שר הפנים, אלי ישי, נערך היטב ליום הזה. הוא מגיע אליו חמוש בדוברים, יחצ"נים, משרד עורכי דין וביקור מתוזמן בבתי המשפחות השכולות מאסון השריפה בכרמל, בו נספו 44 בני אדם.
ישי ואנשיו, שקיבלו לעיונם מבעוד מועד את דו"ח מבקר המדינה, ימקדו את המגננה בשלושה טיעונים עיקריים:
1. אני השר היחידי שהתריע, יותר מפעם אחת - אומר ישי - על מצבו הקשה של מערך שירותי הכבאות. התרעתי - ולא היה מי שיקשיב.
2. אני שר הפנים היחידי, הוא יוסיף ויטען, שהצליח להביא בסופו של יום להביא תוספת תקציבית משמעותית בסך 100 מיליון שקל לשירותי הכבאות.
3. אם לא שטייניץ העקשן, יחתום ישי את מה שייראה בעיניו מן הסתם כסיומת נאה לטיעונים מנצחים - אם לא שר האוצר שהתעקש על רפורמה מקיפה לפני הזרמת כסף לשירותי הכבאות, היינו במצב שונה לגמרי.
עד כאן, טיעוני ישי, שינסה להיתלות בכמה משפטי נחמה בדוח המבקר כדי להציג תמונה שבעצם מגיע לו צל"ש. לא זו התמונה העולה בבירור מדוח המבקר. הדוח מציג תמונה עגומה של שני שרים בכירים, הנעולים במאבק כוחות שמוביל בהכרח לשיתוק ביצועי.
כותב המבקר:
בגוף הדוח הבאנו את עמדותיהם המנוגדות של שר הפנים ושר האוצר; שני השרים נקטו גישות "קצה": שר האוצר דבק בעמדה "רפורמה תחילה" ורק לאחר מכן הקצאת תקציב לנושאים השוטפים (שזעקו לסיוע מידי). הוא לא נתן את דעתו במידה מספקת, ראויה ומחויבת לעובדה שמדובר בסכנת חיים שאינה סובלת דיחוי. שר הפנים הבין את מצוקת מערכת הכבאות ואת הסכנה הציבורית הכרוכה בכך, אך גם
"הוא אימץ את הגישה של "הכול או לא כלום". הוא דרש תקציב של מאות מיליונים לתכנית כוללת להבראת מערך הכבאות, אך לא איתר את הצרכים החיוניים והדחופים ביותר ואת המצוקות הקשות והמסוכנות שהמערכת נקלעה אליהן ולא עשה די למיצוי המשאבים ולמציאת פתרונות מתוך משאביו".
בהמשך הדוח מתמקדת הביקורת יותר ויותר בשר ישי:
"אופן תפקודה של הנהלת משרד הפנים מלמד שלשיטתה, הבטחת מוכנות המערך תלויה אך ורק בהשגת המשאבים הכספיים הנדרשים להשלמת כל החוסרים הקיימים. לדעת משרד מבקר המדינה ראוי היה ששר הפנים והדרג הבכיר במשרדו יגבירו את מעורבותם בנעשה במערך הכבאות ובמוכנותו המבצעית... השר והדרג הבכיר במשרדו לא עשו כן ובכך הם לא מילאו את אחריותם".
המבקר לינדנשטראוס משרטט דפוס פעולה של השר ישי, שמרבה להתלונן ולהתריע, אך לא פועל בעצמו, מתוקף אחריותו לתיקון המצב. המבקר מציין, למשל:
"ישי, שבתקופת כהונתו הקודמת כשר פנים בשנת 2002, התנגד להחלטת הממשלה להפסיק את הפעלת מסוקי היסעור של חיל האוויר בכיבוי שרפות יער, אולם מאז התמנה לתפקיד זה בשנית, באפריל 2009, הוא לא עסק בכך ולא עמד על מידת המוכנות של הכיבוי האווירי כדי שזה ימלא את ייעודו; יש בכך מחדל של שר הפנים".
המבקר מציין כי החלטת הממשלה להעניק תוספת תקציב בסך 100 מיליון שקל למערך הכבאות התקבלה רק רק בעקבות דוח המעקב על שירותי הכבאות במלחמת לבנון השנייה משנת 2010.
