרון, לאחר שהחברה בניהולו סבלה מיחסים קשים בין בעלי המניות להנהלה על רקע טענות לניהול לקוי ולא שקוף, לסדרה של עסקות בעלי עניין ולמשכורות לבכירים של עשרות אלפי שקלים בחודש. זה קרה בעוד חלק מהבוחנים ומהמראיינים, בעלי תארים בפסיכולוגיה, הסתפקו ב-5,500 שקלים לחודש עד ששבתו (סכסוך שהסתיים באוקטובר 2011 בהליך של גישור).

טענות קשות מכיוון בעלי המניות עלו גם ביחס להוצאות ההנהלה ושאר הוצאות כלליות שהמריאו לשחקים, כמו גם על דוחות שלא פורסמו בזמן; והשורה התחתונה היא שמחברה שבקופתה מעל 15 מיליון שקלים הגיעה פילת בתוך שנה לקופה ריקה ולגירעון תפעולי עם מחיר מניה שהתכווץ לחמישית מערכו: מ-1.40 שקל ל-23 אגורות. את משכורות אפריל קיבלו העובדים רק בסוף מאי, וגם אז רק 60% מהשכר. יתרת השכר שולמה בינתיים, אולם ההפרשות לקרנות הפנסיה, טוענים עובדים רבים, לא הועברו חודשים ארוכים. ספקים של החברה טוענים מצדם כי הם מחכים כבר זמן רב לתשלומים המתעכבים.

"כואב לי הלב", אומר אחד מבעלי המניות, "הרסו את החברה. לוטן עשה סטאז' בניהול על פילת וחברה כזאת היא לא מקום לסטאז'". לוטן עצמו, שגבה במהלך 2011 דמי ניהול בסך לא פחות מ-86 אלף שקלים לחודש (1.3 מיליון שקלים עלות בשנה), והרבה להתראיין על ידידותו הנמשכת עם מזכ"ל ההסתדרות עופר עיני, ועל התוכניות המדהימות שהוא מתכנן לפילת, ירד למחתרת בימים אלה ואינו עונה לפניות.

הדירקטוריון החדש של החברה, בראשות אדיב ברוך והמנכ"ל הזמני גיל שלי, מבעלי המניות בחברה, מנסה בחודשים האחרונים להעלותה על פסים אחרים. אולם מדובר בקרב מאסף שדורש צעדים דרסטיים, כמו זה שננקט השבוע, זאת לאחר שגם הכסף שהוזרם בדמות הלוואה, שקיבלה החברה מאחד מבעליה, בית ההשקעות הדס ארזים, נגמר.

ירח דבש קצר

כדי להבין מה קרה לפילת, צריך לחזור שנתיים אחורה, לתחילת 2010, אז נכנסה לחברה קבוצה המכונה "יוצאי ההסתדרות". חגי אלון, מי שהיה מזכיר ההנהגה הצעירה בהסתדרות ויועצו המדיני של עמיר פרץ, חבר ללוטן, והשניים יצאו לארגן קבוצת משקיעים שתאפשר להם להיכנס לחברה.

פילת עמדה על המדף, לאחר ששניים משלושת מייסדיה, מיקי צוקרמן ושמואל סתת, שכבר עברו את גיל 65 ורצו להתפנות לעניינים אחרים, החליטו שהגיע הזמן למכור. ברקע ריחפה תוכנית למזג את פילת עם חברת השמה אחרת בתחומה, אדם מילא. בעלי מניות באדם מילא, קרן סקיי והמייסד של אדם מילא, אבנר יהודאי, רכשו 22% ממניות פילת (קרן סקיי 15% ויהודאי 7% ). ריח של מאבקי שליטה גם השתלט על האוויר לאחר ששני גורמים נוספים הצטרפו לקרב על פילת: דב גולדשטיין מגו.די.אם, שרכש 5%, וקרן אלפא ערך 1 בניהול גבי דישי ומיכאל וייס, שרכשה 10%. הכוונה בתחילה הייתה לייצר קואליציה לטובת מיזוג אולם מאוחר יותר נפרדו המעורבים.

