עשרות מיליארדי דולרים יושקעו במאגרי הגז; מי ייהנה?

במפעלי חברת Kewit בעיר קורפוס קריסטי בטקסס נבנית אסדת ההפקה שדרכה יזרום לישראל הגז ממאגר תמר. בתמונות הלוויין של Google Earth ניתן לזהות אותה בקלות: מפלצת של קורות פלדה במשקל 10,000 טון שגובהה עולה על זה של המגדל העגול במתחם עזריאלי. כשתושלם הבנייה בעוד שבועות אחדים תגיע למפעל אוניית גרירה מיוחדת, היחידה מסוגה בעולם, שתגרור את האסדה ממפרץ מקסיקו ועד לחופי ישראל.

כמעט מיליארד דולר יושקעו במבצע ההנדסי המורכב, שעליו מנצחת חברת נובל אנרג'י, השותפה שמפעילה את פרויקט תמר. הפרויקט כולו יבוצע בידי חברות זרות. אפילו הצוללנים שיעזרו למקם את רגלי האסדה על קרקעית הים יגיעו במיוחד מחו"ל. לנקודה הישראלית תהיה אחראית חברת עבודות ההנדסה פרידמן הרשקוביץ' הוותיקה, שתבצע את עבודות התיקונים לנזקים שייגרמו לאסדה במסע הארוך.

פרויקט פיתוח תמר נחשב לפרויקט התשתיות הגדול ביותר שבוצע בישראל אי פעם במימון פרטי: מעל 3 מיליארד דולר יושקעו בו עד סיומו באפריל 2013. את הכסף ישקיעו נובל ושותפיה הישראליים דלק קידוחים , אבנר , ישראמקו ואלון חיפושי גז. להערכתם, החברות הישראליות המעורבות בפרויקט צפויות לגרוף הכנסות שנתיות של עשרות מיליוני שקלים.

ספק השירותים הגדול ביותר של תמר הוא הנמל של מספנות ישראל במפרץ חיפה. הנמל הפרטי היחיד הפועל כיום בארץ חתם ב-2010 על הסכם ל-3 שנים עם נובל ושותפותיה הכולל שירותי פריקה לאוניות המשרתות את אסדות הקידוח, אחסון ציוד כמו הצנרת שמחברת את המאגר לישראל ושירותים נוספים. היקף העסקה הוערך בזמנו בכ-60 מיליון שקל.

עסקת תמר עם נמל המספנות יצרה תחום חדש בפעילות הנמלים בישראל. "הנמלים לא עסקו עד היום בשירותים לחברות שפועלות אוף-שור", אומר יוני איסקוב, בעלי חברת הספנות קוראל שירותי ים. לדבריו, מדובר בפעילות שמחייבת היערכות מיוחדת מצד הנמל כמו שמירת רציף ייעודי לציוד ולשירות המערך הלוגיסטי של האסדה, הכולל אוניות אספקה וציוד. במימי ישראל פועלות כיום 3 אסדות קידוח ע"י מפעילים שונים והפעילות כרוכה בלא מעט אתגרים חדשים. "יש כמעט 20 כלי שיט באזורים שבהם מעולם לא הסתובבו כלי שיט ישראליים חוץ מספינות דיג", אומר איסקוב, "זה מחייב המון תיאומים מול קווי ספנות ומול משרדי התחבורה הביטחון".

חברת קוראל ספנות הייתה מהראשונות שזיהו פוטנציאל ענק בקידוחים. קוראל הייתה פעילה בתחום עוד בימי ישראמקו של ג'ו אלמליח בשנות ה-80. הקשר שלה עם נובל נוצר ממש עם הגעתם של אנשי החברה הראשונים לישראל. "הפגישה הראשונה שלנו הייתה ב-1999 במשרד של 'אבנר' בפתח תקוה", נזכר איסקוב. קוראל מספקת שירותים שונים לחברות חיפושי הגז, כולל טיפול בצוותים, באשרות העבודה ובביורוקרטיה השוטפת מול משרדי הממשלה השונים.

"אנחנו נאלצים להתמודד עם שאלות מורכבות", מספר איסקוב, "למשל אם חוקי ישראל חלים על עובד זר שנמצא על אסדה בבעלות זרה שקודחת מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל". להערכת איסקוב, צמיחת תעשיית הקידוחים הימיים הביאה לגידול של 50% בהיקף ההכנסות של קוראל, העוסקת בתחומי פעילויות נוספים בתחום הספנות.