לישי מקדיש המבקר מילים רבות וקשות. על אף אורכו של הציטוט כאן מדוח המבקר, אני יכול רק להמליץ על קריאתו בעיון. המבקר כותב:
"ניתוח הפעולות של השר ישי בתקופת כהונתו הנוכחית מעלה, שהוא אכן נקט פעולות על מנת לפתור חלק מהבעיות הנוגעות לבניין הכוח של מערך הכבאות, אולם התמקד אך ורק בהשגת המשאבים הנדרשים לשם כך ובעיקר לצורך גיוס כוח אדם ולהצטיידות, ולא עמד על מרכיבים אחרים הכרחיים כמו מידת כשירותו המבצעית של המערך, ובכלל זה - מוכנות לאירועים חריגים, הכשרות, אימונים ותרגילים של כוחות הכיבוי.
על פי גישת השר ישי, לשם הבראת מערך הכבאות נדרש פיתרון כולל ומושלם אשר מותנה רק בכך שהממשלה תחליט להקצות לכך תקציב תוספתי בהיקף ניכר. בהתאם לגישתו, פנה השר ישי, בעניין זה, כמה וכמה פעמים לראש הממשלה ולמנכ"ל משרדו ואף יזם דיון עמם שבו השתתף גם שר האוצר.
השר ישי, כמו הנציב, שב והעלה את דרישותיו לתכנית כוללת שבה יש להקצות משאבים לכל המרכיבים: תכניתו כללה דרישה לתוספות עתירות תקציב - מאות מיליוני שקלים, להצטיידות רחבת היקף ולגיוס מאות כבאים חדשים. זהו פיתרון שהוא בבחינת 'הכול או לא כלום'.
אולם, עד מאי 2010, השר לא פעל להבחנה בין הצרכים לשיפור מוכנותו של המערך בטווח הארוך במסגרת התכנית הכוללת האמורה ובין הצרכים המידיים שמענה להם עשוי היה לשקם את המערך כבר בטווח הקצר - בייחוד להגביר את כשירותו המבצעית ולשפר את יכולות הפיקוד והשליטה שלו; מדובר בפעולות הכרוכות בהשקעת משאבים קטנה בהרבה יחסית לתוכנית הכוללת.
עוד לפני מאי 2010 וכן בתקופה שאחריה, השר לא גילה נכונות לבחון אפשרות לאתר מקורות מימון מתוך משאביו הפנים-משרדיים, למימון לפחות לחלק מהצרכים הדחופים שבדרישותיו התקציביות והוא גם לא הציע תכנית למימון משותף מתוך תקציבי משרדו ומתקציבי משרד האוצר.
השר גם לא דרש מהכפופים לו לקיים עבודת מטה משולבת עם נציגי משרד האוצר על מנת לדון בעניינים אלו ולנסות להגיע לכלל תוכנית המוסכמת על שני הצדדים.
לדעת משרד מבקר המדינה היה על שר הפנים להתעדכן באופן שוטף בנוגע להתקדמות בטיפול של דרגי העבודה, להתערב בנושא כאשר נדרש ולהטיל את מלוא כובד משקלו ומעמדו הרם בממשלה כדי לקבל הכרעה בעניינן של המחלוקות שלא יושבו על ידי דרגים נמוכים יותר.
מהמסמכים שהומצאו לביקורת לא נמצא גם שהשר ישי יזם פגישת עבודה שלו עם שר האוצר על מנת לקדם את התהליך... בסופו של דבר, רק לאחר שנציגי משרד מבקר המדינה הבהירו בפני השר ישי, בתחילת מאי 2010, את חומרת הליקויים שנמצאו בביקורת שנעשתה באותה עת ולאחר שהתקיים דיון בנושא עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הביאה פעילותו של שר הפנים, ב-4.7.10, כ-15 חודשים לאחר שהוא התמנה לתפקיד, לקבלת החלטת ממשלה (מס' 1904) ולפיה יוקצו 100 מיליון ש"ח לטובת מערך הכבאות.