גם מהלך האיחוד עם אדם מילא לא צלח, והמצב שנוצר הוא של בעלי מניות, חדשים מול ותיקים, המנטרלים אלה את אלה. בשלב זה נכנסו לתמונה יוצאי ההסתדרות, אלון ולוטן, שנראו ונשמעו למייסדים צוקרמן וסתת כמו הבטחה גדולה. אלון פנה לבית ההשקעות הדס ארזים וביקש הלוואה לרכישת פילת. הדס ארזים העדיף להיכנס כמשקיע ורכש כ-18% בכ-5 מיליון שקלים.

בהדס ארזים סברו שלוטן ואלון ירכשו את יתרת המניות של צוקרמן וסתת (בסך הכול קרוב ל-40%), אולם השניים השקיעו מכספם מעט מאוד ובמקום זאת ארגנו קבוצת משקיעים לרכישת 21% מהחברה. בתוך קבוצת לוטן-אלון ניתן היה למצוא את חברת שלי אפשטיין שרכשה כ-6%, את איש העסקים יצחק קסיס עם כ-6%, את ישראל אפרת שהיה גזבר ההסתדרות עם 3%, וכן את עמרי קוהל, מייסד פירמיד אנליטיקס, הפועלת בתחום הבינה העסקית (BI), את נמרוד קלוסקה שהוא אחיו של חגי אלון; ואת שלמה בראון, בעבר סמנכ"ל בבנק הפועלים, שאותו הכיר בעת שבראון ניהל את אלעזרא החזקות ואלון עבד במשרד יחסי ציבור שייצג את בעל השליטה אלי אלעזרא.

ירח הדבש היה קצר. חיים הלפגוט, שהיה היועץ המשפטי של פילת עם כניסת גברדיית הניהול החדשה, מצא את עצמו מתקשה להתרגל. "הייתה פה קופת מזומנים שמשכה משקיעים", הוא אומר ל-G, "ומהר מאוד נכנסה לשם תרבות לא ברורה של ניהול, עם המון טעויות. המשכורות היו מטורפות. החברה הרוויחה בשיאה (הכוונה לרווח נקי) 2-1 מיליון שקל, ושם היו משכורות של עשרות אלפי שקלים. יצרו משרות חדשות, כמו משנה למנכ"ל (ששון עוז, עובד שקודם ואחרי שנה פוטר בידי לוטן). הביאו את עזרא עיני, אחיו של עופר עיני, ויצרו לו משרה של סמנכ"ל כוח-אדם".

"הבעלים הקודמים סיפרו לנו שמצאו מישהו שמטרתו לקחת את החברה ולהפריח אותה", מספר עובד לשעבר, "וכולנו היינו אופטימיים. אבל ברגע שלוטן הגיע וסיפר בגאווה איך הבריא את ההסתדרות בזכות פיטורי מאות עובדים, התחלנו לדאוג. אחרי חודשיים הבנו במי מדובר. לוטן זה אחד שאומר 'כל מה שאתם יודעים, אני כבר שכחתי'. לא התייעץ עם אף אחד".

מלחמת האשמות

עם כניסת ההנהלה החדשה לפעולה, משחזר עובד אחר, "החל מסע מטורף של רכישות. רהיטים, מכוניות. עד אותו יום הכיבוד בפילת הסתכם ברוגלך שהיו קונים כשבאים אורחים. בתקופה החדשה ראו ברמה היומיומית מגשי פירות, ירקות, עוגות וסנדוויצ'ונים. ואנחנו כולנו ידענו על איזה מתח רווחים פילת עובדת. הוציאו מהבניין שלנו את שוכרי המשנה, כי לוטן אמר שעומדים להתרחב. והיו נסיעות לחו"ל, הוצאות ההנהלה וכלליות עלו, ובמקביל התחילו לפטר אנשים".

"היה בפירוש מהלך של חיזוק המטה לצד הורדת שומנים מאסיבית", מתקומם מקורב להנהלה בראשות לוטן, "ובסך הכול הוצאות השכר ירדו. אז מה זה משנה אם משהו נמצא ב'הנהלה וכלליות' או בסעיף אחר? מה שמשנה זה השורה התחתונה".

