מה אתם יודעים על המנדלה, המעגל המתמצת מהות החיים?

איתן קדמי אומר שהמנדלה שינתה את חייו, והוא לא לבד. אם עד לפני שנים ספורות מעטים בישראל בכלל שמעו או התנסו בעצמם ביצירה המעגלית, הרי שהיום מדובר בתופעה מתרחבת שמצליחה לגעת גם במי שצירופים דוגמת "אחדות פנימית", "אימון רוחני" ו"חיבור ליקום" גורמים לו לפריחה. שופטות, אסירים, צעירות במסיבת רווקות וילדי בית ספר; זוהי רק רשימה חלקית של ישראלים שבשבועות האחרונים פינו מזמנם, התיישבו אל השולחן וציירו מנדלה (Mandala).

אבל עוד קודם הטרנד, קצת רקע. מקור המילה הוא בשפה ההודית העתיקה, סנסקריט, ופירושה "מעגל המכיל מהות" או "מעגל מקודש". זוהי יצירה המתחילה מנקודת המרכז (בינדו בסנסקריט, כלומר הנקודה האלוהית) ומתרחבת בתוך תבנית קבועה של מעגלים. המנדלה נוצרת מכל חומר שתבחרו, החל בטושים, צבעי גואש ושמן וכלה בחמר, בחול ובאבנים. העוסקים בתחום מאמינים שכאשר מציירים מנדלה, אנחנו למעשה משרטטים את תמונת העולם הפנימית שלנו.

הספרות המקצועית בנושא מגייסת לטובת המנדלות את מעגלי העולם כולו - הרחם, גלגל העין, השמש, כדור הארץ, המעגלים שמשרבטים פעוטות כשהם מתחילים לצייר - ומסבירים כי החיבור למעגלים היה קיים בכל התרבויות העתיקות, והן העניקו למנדלה משמעויות סימבוליות שונות כדי להתחבר לקדושה ולכוחות החיים. במערות של האדם הקדמון נמצאו ציורים וחריטות של מעגלים ושל ספירלות; שמאנים אינדיאניים יצרו מנדלות בטקסים של ריפוי ושל הודיה; המנדלה הטיבטית מסמלת את מחזוריות החיים והמוות, ואילו ביהדות, סמל מגן דוד מבוסס על חלוקת מעגל לשישה חלקים ועץ החיים בקבלה מבוסס על מבנה מנדלי.

בעוד שבמזרח נותרה המנדלה עד ימינו בתפקידיה המסורתיים - המנדלה הטיבטית, למשל, מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך חניכתם של נזירים טיבטים - הרי שבמערב, וישראל בתוכו, היא פרצה את הגבולות המסורתיים. מי שסלל את דרכה למעמד זה בעולם המערבי היה לא אחר מקרל יונג, מחלוצי הפסיכואנליזה ותלמידו של פרויד. יונג נהג לשרבט רישומים מעגליים שהעידו על מצבו הנפשי, ולאחר שנים של עיסוק בתחום הסיק כי המנדלה היא חוויה פסיכולוגית המבטאת את המתחולל בתת-מודע. את מקומם של המודלים המקודשים תפס הביטוי האישי, הספונטני. המנדלה הפכה הן לכלי ביטוי יצירתי והן לכלי אבחוני וטיפולי - מהפרעות קשב וריכוז ועד לחולי סרטן.

חיבורים של מזרח ומערב

איתן קדמי הוא אוטוריטת המנדלות המשמעותית בארץ. בן 57, אמן רב תחומי הפועל בסטודיו פסטורלי בבנימינה, קדמי גילה את המנדלות ב-2004. עד אז היה מאייר וקריקטוריסט בעיתונים יומיים, מעצב גרפי, קרמיקאי ופסל. בשיחה עם G הוא מעיד כי המנדלה הצליחה לאושש אותו ממשבר גדול בחייו ושינתה אותו כליל. הוא הקדיש ללימוד הנושא שנים אחדות, שבמהלכן גם ביקר במקומות שונים בעולם, מהודו ועד שווייץ, שבה העמיק בכתביו של יונג על כוחם של המעגלים.

קדמי פיתח שיטה שאותה הוא מכנה "דרך המנדלה". "עשיתי חיבורים של מזרח ומערב", הוא מספר. "לקחתי את הידע של יונג ואת המקורות הדתיים מהמזרח והבאתי אותם למקומות חדשים. העולם המערבי התעסק בעבר רק בצד הנפשי, ואני הדגשתי גם את הצד הרוחני כי הבנתי שיש פה צד שאנחנו אמורים ללמוד דרכו. לא המצאתי שום דבר; ריכזתי את הנושא ועשיתי לו מיקוד כדי שיבואו לידי ביטוי האמנות, הביטוי הרוחני והעבודה הפנימית. זה גם מבטא את דרך החיים שלי.