...אף ששר הפנים ישי היה ער לכך שבמערך הכבאות יש מחסור ממשי בציוד ובכוח אדם ואף מחסור באמצעים לפיקוד ושליטה כמו: היעדר יחידת מבצעים, היעדר מערכת מחשוב ואי-התאמה של מערכת הקשר הארגונית לצרכים שעליה למלא, הוא לא ירד לעומק הנושא; הוא לא התעניין בנושא זה ולא יזם דיונים שבהם מנכ"ל משרד הפנים והנציב יציגו לו את התפיסה האסטרטגית של מערך הכבאות, את הסיכונים שעל המערך להיערך להם, את אופן היערכותו ומידת מוכנותו והיערכותו המבצעית לאותם סיכונים, בייחוד בכל הנוגע לאירועי שרפות שעלולות להתפשט עד לכדי סיכון ממשי לחיי אדם ולרכוש.
לדעת משרד מבקר המדינה, כיוון שמערך הכבאות הוא חלק ממרכיבי החירום של מדינת ישראל, אשר מטרתם לתת הגנה ראויה לכלל הציבור, היה על השר ישי לדרוש שתוצג לפניו התכנית להשתלבות המתוכננת של המערך במערכת ארגוני החירום של מדינת ישראל. כמו כן היה עליו לדרוש שיוצגו בפניו הלקחים הנוגעים למערך אשר הופקו ממלחמת לבנון השנייה ומהתרגילים המשולבים של כוחות החירום "נקודת מפנה" - תרגילים שהממשלה כולה הייתה ערה להם ורבים ממשרדיה ובהם משרד הפנים, אף השתתפו בהם.
צורך זה מתחדד במיוחד לנוכח העובדה שהשר היה ער למגבלות ולבעיות, שמקורן בכך שהמערך מבוזר ופועל ללא מטה פיקוד ושליטה מרכזי, ודווקא בשל כך היה על המערך לגבש במסגרת הקיים, תפיסה של פיקוד ושליטה. השר לא השכיל לדרוש שתפיסה זו תוצג לפניו, ולכן נבצר ממנו לזהות את אותם חוסרים שאילו הושלמו היה ביכולתם לשפר את היכולת המבצעית של מערך הכבאות גם נוכח החוסר בציוד ובכוח אדם.
היעדר ירידה לעומקם של הדברים בא לידי ביטוי גם בסוגיית הכיבוי האווירי. כזכור, בתקופת כהונתו הקודמת של שר הפנים אליהו ישי, בשנת 2002, הוא התנגד להחלטה להפסיק את הפעלת מסוקי היסעור של חיל האוויר בכיבוי שרפות יער; אולם מאז התמנה באפריל 2009 לתפקיד זה שנית, הוא לא עסק בכך ולא עמד על מידת המוכנות של הכיבוי האווירי כדי שזה ימלא את ייעודו.
היעדר עשייה וחוסר העמקה זה של השר בעייתיים במיוחד נוכח ההבנה כי נבצר ממערך הכבאות, במצבו כפי שתואר, להתמודד כראוי עם שרפות בהיקף גדול, וכי רק באמצעות כיבוי מהאוויר ניתן לחפות על הבעיות הקיימות של מערך הכיבוי הקרקעי. הוא לא השכיל לדרוש מהנציב להציג את מצב מערך הכיבוי האווירי ואת מגבלות מוכנותו ולא קיים דיון בעניין זה, שבו יידונו הנושאים האמורים ותיקבע המסגרת התקציבית ההולמת לפעילותו.
משרד מבקר המדינה מעיר כי קשה לקבל את טענת שר הפנים, מר אליהו ישי, כי כל עוד הדרגים הכפופים לו לא הביאו את הנושא לשולחנו, לא היה עליו לפעול. לא זו בלבד שעצם המודעות לבעיה בתחום הכבאות מחייבת פעולה של שר הפנים, אלא שהוא גם הנושא באחריות לארגון ולתפקוד הלקויים של משרדו, לנוכח העובדה שנושאים בתחום סמכותו אינם זוכים לטיפול ואינם מובאים לפניו.
לדעת משרד מבקר המדינה דווקא משום שמדובר במערך מציל חיים, חיוני שהשר יתעניין ויתעמק בפעולות המערך. ניתן להניח שאילו הוא היה מתעניין בנושא הוא היה נותן את הדעת על צורך בנקיטת אמצעים מתאימים לקידום פני הסכנה הצפויה. היה עליו ליזום פעולות המתחייבות מהצורך שהמערך יהיה מוכן לאירועים חריגים ולא להמתין שהנושא יבוא אל שולחנו.