עזרא עיני, למשל, עדיין עובד בחברה, אולם היועץ המשפטי הלפגוט מצא את דרכו החוצה מהר מאוד - עם או בלי קשר לעובדה שהוא סבר שכל עסקת בעלי עניין חייבת להגיע לאסיפת בעלי המניות הכללית. מחליפיו הציגו עמדה אחרת, ומאז כל עסקות בעלי העניין בחברה עברו רק דרך הדירקטוריון, אז בראשות איצ'ה מנחם, לשעבר יושב ראש ההתאחדות לכדורגל.

לשאלה איך הגיע אחיו של מזכ"ל ההסתדרות עופר עיני לתפקידו הנוכחי, משיב אלון ל-G: "זה פשוט רוע-לב צרוף. עזרא הביא לפילת תרומה ענקית זה היה ממש המשל על הסנדלר שהולך יחף. בחברה המתמחה בכוח-אדם לא היו חוזי עבודה מסודרים וחוזים מסודרים עם ספקים ועזרא עשה סדר וחסך לחברה מיליונים". אלון, אגב, בתפקידו כמשנה למנכ"ל וכסמנכ"ל פיתוח עסקי, הציג ב-2011 עלות שכר שנתי של כ-940 אלף שקלים על 80% משרה.

אפשר שהכול יכול היה לעבור לסדר היום לולא הקופה שהתרוקנה והמנייה שנחבטה. אבל למעט הרבעון הראשון של 2011, שנראה טוב מקודמו, אולי בזכות חשבונאות זהירה, השורה התחתונה לא הביאה בשורות לבעלי המניות. הם הבינו שנורמות השכר בחברה עומדות להשתנות הרבה לפני שיגיעו שורות הרווח. זה קרה, בין השאר, כאשר לאסיפת בעלי המניות הוגשה הצעה לאשר לשלמה בראון, שכיהן כיו"ר פילת חו"ל (לפילת חברות בנות בארצות הברית ובאנגליה), שכר חודשי של 15 אלף דולרים, 15 אלף ליש"ט ועוד חשבון הוצאות כפי שיקבע המנכ"ל לוטן.

לבסוף אושר שכר צנוע יותר וחשבון הוצאות מוגבל, אולם לימים התברר כי בראון בכל זאת תוגמל בהרבה יותר. לקראת סוף 2011 העביר בית ההשקעות הדס ארזים נייר עמדה חמור לדירקטוריון, שיוזכר כאן בהמשך, ובו נטען כי בראון קיבל 158 אלף שקלים במקום 44 האלף שאושרו לו. בראון, המחזיק ב-3% ממניות פילת, הגיב באותה תקופה לנייר העמדה. "קראתי בתדהמה את הודעת העמדה שהופצה מטעם הדס ארזים", כתב וציין כי הוא "דוחה טענות אלה על הסף, ודורש כי הדס ארזים תחזור בה מטענותיה, שיש בהן משום פגיעה חמורה בי, בדירקטוריון החברה היוצא ובחברה עצמה, ובמיוחד לאור העובדה כי הטענות הנטענות בעמדתה של הדס אין להן כל בסיס עובדתי והנן בגדר האשמות חמורות".

מהדס ארזים נמסר בתגובה כי בית ההשקעות "פעל בצורה אקטיבית מהרגע שהחלו לעלות חששות להתנהלות לא תקינה בחברה ופרסום נושאים בעייתיים בדוחות הכספיים. ראשית פנתה הדס ארזים להנהלה וביקשה את התייחסותם לנושא והבהרות לגבי תיקון הליקויים. לאחר שההנהלה לא סיפקה תשובות משביעות רצון להתנהלות הוצאו מכתבים להנהלה ולדירקטורים בדרישה לתקן את הנושאים שנראו כבעייתיים, וככל שאלו לא הועילו, הוצא נייר עמדה פומבי לקראת אסיפת בעלי המניות, עם קריאה לשינוי הרכב הדירקטוריון. הדס ארזים פעלה ופועלת להשאת התשואה לעמיתיה ושמירה על ממשל תאגידי תקין בחברות שבהם הינה משקיעה".

