מה הייתם עושים לו עמדו לרשותכם 6 שעות המתנה לטיסת המשך בשדה התעופה של ציריך? בשבילי הייתה זו הזדמנות מצוינת לפגוש את ואנסה חברתי, תושבת ציריך, שהבטיחה: "אקח אותך לאזור הכי חם בציריך, שישבור לך את התדמית שלה כעיר אלגנטית ומאופקת". ועוד פסקה: "לא תמצאי אותו עדיין באף מדריך תיירים!".
בשעת צהריים של יום חול אנחנו מתחבקות בתחנת הרכבת המרכזית כמו בסרטים, ועולות על חשמלית מספר 4, החולפת על פני צריחי כנסיות וגשרים עתיקים. הירידה בתחנה הרביעית היא אות פתיחה ל-5 שעות מרתקות של דילוגים בין טעימות אוכל מקומי, מוזיקה, קניות ותצפיות נוף ברובע ציריך מערב, West Zurich רובע חמש, או כפי שהוא מכונה בעגה המקומית West Zuri. זהו סיפורו של רובע מפויח ומוזנח, הברווזון המכוער של ציריך, ששינה פניו ללא הכר והפך לרובע תוסס, למוקד עלייה לרגל לצרכני תרבות ובילוי, המוסיף שיק חדש לציריך המסורתית.
להפיח חיים חדשים
גבולות הרובע נעים ממסילת הברזל המסועפת שמאחורי תחנת הרכבת ועד גדת נהר לימאט, הזורם מכיוון אגם ציריך וחוצה את העיר לשניים. הרובע כולל את אזור התעשייה הישן של ציריך ואת גשר הקשתות Viadukt, שבמשך כ-100 שנה שימש לשינוע פחם למפעלים וסחורות לספינות הנהר.
שינוי הייעוד מאזור תעשייה מפויח בשולי העיר לרובע בילויים תוסס לא התרחש ביום אחד. במהלך שנות ה-80 ננטשו המפעלים, ובשנות ה-90 החלו לאכלס את המבנים הנטושים מועדוני מוזיקה אלטרנטיבית, גלריות לאמנות מודרנית ואמנים ומעצבים צעירים. אלה שעקרו אז לאזור היו מחלוצי הסצנה התרבותית של העידן הנוכחי, ובכך השתלבו במגמה עולמית: אזורי השוליים בערים מרכזיות בעולם זוכים לעדנה מחודשת, והופכים לאתרי בילוי טרנדיים תוך ניסיון לשמור על כמה שיותר מאפיינים ממורשתם ההיסטורית ומצביונם המקורי. לצד אלה יוצקים גם תוכני תרבות ובילוי ברוח הזמן. כך בנמל המבורג ובסן פרנסיסקו, אך למה להרחיק לקצות העולם אם אפשר לפרגן גם בארץ: תהליך דומה מתרחש בנמלי תל אביב ויפו, במתחם התחנה על הגבול שביניהן, וגם בעיר התחתית בחיפה ובמקומות נוספים.
הנה דוגמה לשיקום שכונות עם השראה: בשנת 1894 הושלמה בניית הוויאדוקט (גשר הנתמך על-ידי קשתות, כמו באמות המים הרומיות), בעמל כפיהם של 6,000 פועלים. בשעתו היה זה גשר מרשים, באורך 550 מטרים ולו חמישים קשתות אבן, אבל עם השנים הוא התיישן ולא עמד עוד בדרישות המאה ה-21, וגם התעשייה המקומית כבר לא נשענת על פחם ועל ספינות נהר.
בהתחלה היה בכוונת עיריית ציריך להרוס אותו, אבל משהתעוררו קולות מחאה מצד תושבים ופעילי שימור, הייתה העירייה קשובה לקולות הללו, ובמקום להרסו הכריזה על תחרות לרעיונות לשיקום הגשר והאזור, ה-Viaduktstrasse. בתחרות זכתה קבוצת האדריכלים EM2N, עם תוכנית יצירתית להפיח חיים חדשים בגשר הישן. הקשתות המוזנחות הפכו לחללי שוק, לחנויות, לגלריות ולבתי אוכל שתענוג לשוטט ביניהם.