חוסר מעורבותו של השר ישי מבחינת המוכנות המבצעית של מערך הכבאות, והעובדה שעל אף ההתראות שהופיעו בדוחות הוועדות השונות ועל אף שהוא היה מודע לאי מוכנות המערך ומצבו ה"קטסטרופאלי" כדבריו, מעידים על חוסר שימת לב למשמעויות של חומרת הסכנה ושל ההמתנה לתוספת התקציב זאת בשעה שנדרשה מעורבותו הפעילה והישירה בהתנהלות של מערך הכבאות ונקיטת פעולות שהיו בידיו בכדי לתת מענה פנים-ארגוני ולו מענה חלקי.
אין מדובר בחוכמה שלאחר המעשה, אף לא בתרחיש בלתי צפוי, שכן "הכתובת הייתה על הקיר" - הוא עצמו התריע על כך; כמו כן רבות הוועדות והדוחות שגם הן שבו והתריעו על הבעייתיות שבהתנהלות מערך הכבאות ורבות שרפות העבר, לרבות אלו שאירעו במהלך מלחמת לבנון השנייה, כל אלו חייבו את שר הפנים לפעול ביתר מרץ ובנחישות על מנת לטפל בסוגיית מוכנותו המבצעית של מערך הכבאות.
לדעת משרד מבקר המדינה, עמדת שר הפנים בשאלת האחריות למערך הכבאות משקפת גישה ולפיה אף שעל פי החוק שר הפנים הוא שמופקד על חוק הכבאות, ובכלל זה על הסדרת פעילותן של רשויות הכבאות, הרי שהאחריות עצמה לתפעול התקין של המערך מוטלת, לתפיסתו, על אחרים; אחריותו מסתכמת בקביעת מדיניות, בהשגת משאבים ובהקצאתם, בממשק עם גורמי ממשל, בקביעת תקנות ופיקוח ובקרה.
נוסף על כך, כפי שציין השר, הוא סבור שיש לו "נגיעה" לעניין ההיערכות והמוכנות של מערך הכבאות. עולה מתוך הסברי השר שאף לשיטתו, תפקידו של השר - כולל אחריות לפיקוח ולבקרה על מערך הכבאות אך גם אחריות להיערכותו ולמוכנותו; אולם מהשתלשלות העניינים עולה כי בפועל השר לא מילא את תפקידו זה. טענותיו של השר יש בהן משום "גלגול האחריות" ממנו לאחרים - לדרג המיניסטריאלי או לדרג הפקידותי - אלו טענות לא ראויות ויש בהן התנערות מאחריות.
עם זאת, יש לציין לזכותו של שר הפנים מר ישי, כי הוא אכן הצליח במקום בו אחרים לא הצליחו - להביא את מצוקת מערך הכבאות לדיון אצל ראש הממשלה ולקבל החלטת ממשלה בדבר מתן תוספת תקציבית בת 100 מליון ש"ח להשלמת חוסרים מהותיים בתקציב מערך הכבאות. רק לאחר מכן, אסון השרפה הטרגי בכרמל דרבן את הממשלה להחליט, כי תינתן עוד תוספת תקציבית נכבדה למערך הכבאות, תוקם טייסת כיבוי אש מהאוויר וכי יגובש תזכיר לחוק חדש שיסב את מערך הכבאות לרשות לאומית.
לשר הפנים אחריות כוללת למערך הכבאות מתוקף אחריותו ליישום חוק הכבאות; כשר הפנים, השר ישי הוא חבר בכיר בממשלה ובכלל זה בקבינט הביטחוני; השר ידע על הבעיות הקשות של מערך הכבאות שמקשות עליו לפעול ואשר פוגעות במוכנותו המבצעית; אולם הוא התייחס לבעיות אלו אך ורק בהקשרן התקציבי ולכן "גלגל" אותן לפתחם של שר האוצר וראש הממשלה; השר לא עשה מאמץ לטפל באותן בעיות דחופות וקריטיות באמצעות איתור מקורות מתוך משאבי משרד הפנים; השר גם לא עסק במהות תפקידו של מערך הכבאות - הוא לא עמד על האסטרטגיה המבצעית של המערך ובמידת מוכנותו והוא לא קבע סדר עדיפויות להשלמת החוסרים במשאביו לנוכח הסיכונים שהמערך יידרש להתמודד עמם; בכך הוא שימש למעשה כמוציא ומביא של הדרישות לתוספת תקציב.