הקופון של המקורבים

חלק מהנושאים הבעייתיים שעליהם הצביעו בהדס ארזים נוגעים למסע הרכישות שפתחה בו פילת. הראשונה הייתה חברת ITCOM, שנרכשה על-פי שווי של 5 מיליון שקלים. רכישה שהיטיבה עם אחד מקבוצת המשקיעים של לוטן, עמרי קוהל, שכן המהלך לווה ברכישת פעילותו של קוהל בתחום הבינה המלאכותית, תמורת הקצאת מניות של החברה החדשה, פילת IT, בשווי 2.1 מיליון שקלים. כלומר קוהל הפך לבעלי כשליש מהחברה.

מקורב להנהלה מחזק את חשיבות העסקה וטוען כי "עמרי הביא לחברה מערכות של בינה מלאכותית שהיו חסרות לפילת IT, המוצרים שלו נמכרים בכל העולם בהרבה כסף, ופילת IT הפכה לפעילות רווחית". לעומתו בעל מניות אחר בפילת טוען כי מדובר ב"מחיר מופרך".

חברה נוספת שנרכשה, או יותר נכון, אמורה הייתה להירכש על-ידי פילת ב-8.5 מיליון שקלים, היא חברת הייעוץ והסקרים צבירן. למנכ"ל צבירן מונה גיל שלי, בנו של אילן שלי, בעל השליטה בשלי אפשטיין מקבוצת המשקיעים של לוטן. אולם לא חלף זמן רב והתברר שפילת כלל אינה מסוגלת להשלים את העסקה, שעליה כבר הזדרזה ושילמה מקדמה. חברת שלי אפשטיין נחלצה לעזרת פילת ורכשה בעצמה את צבירן, אולם התוצאה היא שהיום צבירן שייכת למשפחת שלי ולא לפילת.

הדירקטור היחיד אז מטעם הדס ארזים, ד"ר זיו רייך, דיקאן בית הספר לביטוח במכללה האקדמית נתניה וגם דירקטור חיצוני (דח"צ) בחברת חשמל, דווקא התריע מבעוד מועד שאיננו רואה איך תממן פילת את הרכישה וביקש מחבריו לדירקטוריון להמתין לראות תוכנית מימון. אולם הללו רק הנהנו בראשיהם ואישרו את העסקה.

רייך זוכר את השנה שכיהן בדירקטוריון פילת כשנה קשה במיוחד. "בשלב מסוים, לאחר כחמישה חודשים", הוא משחזר, "התחלתי להרגיש שלא בנוח עם מספר מהלכים שקרו בחברה, ומהדיווחים שקיבלנו, שלקו לדעתי באי דיוקים ובחוסר שקיפות. ממושבי כדירקטור נלחמתי ומצאתי את עצמי לבד בצריח, היחיד שמעלה תמיהות. הבעתי את אי הנוחות שלי מול הדס ארזים. מספר פעמים הודעתי בדירקטוריון שאיבדתי את האמון בהנהלה ובפעילויותיה. שקלתי להתפטר, אבל במצב כזה יש שתי אופציות, או לעזוב ולומר אחריי המבול, או להישאר ולהילחם, ואני החלטתי לנקוט בעמדה האחראית והנכונה*לטובת החברה, ואך ורק לטובתה, ולהישאר".

בשלב מסוים, לוטן, שמכיר את אביו של רייך מזה 20 שנה, פגש את האב באירוע כלשהו והציע לגייס לפילת את בתו, אחותו של הדירקטור רייך. לדברי רייך, הגיוס נעשה ללא ידיעתו, והאחות עזבה לשם כך מקום עבודה אחר. מאוחר יותר הגיעה עם לוטן להסכמה על עזיבתה את פילת.

- האם אתה חושב שגיוס אחותך לחברה נעשה גם כדי "לרכך" או להפעיל לחץ עליך כדירקטור?