באפריל 2010 החלו להיפתח החנויות הראשונות. לא כל חנות יכלה להיפתח שם, שכן הוחלט שתמהיל החנויות ייצור קולאז' של עיצוב אופנה, תכשיטים, רהיטים ואביזרים. באחת החנויות מצאתי תכשיט של איילה בר, האמנית הישראלית מנווה צדק, בין יצירות של אמנים מרחבי הגלובוס. כדי לשמור על תוכנית אחידה, הותירו המתכננים את האבנים המסותתות גלויות, ובחללי הקמרונות הגבוהים נבנו קומות גלריה בקומה השנייה, כאשר מבעד לתקרה השקופה חודר אור טבעי.
ניתן גם לעלות לקומה השנייה של הגשר באמצעות גרמי מדרגות, ולטייל לאורכו. כמחווה לפועלים של פעם שופץ פארק מטופח, ובו פינות פיקניק ומשחק ובית קפה לרווחת התושבים הנוכחיים של השכונה. גם בתי הקפה והמסעדות משתלבים באמירה המיוחדת של האזור.
גולת הכותרת: השוק המקורה
גולת הכותרת של פרויקט הוויאדוקט הוא שוק האוכל, המשתלב ב-26 הקשתות הראשונות, ונפתח בספטמבר 2010. יש לי חולשה לשוקי אוכל וביקרתי ברבים מהם ברחבי העולם, אך מעבר לחזית הזכוכית הנושאת את השלט Markthalle, שוק האוכל המקורה הראשון של ציריך, ציפתה לי חוויה קולינרית שונה. האולם הענק דומה יותר למעדניית גורמה ענקית ויוקרתית - התגשמות הפנטזיה בהתגלמותה לפודי'ס (חובבי הגורמה) באשר הם. מול השוק מגדלי סילו מפלדה, שעליהם מתנוסס השלט המקורי של מבשלת הבירה Lowenbrau שהותקן ב-1890.
השוק פתוח 6 ימים בשבוע, והוא מתוכנן בהשראת שווקים בארצות הים התיכון, אך במקום ירקנים קשי יום בחולצות מוכתמות בבוץ, פגשתי בבעלי דוכנים מעונבים ובזבניות צעירות שיכלו בקלות לטופף על מסלולי הדוגמנות. 25 הדוכנים משתלבים בקשתות האבן החשופות ומעוצבים בחן רב, מציעים מוצרי גורמה מתוצרתם של חקלאים ושל יצרני מזון קטנים משווייץ ומארצות אירופה.
אי-אפשר להחמיץ את דוכן הצדפות (אויסטרים) הטריות שעשו דרכן הבוקר מחוף בריטני בצרפת, ומבעליו שמזמין אותך לפתוח את היום בכוסית יין נתזים לבן. חנות יינות מתגאה באוסף מכרמים מקומיים. ובכל זאת, כדי להרגיש כמו בשוק, אני ניגשת לדוכן של חקלאי כסוף תלתלים, שמגדל פירות אורגניים. הוא מציע טעימה של תות שדה מיובש בשיטת ייבוש טבעית וסודית שפיתח, ושטעמו מתגלה כתמצית של תות מתוק וטרי.
על מדפי מאפיית St. Jakob קורצים לחמים ריחניים שמהם ניתן ליהנות גם במסעדות השוק. מכינים בה כריכים יצירתיים, ומעסיקים בה עובדים בעלי מוגבלויות כחלק ממדיניות המעורבות הקהילתית שהם דוגלים בה.
בצהריים הומה מסעדת השוק (Markthalle Bar-Restaurant) סועדים. מנהלי המסעדה אומרים שהם מקפידים לרכוש חומרי גלם מהדוכנים הסמוכים. אנחנו מתיישבות לארוחה קלה במסעדה האהובה על ואנסה (Im Viadukt Restaurante). אין כמו המלצות של מקומיים.
ואנסה מצביעה על מבנה המורכב ממכולות ישנות. אנו מטפסות בגרם המדרגות עד למכולת הגג, וצופות במשאיות ענק עטויות יריעות צבעוניות. "זוכרת את התיק שחמדת אצלי?", היא אומרת. כאן, לפני 20 שנה בהה צמד האחים פרייטאג מחדרם הצר במשאיות הכבדות החוצות את הגשר הראשי ושאלו את עצמם מה גורל היריעות הצבעוניות שיוצאות מכלל שימוש. זו הייתה ההשראה למותג התיקים המצליח, שכל צעיר שוויצרי גאה נושא איתו.