"במהרה הבנתי שמה שנוצר זה סיפור אישי, שכל אדם כותב את התסריט שלו. משם, הדרך לפענח את התסריט הזה הייתה קצרה מאוד. היום, כשאני רואה מנדלה שמישהו צייר, אני רואה את הסרט של החיים שלו. גם אם הוא צייר רק נקודה אחת בתוך המנדלה".

קדמי למד לפענח ציורים וסימבולים (צבעים, צורות וקווים), והוא מתבסס בשיטתו על התיאוריה של יונג, שלפיה המעגל המנדלי מייצג את העולם ומחולק לארבעה חלקים (ראו תרשים משמאל). על-פי יונג, העולם שבתוך המנדלה נחלק לעולם המודע, שהינו החצי העליון של העיגול ולעולם הלא מודע בחציו התחתון. החצי הימני הוא החלק הזכרי והמבצע, החצי השמאלי הוא החלק הנקבי המרגיש, החולם והאינטואטיבי. יונג טען כי חלוקת המעגל היא אוניברסלית, כלומר חוצה תרבויות ועל זמנית. "זה גם תואם את הידע הקיים באסטרולוגיה ובקריאת קלפי טארוט", מציין קדמי. "יש ביניהם חוט מקשר".

קדמי מסביר כי השיטה מבוססת על איזון בין האונה הימנית של המוח ובין זו השמאלית: "בחברה שלנו פיתחנו מאוד את המוח השמאלי, שאמון על דיוק, תבניתיות, היגיון, ועל השוואתיות. ברגע שהוא מפותח, המוח הימני, שאחראי על היצירה והאינטואיטיביות, נחלש. במנדלות אנחנו מזינים את המוח השמאלי בתבניות, וזה מאפשר לימני לפעול".

המנדלה כמדיטציה

בשנים האחרונות מטרתו של קדמי היא להפיץ את בשורת המנדלות בציבור הרחב. הוא עושה זאת בעיקר באמצעות סדנאות שהוא מעביר, בדגש על הכשרת מורים. "כיום המנדלה מצליחה לסחוף גם אנשים שאין להם שום קשר לאמנות או רצון להיחשף", הוא אומר בסיפוק. "היא מתאימה לכל אחד".

יש ערך בציור מנדלות גם אם לא יודעים לפענח אותן?

"יש בכך ערך גדול מאוד. אם את רואה עיגול ובמרכזו נקודה ואת מתייחסת לזה - כבר עשית שינוי בחיים שלך. כי את שואלת מהו המרכז עבורך ואז מתבצע מיקוד, בין אם את רוצה ובין אם את לא רוצה. וכשאת מתחילה לצייר מהמרכז, את מבינה שזה מרכז שיכול לגדול. מעבר לכך אני רואה את יצירת המנדלה כמדיטציה, והתוצאה גם תמיד יפה".

ריקה רוסו סינה ממושב שרונה, שעוסקת בהנחיית קבוצות בתחום שילוב אמנויות וביניהן במנדלות, שימשה במשך עשרים שנה כמורה לאמנות. "עוד לפני שידעתי מה זה מנדלות, כשרציתי שיהיה שקט בכיתה הייתי נותנת לילדים לעבוד בתוך מעגל, בכל מיני טכניקות", היא מספרת. "ראיתי שבכל פעם שאני עושה את זה יש רוגע והתכנסות. במנדלה יש משהו מאוד בטוח, כי העבודה נעשית בתוך תבנית. גם אם עולים דברים מטלטלים, הגבולות מאוד ברורים, ואנשים חשים יותר ביטחון להעלות את התכנים הפנימיים האלה. המעגל הוא כמו השומר של ההתרחשות".

"הנושא השנתי במערכת החינוך הוא בריאות, והדרך הוויזואלית להמחיש זאת בבתי הספר של מחוז הדרום הייתה המנדלה", מוסיף קדמי, שנותן קרדיט רב למערכת החינוך. "הנחיתי מורים כיצד לעבוד עם הילדים ולחבר את הבריאות עם השקט הפנימי, עם האיזון ועם הריכוז. לחלק מהכיתות הגעתי וראיתי שהתלמידים נצמדו לזה וביקשו עוד מידע בתחום. פתאום היה שקט בכיתה. גם ילדים עם בעיות קשב וריכוז ישבו שעות וציירו; ילדים עם בעיות רגשיות ביטאו ביצירות דברים קשים. העובדה שמשרד החינוך קיבל את המנדלה היא בעיניי מהפכה במידה מסוימת. הרי זה נוגד את ההישגיות ואת ההתמקדות בציונים. הייתה במערכת הרגשה של מחנק וחיפשו איך להחזיר את השמחה, את היצירה ואת הביטוי האישי, וזה מה שהמנדלה עושה".