טיסה ב-2,000 ד'

חברות אחרות, צעירות יותר, מתבססות כמעט אך רק על תעשיית הגז הימית. חברת המסוקים להק הפכה בחודשים האחרונים לגורם הדומיננטי בהטסת עובדים ומבקרים לאסדות. מדובר באחד מתחומי הפעילות הערים ביותר בענף. יותר מ-20 אלף איש מוטסים בשנה מהחוף הישראלי לאסדות ומחירה של כל טיסת מסוק מגיע ל-2,000 דולר בממוצע. בעלי להק השכילו ליצור שיתוף פעולה עם PHI, אחת מחברות המסוקים המובילות בעולם המספקת בין השאר שירותים לאסדות הקידוח במפרץ מקסיקו. בצד מסוקים קיבלו עובדי להק הכשרה מהטייסים ומהטכנאים של PHI, וכך הפכה להק לבעלת התמחות בענף.

חברה בולטת אחרת היא חברת שירותי הנמל "מארין טייז" (קשרי ים), שמספקת שירותי סוורות, טיפול בציוד, לוגיסטיקה והקמה לחברות הנפט והגז. בעלי החברה, איציק שמש, אומר כי היקפי הפעילות שלה בתחומים השונים גדלו במאות אחוזים מאז תחילת הקידוחים בסוף שנות ה-90. מספר העובדים זינק בתוך עשר שנים מ-50 ל-270. "הכניסה לתחום הזה שינתה את פני החברה לחלוטין, לא רק מבחינת הגידול בהיקפי הפעילות", אומר שמש, "העבודה מול חברה אמריקנית כמו נובל לקחה אותנו למחוזות חדשים מבחינת סטנדרטים של ניהול ובטיחות שנדרשנו אליהם כקבלנים".

- כמה ישראלים מרוויחים מפעילות חיפושי הגז?

"אלפים. כולם מדברים על נובל, אבל פועלות כאן עוד 10 חברות זרות שמביאות עשרות עובדים מחו"ל כל אחת, כלומר כסף למלונות, למוניות, לחברות השכרת רכב ולמסעדות. אני לא זוכר תקופה טובה כזו בנמלים".

- ישראל יכולה לעשות יותר?

פיתוח תמר הוא הסנונית ראשונה. בשנה האחרונה נכנסו שתי מפעילות קידוחים נוספות לפעילות באוף-שור הישראלי: ATP האמריקנית קודחת ב"שמשון" ו-GGR הקנדית ב"שרה ו"מירה". בעתיד יצטרפו מפעילים נוספים ובסך הכול יושקעו 1.9 מיליארד דולר בשנתיים הקרובות רק בקידוחי אקספלורציה (חיפושים). בתחום הפיתוח צפויה השקעת ענק בהיקף 10 מיליארד דולר ויותר בפיתוח מאגר הגז לוויתן. בין השאר מתוכנן מתקן הנזלת גז יבשתי ומתקן נוסף צף. לאחרונה פרסמנו הערכה שהכינה חברת הייעוץ תאסק שלפיה עד סוף העשור יושקע סכום עתק של 40 מיליארד דולר בפיתוח מאגרי הגז הישראליים.

לנוכח היקפי השקעות כאלה עולה השאלה אם המשק הישראלי מסוגל לקחת חלק מרכזי יותר בתעשייה הצומחת, כלומר לא רק במתן שירותי לוגיסטיקה, נמל וניירת, אלא גם בפיתוח תעשייה מקומית שתתמחה, למשל, בייצור ציוד הדרוש לתעשיית הקידוחים.

נורבגיה היא דוגמה למדינה שהשכילה להצמיח תעשיית נפט ברמה בינלאומית. הענף, שנולד באמצע שנות ה-60 בעקבות תגליות בים הצפוני, ייצר ב-2009 נתח של 21% מהערך המוסף של המשק הנורבגי, פי 3 מסקטור הייצור התעשייתי, לפי נתוני משרד הנפט והאנרגיה הנורבגי. בהתאחדות חברות הנפט של נורבגיה יותר מ-100 חברות מקומיות וחברת הנפט הלאומית סטאטאויל מעסיקה כ-30 אלף עובדים.