גם כיום נאמנים האחים לאג'נדה הסביבתית שעומדת מאחורי המותג, הם מעצבים תיקים לנשים ולגברים מיריעות צבעוניות של כיסויי משאיות, מחגורות בטיחות, מפנימיות של צמיגי אופניים, ולאחרונה גם מכריות אוויר, ומקפידים על עיצוב ועל גימור מעולים. החנות שווה ביקור. ארבע קומות, 1,600 תיקים מוצגים במגירות, ואין תיק אחד דומה למשנהו. יקר יחסית. החנות המקוונת נוחה לשיטוט.
מבנה המכולות משתקף בחלונות הזכוכית המבהיקות של Prime Tower, גורד השחקים הגבוה ביותר בציריך ובשווייץ כולה, המתנשא לגובה 126 מטרים. ישן וחדש משתלבים יחד בהרמוניה, גם באזור התעשייה. כדאי לנצל את הכניסה החופשית לתצפית ממרומי המגדל. במתחם ארבע מסעדות, חנויות ודירות מגורים. ממסעדת Cloud בקומה ה-36, שקירותיה בנויים מחלונות זכוכית, נשקף נוף פנורמי מרהיב.
מאזור תעשייה למועדונים
בקרן הרחובות, בקו התפר בין הוויאדוקט לאזור התעשייה, מחדשים את צבעיה הדהויים של יצירת גרפיטי תלת-ממדית, שרואים בה חלק ממורשת המקום. בנייני המפעלים עומדים על תליהם כעדות לעברם היצרני. השלטים מקוריים, ואפילו שמות הרחובות הונצחו (רחוב הטורבינה, רחוב הפועלים ועוד). בכיכר, בחזית המספנה Schiffbau לשעבר, ניצב פסל סביבתי מחלקי מדחפים וממנועי ספינות כמחוות כבוד לעבר.
מול החזות המטופחת של מתחם הקשתות, אזור התעשייה נראה עגמומי ואפור. אבל עם ערב מגיעה שעתם היפה של מבני התעשייה, ומשחקי אור צבעוניים מאירים אותם מתעוררים לחיי הלילה.
תחילה ממלאים הבליינים את המסעדות. אחר כך הם משלבים בילוי במועדון ג'ז או ריקודים, או עולים לתצפית לילית מרהיבה ורומנטית מעל גגות ציריך. באין שכנים שיתלוננו על הרעש, חוקי העזר העירוניים מתירים בילויים סוערים ללא הפסקה. ואנסה מדווחת על אווירה מחתרתית מדליקה בשני מועדוני הלילה האיניים Hive וSupermaket-.
במבנה שבו שכנה בעבר המספנה Schiffbau נמצא כיום מועדון ג'ז בשם Mood , המשמש בית להופעות חיות מהטובות בעיר, ומסעדה מעולה בסגנון איטלקי-צרפתי בשם La Salle. בליל ריחות בית החרושת לסבונים, סירחון המפעל לשריפת פסולת וקצף מבשלת הבירה התחלפו בניחוחות של מאכלים מהמטבח של Les Halles. כמחווה, על הקירות מזכרות ממוסך פיג'ו שבו שוכנת המסעדה. אל תטעו בחזותה החיצונית המשדרת זריקות חיננית. המסעדה מעניקה חוויית בילוי ואוכל מהטובות באזור.
השיפוצים עומדים להסתיים לקראת הקיץ, ובמקום נערכים לחנוכת משכנו החדש של המוזיאון לאמנות מודרנית מיגרוס (Migros). בניין המוזיאון, השוכן במבנים המקוריים ששופצו, משתלב עם מבני הלבנים האדומות כחלק ממתחם עתיר גלריות שבהן עובדים ומציגים אמנים מרחבי העולם. פתרונות אדריכליים מתוחכמים משלבים ישן בחדש.
מועד הטיסה שלי מתקרב. טעמתי על קצה המזלג משהו מסצנת הבילויים החדשה של ציריך, מהגלריות ומהברים המעניינים שצצו באזור והפכו את ציריך מערב למוקד עלייה לרגל, שרבים מוצאים בו משהו גם בשבילם.