איך אתה מסביר את זה?

"כשעושים מנדלה אין אגו. הילדים לא צריכים להיות כמו מישהו אחר או להשיג משהו. הם מתפתחים בתוך המנדלה בהתאם לקצב שלהם - דבר שחסר להם מאוד. אני אומר לתלמידים שלי: אני רוצה שתעבדו בלי להתאמץ, אני רוצה שתנוחו בתוך העבודה, ופה טמון הקסם. בצעירותי למדתי בבצלאל, שם אמרו לנו שאנחנו לא שווים שום דבר ושאנחנו צריכים להתאמץ. מורים בעטו בפסלים של תלמידים כדי שנבין שאנחנו אפסים. המנדלה היא מהפכה, כי השיטה שלה מעוררת יכולת אמנותית גם באנשים שלא מזהים אצלם צד כזה והיא אומרת שכל אדם הוא אמן".

האמנות, שנחשבת לגבוהה, בוודאי תחלוק עליך בעניין הזה.

"נכון, כי תפיסה כזאת מסוכנת עבורה. ובאמת המנדלות עדיין לא נכנסו לשיח האמנותי. יש איזו התנגדות בעולם האמנות, נראה להם שאם כולם יכולים לעשות את זה אין בכך ייחודיות ואז גם אי-אפשר לתרגם את זה לכסף".

"האסירים מתים על זה"

בשנה האחרונה הצליחו המנדלות לחדור אפילו את שעריהם של מספר בתי כלא בישראל. רות מימרוד, מאמנת אישית ומנחת קבוצות להעצמה באמצעות מנדלות, שהייתה בעבר תלמידה של קדמי, עובדת עם אסירים בבתי הכלא השרון, נווה תרצה, אבו כביר ומעשיהו ובכלא אופק לקטינים. האסירים ציירו כבר מאות מנדלות, ובאוגוסט הקרוב אף תתקיים באבן יהודה תערוכה של עבודותיהם.

"האסירים מתים על זה", מספרת מימרוד. "גם אסירים שביצעו עבירות חמורות וגם צווארון לבן. בנווה תרצה, למשל, העבודה היא מדהימה; הנשים הרבה יותר פתוחות ולא חוששות להיות במקום החלש והלא מושלם. אני שומעת תגובות מהצוות שאף פעם לא היה כזה שקט באגפים כמו בזמן שבו הם מציירים, ועל כך שזה מביא להפחתת האלימות והמתח הגבוה ששוררים שם".

ככה פשוט הם מתיישבים לשרבט מנדלות? אין רתיעה, סקפטיות, זלזול?

"לפעמים אסיר אומר בהתחלה, 'אני לא יודע לצייר', 'תמיד הייתי דפוק בזה'. אבל הוא מנסה מנדלה אחת, ואני מזהה בה מסוגלות וצבע ומרכז גדול, ואז אני לוקחת את זה ועושה מזה מטעמים במטרה שיעשה את המנדלה הבאה, ואחר כך את הבאה אחריה, וזה עובד".

מה את עושה אם את רואה תכנים קשים?

"אני לא מפענחת אותם, אלא אם כן האסיר עצמו רואה שם דברים ומדבר על כך. התפקיד שלי הוא לזהות את הנקודה שהיא כוח ולהתמקד רק במקומות של העצמה. להראות להם שהם מסוגלים, שהם עומדים באתגר, שהם נחשפים ליצירה".

את חושבת שזה יכול לעשות אצלם שינוי?

"אין קסם מהיר בכלי הזה. הוא כמו מים על אבן, הלמידה היא תהליכית ואיטית. בסופו של דבר יש משהו שנשאר, ואני לא יודעת להגיד איך וכמה. אבל אם נגעתי לאחד מהם בלב והצלחתי לעורר אצלו שינוי קטן, בעיקר בתפיסה שלו את עצמו, אני את שלי עשיתי".

מה את מקבלת מהעבודה עם האסירים?

"דרך המנדלות אני יכולה לראות את הלב של האסירים, ואני אומרת את זה אפילו שאני לא מקילה ראש בפשעים שלהם. רוב האנשים האלה נפגעו בעבר בעצמם".