השר לא יכול להתנער מאחריותו לביצוע מעקב, בקרה ופיקוח ולהניח שהוא יכול לצאת ידי חובה על ידי דרישות מהממשלה לתוספת תקנים ותקציב, תכופות ככל שיהיו; בייחוד לנוכח העובדה שהדרישות שהגיש היו כוללניות.
לדעת משרד מבקר המדינה, הכשלים הידועים של מערך הכבאות, אשר שבו ועלו בדוחות של הוועדות ובדוחות מבקר המדינה, היו צריכים לשמש תמרור אזהרה לשר הפנים, וחייבו אותו להיות קשוב ומעורב באופן פעיל במוכנות של המערך ולהיות ערני לאופן תפקודו ולכשירותו השוטפת.
היה עליו לפעול מתוך הנחת יסוד שכיון שמדובר במערך שתכלית קיומו היא הצלת חיים חלה עליו, כשר הממונה, אחריות כפולה ומכופלת, בנוגע לתפקוד הנאות של המערך הכפוף לו וליזום פעולות שיאפשרו שיפור מידי במוכנותו. השר עצמו הדגיש לפני מבקר המדינה וצוותו ב-8.11.11 כי מצב הכבאות "קטסטרופאלי"; הוא ציטט גם מתוך דבריו שלו בישיבת הממשלה מ-4.7.10 כלהלן: "המצב שם [במערך הכבאות] הוא קטסטרופאלי לגמרי, כאילו אין מערך כבאות בישראל, יש שם הזנחה של 44 שנה. זה באמת מחייב טיפול מאד יסודי, רפורמה מקיפה".
דווקא השימוש בביטוי "קטסטרופה" לתיאור הסכנה הנשקפת לציבור, שבו נקט השר ישי כמה וכמה פעמים, מלמד שהשר היה ער לחומרת המצב, שבגינה נשקף סיכון לחיי אדם ולרכוש. יש להצטער שאת התובנה בדבר הסכנה האמורה, שהיה ער לה, הוא לא הביא לידי ביטוי בהעמקה מצידו במוקדי הסוגיות, בקביעת סדרי עדיפות ובתרגומם לדרישת תקציבים הכרחיים שיכלו לאפשר את הטיפול הראשוני הנדרש, כפי שנסקר .
אף שהשר ישי שמערך הכבאות היה תחת אחריותו, היה ער לחומרת בעיית הכבאות ואף הגדירה, לא פעם, כ"קטסטרופה" הוא לא נקט צעדים חריפים שישקפו את חוסר אפשרותו לעמוד באחריות ובסמכות שמופקדות בידיו אשר נוגעות למעשה בביטחון חיי אדם והרכוש; כמו כל בעל תפקיד שיש בו סמכות ואחריות המבין שאין בכוחו לשאת באחריות המוטלת עליו והמחייבת אותו, יכול היה לשקול להסיק את המסקנות המתחייבות מכך, עד כדי עמידה על כך שתועבר אחריותו בנושאים האמורים לשר אחר בממשלה, על כל המשתמע מכך".
הצהרות - ומעשים
לינדנשטראוס מתאר את ישי כשר לא מעורב, לא יורד לפרטים, לא מוביל - ובעיקר, פעיל בגזרת ההצהרות. על אף שישי עצמו הגדיר את מצב שירותי הכבאות "קטסטרופה", הוא לא נקט צעדים מעשיים לשפרו, אלא התעקש כל הזמן על הקצאת מאות מיליוני שקלים מהאוצר, בגישה שאותה מגדיר לינדנשטראוס 'הכל או לא כלום'. השר ישי מתואר כבכיר ממשלה שדואג לתדמיתו הרבה יותר מאשר לתיקונים מעשיים בשטח - ועוסק בעיקר בהצהרות ובהטלת אשמה על אחרים.
בדיוק מה שאלי ישי בוחר לעשות גם היום.