בחודש מאי האחרון, 24 שעות לפני ששאול מופז אמר שלום לאופוזיציה, ולקח את מפלגת קדימה לתוך הממשלה, עידן מילר, מייסד "המחנה המשותף", היה עסוק בהעברת מאהל המחאה של הארגון לשוויון בנטל מירושלים לתל-אביב.
"התמקמנו מול ועידת הליכוד בגני התערוכה. היינו במיקום שבדיעבד היה לא טוב, כי כל חברי המרכז שאיתם רצינו לדבר לא עברו דרכנו. כמו במצבים כאלה, יש הרבה שעות של המתנה שבהן לא עושים כלום. בשלב מסוים התחלנו לקבל הודעות sms, שמופז רוצה לבוא לדבר איתנו. זה היה מוזר, כי מה פוליטיקאי שלא מהליכוד מחפש שם? אבל האנשים שלו אמרו שהוא רוצה לבוא, ולי זה נראה כמו צעד של ייאוש של מי שבא למחות מול הליכוד".
- והוא מגיע לשם כדי לדבר אתכם, להזדהות?
"הוא מגיע, ואני רואה שהוא מלא אנרגיות שליליות, לא רגוע, כל דבר שהוא מוציא מהפה נשמע מנוסח מראש. היה ברור שהוא ואנשיו חיפשו את ה-'setting' הנכון, עשו העמדה, בחרו את השעה, מהלך מאוד תקשורתי ומחושב. זה היה ביום ראשון, כשלמחרת צפויה ההצבעה בכנסת על פיזור והליכה לבחירות, ומופז עומד שם ומטיח האשמות קשות בשלי יחימוביץ' ובבנימין נתניהו, כיצד שניהם מתאמים את הבחירות. תוך יממה מסתבר שזאת הייתה פסאדה אחת גדולה".
- אתה מרגיש מנוצל?
"כן ולא, כי גם ראש הממשלה מנצל אותנו. מזמין אותנו לפגישות דחופות כדי להעביר מסר מסוים, ומשתמש בנו כעלה תאנה. אנחנו כלי בתוך משחק פוליטי, אבל אנחנו מבינים שזה גם נותן לנו כוח, ומעלה את הנושא על סדר היום".
- בסוף החודש תהיה הצבעה בכנסת על חוק טל. יש לך על מי לסמוך? הם שוב ימרחו אותך.
"אנחנו למדנו לסמוך רק על עצמנו, להיות כמה שיותר אקטיביים מול המערכת, וכל הזמן להניף מולם את השלטים ואת ההתנגדות. אני לא מחכה ל-31 ביולי, אני אפקטיבי כבר עכשיו, אני מקבל את כל המידע ולא יושב על הכיסא. כבר היום אני מפעיל את כל הלחץ".
- ואם לא תהיו מרוצים מהחוק, אם הלחץ לא יצליח? מה תעשו - תצאו לרחובות, תנסו להיבחר לכנסת?
"את שואלת אותי עכשיו, כאילו אנחנו כבר בנחיתות. זה כמו בספורט, כששואלים קבוצה מראש מה יקרה אם יהיה הפסד. אני אומר, לא יהיה הפסד, אנחנו ננצח, ניצחון יכול להיות גם 1:0 בהארכה, ובינתיים לחודש הקרוב יש לנו מספיק שפנים לשלוף כדי שננצח".
"צריך לדחוף יד לביבים"
מילר, 40, מתגורר בתל אביב בדירה שכורה עם אשתו ושלושת ילדיו. הוא שירת בגלי צה"ל, אחר כך שימש כעיתונאי ב"טלגרף", והגיש בטלוויזיה את התוכניות "כסף" ו"זומביט". אחרי עשר שנים הוא חתך מעולם התקשורת ועבר להיי-טק.
זו לא הפעם הראשונה שהוא מנסה להוביל מהלכים ציבוריים, אבל השיא הגיע עם המאבק לשוויון בנטל שהתחיל בקיץ שעבר. הוא לקח את הילדים, ויצא לרחובות. "מחאת הקיץ תפסה אותי חזק, ולא מהצד של ההתעוררות, של אחד שלא עשה דבר, אלא ההפך, כאחד שתמיד מנסה לחשוב איך להשפיע ואיך להפוך את ישראל למקום טוב יותר.