רונן חדש, יועץ לחברות אנרגיה, סבור שישראל יכולה לעשות יותר כדי לעודד תעשיית נפט מקומית. "זו תעשייה שעושה שימוש נרחב בציוד הייטק ובמערכות מתוחכמות", אמר, "אין סיבה שחברות ישראליות לא יוכלו לייצר את המוצרים האלה במחירים תחרותיים".

חדש, לשעבר איש אגף התקציבים באוצר, מאמין שהממשלה יכולה לעודד תעשייה ישראלית בין השאר ע"י הבטחת עדיפות לרכש מוצרים כחול-לבן. לעומתו, ספק ישראלי שעובד גם עם נובל אנרג'י סבור כי לתעשייה הישראלית אין הרבה מה לתרום לענף. "רוב המוצרים מיוצרים ע"י 3-2 שחקנים גלובליים. התחומים היחידים שחברות ישראליות יכולות להתחרות בהם הם אבטחה ובמידה מסוימת גם תקשורת. מה שכן, אני לא רואה סיבה שלא לחייב חברות זרות שמשקיעות כאן לבצע רכש גומלין של מוצרים ישראליים".

המצוף: ידע נורבגי, ביצוע איטלקי, מימון ישראלי

חברת נתיבי הגז הממשלתית (נתג"ז) ציינה היום את השלמת פרויקט המצוף שיאפשר לישראל לייבא גז נוזלי שחברת החשמל תרכוש בשוק העולמי. בנתג"ז, בניהול שמואל תורג'מן ובראשות רון חיימובסקי, ציינו כי הפרויקט הושלם בפחות משנה, בהתאם ללו"ז שקבע שר האנרגיה. לביצוע אחראית מיקופרי האיטלקית, והישראלים נטלו חלק בייעוץ המשפטי ובביצוע תכנון ראשוני ובדיקות קרקע. העלות תעלה ככל הנראה על חצי מיליארד שקל.

מאחורי הפרויקט עומדת הטכנולוגיה של חברת APL הנורבגית, שאפשרה להקים את המתקן מתחת לפני המים ובמרחק רב מהחוף, פתרון כמעט מושלם לשני איומים גדולים: הביטחוני והנימב"י.

התוכנית המקורית הייתה להקים מתקן קבוע על מזח פריקת הפחם בחדרה, אך תושבי היישובים הסמוכים התנגדו במה שמכונה התנגדות נימב"י (ראשי תיבות באנגלית של "לא בחצר שלי"). הפשרה הייתה למקם את המצוף בלב ים במרחק 10 ק"מ ממזח פריקת הפחם של חברת החשמל. פעמיים בחודש אמור המצוף לקבל "אורחת" מיוחדת: המכלית אקסלנס של חברת אקסלרייט. המכלית מגיעה כשהיא מלאה ב-130 אלף מ"ק של גז נוזלי (גז מקורר למינוס 160 מעלות) שהטעינה בקפריסין. המצוף שרוי בעומק 25 מטר מתחת לפני הים, עולה לקבל את פני המכלית ומתחבר לנרתיקה. מרגע החיבור מתחילה המכלית להזרים גז אל הצינור המחובר למצוף ומשם אל חופי ישראל ומערכת הזרמת הגז הארצית. הפרויקט מסוגל לספק כ-2.5 מיליארד מ"ק (BCM) גז בשנה שהם כ-40% מצריכת הגז של ישראל. בכוונת המדינה להקים מצופים נוספים, אולי אף באותו מיקום, אם הפרויקט יצליח.

החלק הפחות מרשים בפרויקט נוגע למחיר הגז. כפי שדווח לראשונה ב"גלובס" מנהלת חברת החשמל מו"מ עם ענקית האנרגיה הבריטית הולנדית BP לרכישת גז נוזלי לחצי שנה. טווח המחירים, בין 18 ל-20 דולר ליחידת חום, הופך את הגז הנוזלי ליקר כמעט כמו נפט. ברמת מחירים כזו הגז הנוזלי לא יוכל לספק תחליף לגז מתמר וישמש את המשק רק במקרים של משבר - אך גם זו בשורה, כפי שלמדנו השנה ממשבר הגז המצרי.

 פיתוח מאגר