"אני לא יודע. אני לא בוחן כליות ולב. מכל מקום, זה לא השפיע על עמדותיי".

קבוצת השליטה מתפוררת

לא רק מכיוונה של הדס ארזים החלו להישמע קולות צורמים, גם בתוך קבוצת לוטן-אלון החלו תזוזות של אי נחת. ישראל אפרת ניתק את עצמו מהסכם ההצבעה מהר מאוד והחל להצביע באופן עצמאי. משקיעים אחרים חיפשו דרך החוצה. חלקם קיבלו מלכתחילה אופציית פוט, כדי שיוכלו לצאת מהחברה אם ירצו בכך במחיר שבו נכנסו אליה, 1.4 שקל למניה. יצחק קסיס, למשל, לא היסס הרבה לפני שניצל את האופציה.

"כאשר הגיעו אליי חגי אלון וגדי לוטן ביוני 2010 והציעו לי להיכנס כמשקיע בקבוצת משקיעים", הוא משחזר, "הציגו לי תוכנית יפה לפתח חברה שהיה לה כמעט 17 מיליון שקל בקופה ותזרים חיובי, מותג חזק ופעילות בחו"ל. לכן, למרות שהמחיר היה די גבוה, חשבתי שאפשר להיכנס ולעשות אפסייד. אבל ראיתי את המאזנים של הרבעון הראשון והשני של החבר'ה האלה, העניינים התחילו להידרדר, הוצאות הנהלה וכלליות עלו בעשרות אחוזים וראיתי פעולות ללא היגיון כלכלי כמו רכישת חברת המחשוב שלא קשורה לפעולות הליבה, רכישה שלדעתי תרמה רבות לקריסה.

"בתור משקיע איבדתי את האמון בהנהלה ובדירקטוריון (הקודמים, עם לוטן כמנכ"ל ומנחם כיו"ר). לכן באמצע 2011 ביקשתי לממש את אופציית הפוט שהייתה לי ומכרתי חלק גדול ממניותיי. אני מקווה שהדירקטוריון החדש יעשה סדר. אבל היום זה יותר קשה. נקודת הפתיחה שונה לחלוטין, אין לחברה הון ויש לה הפסד תפעולי".

בינתיים, החברה לא הגישה דוחות, הושעתה מהמסחר, פעלה במשך תקופה ארוכה רק עם דח"צ אחד, לאחר שהדח"צ אמיר שומרוני התפטר באוקטובר 2011, ובמשך תקופה לא קצרה לא מונה לו מחליף.

במצב העניינים הזה, התכנסה אסיפת בעלי המניות והחליפה את הדירקטוריון. הרוב היה דחוק, 43 מול 40. אחד הדברים הראשונים שהדירקטוריון החדש עשה, היה לפטר את לוטן. זה מצדו יצא בהצהרה כי פיטוריו נבעו "בתגובה ישירה לתלונות שהגשתי לפני כמה ימים לרשות ניירות ערך ולגופים נוספים", בדבר ניסיון של סקיי, המחזיקה ב-15% מפילת וכן במניות אדם מילא המתחרה להשתלט על פילת. אנשים שמכירים את סקיי אומרים כי הקרן ויתרה כבר לפני שנים על רעיון המיזוג, וההשקעה שלה בפילת פאסיבית לחלוטין, זניחה יחסית (מאות אלפי שקלים) ולמעשה אין היא תולה בה תקוות מרובות.

לאחר מכן דרשו לוטן ואנשיו לכנס אסיפה חדשה כדי להחליף את הדירקטוריון. על מנת שכף המאזנים תיטה אחרת, היה עליהם להשיג קולות נוספים באסיפה. בין היתר פנה לוטן אל גבי דישי, מקרן אלפא ערך 1, והתחייב לקנות ממנו את 10.3% שבידיו. דישי, שכבר נואש מהחברה, שמח לעסקה, וכך קיבל לוטן ייפוי כוח להצביע גם בעבור ה-10% של דישי, כאשר מקדמה של 500 אלף שקלים מבטיחה שבבוא היום העסקה אכן תתקיים. אלא שלוטן התקשה לעמוד בהבטחתו לדישי, ביקש ארכה וקיבל, תמורת מקדמה נוספת של 200 אלף שקלים - סכום שאותו ככל הנראה טרם העביר לידי דישי. לאחר מכן קיבל ארכה נוספת. כל אחד מההסכמים הללו נחתם בסמוך לאסיפה הכללית של החברה שאמורה להשפיע על הרכב הדירקטוריון, ויש לציין כי קרן אלפא ערך 1 תובעת כיום את לוטן תביעה בסך שני מיליון שקלים.

אקורד סיום סוער

זה גם המקום לאקורד הסיום הזמני והסוער בגלגולה של פילת: אסיפת בעלי מניות נוספת שניסו לוטן ואנשיו לכנס על מנת להחליף את הדירקטוריון. ליתר דיוק, על מנת להוסיף לחמשת הדירקטורים הקיימים עוד שישה דירקטורים ובכך להטות את הכף לטובתם.

את מועד האסיפה קבעו לתאריך בסוף 2011, שבו יו"ר הדירקטוריון החדש, אדיב ברוך, היה בסין. לוטן הודיע באסיפה שפנה לרשות ניירות ערך בתלונה על כך שהדס ארזים וסקיי הם קבוצת שליטה, ועבור הדס ארזים, שהיא גוף מוסדי, הדבר מנוגד לכללים, לכן אפשר לפסול את הקולות של שני הגופים הללו. אלון, מצדו, טען שעכשיו סופרים לפי גולגולות ולא לפי כמות המניות שבידי המצביע.

התוצאה הייתה מהומה רבתי שהתחוללה, והאסיפה עברה לפסים אגרסיביים, מלווים בצעקות. רבים מהמשתתפים זוכרים איך כאשר ניסו לעשות סדר ורישומים, ניגש לוטן ליועצת המשפטית של החברה, עו"ד הגר טלמור, וחטף ממנה את הניירות שעליהם החלה לרשום פרוטוקול של הישיבה. לאחר שעתיים שבהם לא הצליחו אפילו לפתוח ישיבה מסודרת, הוחלט לדחות את האסיפה בשבוע.

לאחר האסיפה הזאת, התפרקה הקואליציה של לוטן, כאשר גיל שלי, עמרי קוהל ואחרים התנערו ממנה, והסכם ההצבעה המשותפת פורק. קואליציה חדשה נוצרה כאשר בהדס ארזים החליטו לתמוך בגיל שלי כדירקטור, בתור מי שמייצג בעל מניות משמעותי ומחויב. באסיפה האחרונה כבר אושר מחדש הדירקטוריון ברוב גדול (8-75).

מה הלאה? "החברה היום מאוד בזול", אומר אחד מבעלי המניות. "נכון שהיא במצב קריסה, אבל כל מה שהיא צריכה זה 5-4 מיליון שקל". בימים הקרובים נדע אם הצליחה במגעים עם המשקיעים שלה, והאם תעלה סוף-סוף פילת על דרך המלך.

תגובות

תגובת חגי אלון: "תחומי האחריות שלי היו פיתוח עסקי החדרתה של פילת למנועי הצמיחה העתידים של שוק העבודה בישראל (שם היא לא הייתה קיימת). יצרתי תשתית עסקית וארגונית לפעילות פילת במגזר הערבי ובמגזר החרדי (כפי שדווח לדירקטוריון) וכן טיפלתי בהעברת פעילות חו"ל לרווח.

"בנוסף, פעילתי ל'גיורה' ולהבאתה לישראל של התוכנה האמריקאית המתקדמת בעולם למיון אבחון מנהלים בכירים ואנשי מכירות של חברת קאליטר מפרינסטון. כל התשתיות העסקיות שיצרתי ב-2012 מביאות רווחים לחברה".

את תגובת המנכ"ל לשעבר גדי לוטן, כאמור בכתבה, לא ניתן היה להשיג. וכן לא ניתן היה להשיג את תגובת הנהלתה הנוכחית של פילת ואת העומד בראש הדירקטוריון, אדיב ברוך.