"אנחנו הדור החמישי למהפכה הציונית. הדור הראשון חלם חלומות של ממש, וסימן את ההתחלה של שיבת העם לארצו. הדור השני עקר ממקום מושבו, והחל לבנות פה יישוב. הדור השלישי קיבע את עובדת הקיום ונלחם על קוממיות המדינה. הדור הרביעי נלחם על הגבולות, על החוסן, על העוצמה. הדור החמישי - אנחנו - צריך לחזור ולשאול: למה אנחנו כאן?
"בסוף הקיץ גיבשנו חבורה של 40 איש בערך בדירה ברוטשילד, וניסינו לחשוב איך ממשיכים. המפגש הזה הוביל להקמת המחנה המשותף, גוף שרוצה לטפל בעוד נושאים מעבר לשוויון בנטל. כל נושא הצדק החברתי, גם הבעיות בשיטת הממשל, אי השוויון".
- יש כבר הרבה גופים שמטפלים בזה.
"החבר'ה במחאה אמרו שהם רוצים פוליטיקה חדשה ונקייה, אבל אנחנו אומרים שפוליטיקה זה פוליטיקה, וגם אם המחאה החברתית הייתה מכניסה 40 ח"כים חדשים זה לא היה עוזר ולא היה משנה את הפוליטיקה. כדי לעשות שינוי חייבים להיכנס לתוך הביבים. לכן הקמנו את הארגון, כדי לנקז את האנרגיות לתוך תהליך מפוקס ומסודר, עם יעדים. קמפיין ציבורי שידחוף את הידיים שלנו לתוך צינורות הביוב של הפוליטיקה".
- מה זה אומר, להכניס את היד לביוב?
"לא להתבייש לשבת עם הסיעות, גם אם לא מסכימים לדעות. לעשות לובינג בכנסת, לשבת גם עם החרדים, עם ש"ס, ודרך שליחים לנסות להגיע לאנשי הרב עובדיה. להפעיל לחץ על המערכות, להגדיר מי מפלגת היעד שלנו להפעלת הלחצים. אגב, ש"ס היא לא היעד, כי ברגע שיהיה חוק ערכי ומוסרי, הם יהיו בעמדת הנגד. אבל הכניסה לדיאלוג איתם עזרה לנו להבין את גבולות הגזרה".
- למי אתה מכוון את החצים?
"קודם כל לח"כ זאב אלקין, שהוא הנושא והנותן מס' 1 של ראש הממשלה. הוא עושה את העבודה מטעם נתניהו, ואין שום כוונה להדיח אותו, למרות שנתניהו לא זקוק לאלקין כדי להגיע לחרדים - יש לו קו ישיר אליהם.
"אנחנו חושדים שגם ראש הממשלה וגם השר מופז, שניים שעמדו מול הציבור ואמרו שהם עושים היסטוריה, הם נגדנו. הם מחפשים מתווה חלבי, שהוא על גבול ההונאה של הציבור".
"החברה מתפרקת לנו"
- יצאתם מתוך שיתוף פעולה עם ארגוני המחאה, והם נהרסים היום כתוצאה מתחרות פנימית. עם מי אתם, דפני ליף או סתיו שפיר?
"אנחנו רוצים לעבוד עם כולם, ושום דבר לא יהרוג אותם. הם יורידו את הראש, וילמדו להתגבר על המשקעים ולעבוד ביחד".
- למה במאבק ערכי יש מרדף אחרי הקרדיט?
"כל עוד יש להם הצלחה ומומנטום חיובי, מאבקי האגו נותרים מאחורי הקלעים. אבל ברגע שדפני ליף או סתיו שפיר מקבלות את כל ההכרה, והפעילים בשטח מקבלים פחות, ובינתיים ראש הממשלה מצליח לכופף את המחאה, אנרגיות לא נעימות מתפרצות. יש תחושה של קיפוח הפעילים אל מול ההנהגה".
- אתם רוב, שמרגיש שהוא בתחרות עם המיעוט - קבוצות הלחץ החרדיות. למה אתם לא מפעילים שיטות דומות לשיטות שלהם?
"השיטה של מיעוטים, כמו חלק מהחרדים, זו סחטנות. אנחנו מייצגים את הרוב, והרוב לא צריך לסחוט, אלא לייצר תודעת כוח ולעבוד באופן מאורגן. אני רוצה לייצר תודעה של כוח פוליטי, שיכולה להשפיע גם על הבחירות הבאות, שראש הממשלה ידע שאם הוא רוצה להמשיך להיבחר הוא צריך לעבוד בשבילנו, ואם לא, אנחנו נעניש אותו בקלפי".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס"