אני לא יודע אם זה מצב העיתונות הגוסס או מצב הכדורסל או המצב רוח שלי. אתמול התקיים משחק הפתיחה של נבחרת ישראל במוקדמות היורובאסקט. המשחק התקיים במונטנגרו ואף אחד מארבעת העיתונים הגדולים לא שלח כתב למשחק של הנבחרת, במשחק רשמי בענף הפופולארי מספר 2 שלנו. יכול להיות שאת כל התחמושת והתקציב חיסלו על שליחת כתבים לנופש האולימפי בלונדון, או כדי לדווח שבריצת ה-100 מטר נקבעה תוצאה של 9.63 שניות.
מצד שני, אי אפשר להאשים את מערכות העיתונים בקריאה לא נכונה של המצב. עובדה: רק 73 אלף עכברי כדורסל ראו את המשחק אתמול בערוץ 1. או אם תרצו, 3.4% רייטינג השיג המשחק הזה. לא היה ולו משחק כדורגל אחד בכל ההיסטוריה של ליגת העל, כולל המשחק הכי משמים ועלוב, שזכה לנתון צפייה כזה פאתטי. תוכנית פריים-טיים שתזכה לנתוני צפייה כאלו לא תזכה אפילו לניסיון נוסף שבוע אח"כ. הכדורסל (להוציא את מכבי ת"א) כבר נמצא מזמן בתת-נישה. הוא מעניין את הציבור כשיש בחירות לאיגוד הכדורסל או כשאיש כדורסל בכיר מקיים מסיבת עיתונאים על מדרכה תחת שמשייה.
כשמדברים על השקעה בתשתיות וכו' ושינוי סדר היום התרבותי-הספורטיבי, אפרופו הכישלון במשחקי לונדון, נראה שהמצב עוד יותר מייאש. הציבור לא רק שלא עוסק בספורט תחרותי מקומי (רק אחוז אחד מהאוכלוסייה בישראל עוסק בספורט תחרותי), הוא גם מאס בדבר העיקרי אפילו כשזה מגיע לצריכת ספורט מרחוק. הוא מעדיף רכילות ספורט, מלפפונים, גליצ'ים וקופמן, איינשטיין, פרימו. הוא לא זוכר שעמרי כספי מתחיל עונת NBA רביעית, אבל זוכר שקופל כבר עונה עשירית יו"ר המינהלת.
הפיינל-פור בליגת העל בכדורסל הביא בממוצע 4% רייטינג. אבל המחלה של לא לעשות ספורט ולא לראות ספורט לא קשורה רק בכדורסל. היא מחלה ממארת שהגיעה לכל המקומות. 27 משחקי ליגת האלופות המכריעים ששודרו העונה בערוץ הספורט ובערוצי הברודקאסט, משמינית הגמר והלאה, הביאו רייטינג ממוצע של 4.34%. ליגת העל בכדורגל איבדה 44% מצופי הטלוויזיה תוך 5 שנים. ההתאחדות לכדורגל מתחננת כרגע למישהו שישדר את נבחרת ישראל במוקדמות מונדיאל 2014, אחרי שגם ככה המחיר שהיא דורשת עבור הזכויות ירד ב-50% תוך שני קמפיינים.
29 אירועי ספורט ששודרו בעונת 2011/12, לא כולל האולימפיאדה והיורו, השיגו נתון צפייה דו-ספרתי בטלוויזיה הישראלית. ל-19 מתוכם אחראית מכבי ת"א ביורוליג.
פרשנים ש"חרדים למצב הענף" יכולים עד מחר להאשים את הפארסה באיגוד הכדורסל, ואת העובדה שאנשי איגוד הכדורסל הבכירים לא הצטרפו למסע החשוב למונטנגרו בגלל שנשארו בארץ לטובת הבחירות לתפקיד היו"ר. אבל הם לא יכולים לעשות את זה בזמן שהם עצמם נכנעים להלך הרוח ועוסקים יומם וליל בבחישות ובעסקונה.
***
מה הקשר בין תרבות ספורט, תשתיות, או עיתונות ספורט? בואו נתחיל מזה שכדי להרים את הספורט ישראלי מהרצפה, כל אחד צריך להכיר בזה שיש לו איזושהי אחריות במשוואה הזאת. אם אחד מחלקי המשוואה יהיה שבור היא לא תתרומם. גם אם התשתיות ישתפרו ועוד כמה מיליונים יזרמו לספורט, שום דבר מהותי לא יקרה אם העיתונות תמשיך לבוסס את רגליה בבוץ העכור של בחירות עסקנים לתפקיד יו"ר של איגוד כזה או אחר.
הרבה יותר נוח לסקר את הכדורסל דרך תכנית ריאליטי של עסקנים, הרי אין עסקן שלא רוצה לדבר ורוצה כותרת. כמו שהרבה יותר נוח לשרת הספורט לקבל כותרות דרך הקמת ועדת בדיקה במקום לנסות ולראות איך מתחילים מהפכה אמיתית.