באחד הרגעים בעונה הנוכחית של "מחוברים" נפצעה אפרת דאום ברגלה. בעלה, חנוך דאום, האיש שבגינו תועד האירוע, נקלע למצוקה. עיקר הביטוי של מצוקה זו היה בהסבר ארוך ומפורט לבתם עד כמה קשה הפציעה הזו. קשה לו, הכוונה. דאום מסמן את הסצנה הזו כלא נוחה ביותר עבורו לצפייה מכל הסדרה.
"אפרת נפצעת, ואני יושב ומסביר כמה רע לי שהיא נפצעה. ראיתי כמה אני לא תפקודי. למה אני לא קם ועוזר לה? כמה אני לא פאלי. יש בי משהו שהוא לא מספיק 'גבר'", הוא אומר בראיון רחב ראשון מאז נכנס לחוויית "מחוברים" הזו.
"'מחוברים' באה מהחרדה הנרקיסיסטית, מהצורך להתפרסם, להיחשף", אומר דאום, "מהתחושה שאם יזהו אותך ברחוב, אתה אדם פחות בודד. זה לא בהכרח מודע. אנשים יכולים לזלזל בחרדה הנרקיסיסטית, אבל יש שחייבים לה הרבה. אנשים שיש להם חרדות נרקיסיסטיות עושים בהרבה מאוד מקרים דברים נוראיים, ואחרים עושים דברים מעולים. אבל הפחד הזה, להיות אף אחד, מוביל אנשים למקומות מאוד גדולים. אני סובל מהפחד הזה".
בראיון מבקר דאום בחריפות את האופן שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשפחתו מסוקרים בתקשורת, גם בעיתון שבו הוא כותב, "ידיעות אחרונות". "אני מכיר היטב ובאופן אישי את משפחת נתניהו ופשוט לא מוצא קשר בין איך שמסקרים אותה לבין מי שהיא באמת", הוא אומר. "יאיר, למשל, הוא ילד מדהים... גם אבנר כזה... גם שרה נתניהו, שבחרה לא לעבוד בלהיות אשת ראש ממשלה אלא להישאר פסיכולוגית, זוכה לסיקור הזוי".
דאום מתייחס בראיון גם לגדעון לוי, ההמשתתף אף הוא ב"מחוברים": "בחור פתטי, גדעון לוי. אני כל-כך אוהב אותו, אבל הדעות שלו, הוא ואיתמר בן-גביר זה אותו אדם. אנשים עם קיבעון. שניהם נחמדים, חבל. איתמר בן-גביר הוא דובון, יש בו איזו שובבות שחסרה בשיח הישראלי, הוא מגניב".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"