לינדנשטראוס טוב ליהודים?

מדובר באחד ממהלכי החקיקה המגונים והשערורייתיים ביותר שידעה הכנסת

כולם מרוויחים כתוצאה מהתיקון לחוק מבקר המדינה, שאושר אתמול (ג') בהליך חקיקה מזורז בכנסת, ומאפשר למבקר היוצא מיכה לינדנשטראוס להשלים את כתיבת דוחותיו עוד 3 חודשים לאחר סיום הקדנציה. כולם - חוץ משלושה: המבקר הנכנס, יוסף שפירא; הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי; והציבור, כלומר, האינטרס הציבורי בשימור שאריות האמון במוסד הביקורת.

מדובר באחד ממהלכי החקיקה המגונים והשערורייתיים שידעה הכנסת, והוא תוצאה של דיל מכוער, הנובע מאינטרסים פוליטיים, אינטרסים של אגו וזלזול מוחלט בכל נורמה של מינהל תקין או הגינות משטרית.

המבקר היוצא, מיכה לינדנשטראוס, ניצל הופעה פומבית אמש, שעה קלה לאחר שהכנסת אישרה את התיקון בקריאה שנייה ושלישית, כדי להביע את שביעות-רצונו מהחוק, המעניק לו 3 חודשים נוספים בעמדת כוח.

מפתיע לגלות שגם המבקר נגוע בנקודת מבט המונעת קודם כול מאינטרס אישי, ולא מראיית התמונה הכוללת. גישה כזאת מקובלת אצל פוליטיקאים, לא אצל שופטים בדימוס.

השוואה מופרכת

ראשית, על הליך החקיקה. יוזמה מהשבוע של הוועדה לביקורת המדינה בכנסת התגלגלה תוך 3 ימים לאישור ועדת השרים לחקיקה, לאישור הוועדה לקריאה ראשונה, למליאה, שוב לוועדה, והופ - באותו יום לאישור סופי בקריאה שנייה ושלישית במליאה. 120 המחוקקים שלנו, המעכבים במשך שנים הצעות חוק קריטיות כמו חוק ההגירה, הפכו פתאום ליוסיין בולט.

חברי הכנסת לא התעניינו במיוחד בקריאות השבר שנשמעו מכיוון משרד המשפטים והיועץ המשפטי לכנסת. אלה הביעו התנגדות נמרצת לחוק, הן בשל סתירתו לחוק יסוד: מבקר המדינה, הקובע תקופת כהונה של 7 שנים ולא יום אחד יותר; והן בגלל הקונספט השגוי העומד בבסיסו, השואב את השראתו מהנוהג המקובל אצל שופטים הרשאים לסיים את כתיבת פסקי דינם במשך 3 חודשים לאחר הפרישה.

אלא שזו השוואה מופרכת. מבקר המדינה איננו אדם אחד, הוא מוסד שבראשו מכהן אדם המוחלף באדם אחר. ההשוואה הנכונה היא לשר בממשלה, למשל. מה היו אומרים השרים שמיהרו לתמוך בחוק בוועדת השרים לחקיקה, אם היה מתאפשר לשר הקודם במשרדם להשלים חתימה על צווים, תקנות ולתת הוראות בנושאים שעסקו בהם בקדנציה הקודמת?

שופטים, לעומת זאת, אינם חוליות בימרוץ שליחים (אם להישאר בתחום הדימויים האתלטיים). הם מקבלים הכרעות ופוסקים באופן אישי, ואינם אמונים על מנגנון מנהלי הפועל בנפרד מהם.

את ההיגיון הזה ניסו היועצים המשפטיים להסביר לחברי הכנסת, אבל כשאינטרסים פוליטיים כבדי-משקל מונחים על השולחן, מי מקשיב להם בכלל.

מהם אותם אינטרסים? לינדנשטראוס עוסק בימים אלה באינטנסיביות בדוח הרפז-אשכנזי. אם המסקנות הסופיות יהיו דומות לטיוטה, הם יהוו ניצחון גדול לשר הביטחון, אהוד ברק, ומפלה לאויבו המושבע גבי אשכנזי.

לא יהיה זה מפתיע לגלות שברק הפעיל לחצים על ראש הממשלה לאפשר ללינדנשטראוס לכתוב את הדוח, כי אם הוא יעבור לידיו של שפירא, שבוודאי ירצה ללמוד הכול מהתחלה, אין לדעת כיצד העניין יסתיים.

מאידך, גם לנתניהו יש עסק לא סגור עם לינדנשטראוס. במשרד המבקר עוסקות שתי חטיבות נפרדות במרץ באיסוף נתונים במסגרת פרשת "ביביטורס", שהורחבה לבדיקת כלל נסיעות השרים לחו"ל. את התיק הזה נתניהו דווקא רוצה מאוד להעביר לידי המבקר הבא.

בלשכת ראש הממשלה התנו את תמיכת הקואליציה בחוק, בהכנסת סייג שלפיו המבקר היוצא יוכל להשלים רק את כתיבת אותם דוחות שבהם העביר טיוטה או דוח ראשוני לידי המבוקרים, עד 3 חודשים לפני תום כהונתו. תיק "ביביטורס" איננו עומד בקריטריון הזה.

החוק החדש יהפוך את המבקר החדש, יוסף שפירא, שנתניהו כה רצה ביקרו שהטריח עצמו למליאת הכנסת 3 פעמים לפני חודש ימים, כדי להביא לבחירתו, לברווז צולע בחודשי כהונתו הראשונים. 3 חודשים שבהם ימשיך המבקר הקודם להסתובב בין הרגליים, לתת הוראות, להשלים דוחות.

להשלמת הגרוטסקה, חוק לינדנשטראוס עתיד להביא עמו בקרוב גם את חוק יסוד: לינדנשטראוס, לאחר שהתברר כי יש צורך לתקן גם את חוק היסוד, שיתאים לנוהל החדש.

לינדשטראוס מסכים שחקיקה פרסונלית היא חקיקה רעה. באותה נשימה הוא אומר שמדובר בחוק טוב. איך הסתירה הזו מתיישבת? למבקר פתרונים.