פשטות שובה לב

רותי דקל, ציירת מהרצליה ולשעבר תלמידה של קדמי, מיישמת את המנדלות בתחום אחר: תקשור. "רוב הפונים אליי הם נשים בצמתים שונים בחיים, כמו זוגיות או עבודה, אך יש גם גברים. אני מתאימה להם תבנית של מנדלה לפי סוג הבעיה או הנושא שהם מעלים. אחרי שהאדם מצייר מנדלה אני מעבירה לו מסרים שמקורם בתת-מודע שלו. המסרים האלה באים לידי ביטוי בצבעים, בצורות או בסמלים נומרולוגיים שהוא בחר. זה תהליך מאוד עוצמתי כי האנשים רואים שהתשובות לשאלות שהם מעלים מגיעות למעשה מתוכם".

דקל עובדת בהתנדבות עם נשים מוכות ועם נפגעות תקיפה מינית, ובאופן פרטי גם עם מקומות עבודה, כמו קבוצת שופטות שעמן נפגשה לאחרונה. במקרים כאלה היא מתמקדת בנושאים כמו מנהיגות ושיתוף פעולה. דוגמה נוספת היא משפחה שלמה, שציירה אצלה מנדלה משותפת. "עלה שם, למשל, הנושא של גיל ההתבגרות, של מתערבים לי ונכנסים לי לטריטוריה", היא נזכרת.

מהי המנדלה עבורך?

"עבורי המנדלה מהווה כלי עזר נוסף שלימד אותי דברים על עצמי ופיתח את היצירתיות שלי. אצל אחרים היא עשויה לפתח את תחומי המוזיקה, הכתיבה היוצרת, ואפילו את אופן התפקוד בעבודה. המטרה היא לא לתלות את הציורים על הקיר כקישוט אלא כתזכורת לנקודות העוצמה הקיימות באדם וכמרפא לנפש".

אני כבר שומעת את צקצוקי הלשון של פסיכולוגים לא מעטים.

"המטרה היא לשקף את המקום שבו האדם נמצא ולתת לו כלים כדי לפרוץ הלאה, לא בדרך פטרונית ומתנשאת אלא בכך שאני מראה לאדם דרך המנדלה שהוא צייר שכל התשובות נמצאות בתוכו".

"אני קורא לזה ייעוץ ולא טיפול", מסכם קדמי. "יש לי יכולת לתמוך בתהליכי גדילה והעצמה. תמיד יהיו אנשים שיגידו, אין לזה סימוכין, תימוכין ועבודות דוקטורט. אני לא רופא ולא מטפל. אני אמן ואני יכול לקרוא אמנות".

הביקורת המרכזית על המנדלה היא שלא נעשו מספיק מחקרים המוכיחים את השפעתה.

"נעשו מחקרים, אבל לא מספיק. התחום הזה מקבל עכשיו ממד חדש, ואולי יימצאו החוקרים שירצו לבדוק אותו. מנקודת המבט שלי, מציור מנדלה תמיד יוצאים נשכרים. הפשטות שלה שובה את הלב: לקחת דף עם עיגול, לצייר בתוכו ולעשות מהפכה בחיים".

איך מציירים מנדלה?

מדריך מקוצר מתוך "דרך המנדלה", ספרו של איתן קדמי

שרטוט התבנית. כל תבנית מייצגת תפיסה שונה של האדם את המציאות. ריבוע בתוך עיגול למשל, מייצג את תפיסת החיים בתוך מגבלות החומר. הריבוע מסמל את מוגבלות החומר והעיגול מסמל את השחרור, החופש והאין-סוף.

מדיטציה. לכל תבנית של מנדלה מותאמת מדיטציה עם התכוונות מיוחדת. לא הכרחי, אבל כדאי למדוט אחרי שרטוט התבנית ולא לפניה. כך נוכל להתבונן ולהרהר בה ולהבין את משמעותה טוב יותר.

ציור המנדלה על-פי התבנית. ישנם רק שני חוקים בציור המנדלה. הראשון הוא שיש להתחיל מהמרכז, מנקודת הבינדו. והשני הוא שאין חוקים. מתי עוצרים? או כשנגמר הנייר או כשנגמר הזמן שהקצבנו.

הסתכלות על תהליך היצירה. ידע רב טמון בתת מודע שלנו. ציור המנדלה מאפשר לנו לדלות ידע זה ולהעבירו למודע. מומלץ להכין מחברת ולתעד בה את התהליך בתוך מפה גרפית, הדומה למפת חשיבה.

  מנדלה