מדוע נסגר תיק המינויים של אולמרט?

ההחלטה לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור מנוגדת להלכות העליון

מרקחת משונה יצאה תחת ידיו של המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שוקי למברגר, בהחלטתו אתמול (ג') לסגור את תיק החקירה נגד ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ועוזרו, עובד יחזקאל, בפרשת המינויים הפוליטיים במשרדי הממשלה, ובראשם משרד התמ"ת.

למרות השימוש ברטוריקה לוליינית המתחמקת מהגדרת עילה קונקרטית לסגירת התיק, מבהירה הפרקליטות כי אין מדובר בחוסר ראיות מספיקות להגשת כתב אישום.

המסקנה, שלפיה תיק המינויים של אולמרט נסגר בשל "חוסר עניין לציבור", מנוגדת להלכות מחייבות של בית המשפט העליון, וממילא גם למדיניות משרד המשפטים בתחום השחיתות הפוליטית.

המשמעות היא שאולמרט לא יעמוד בפני הליך משפטי שלישי, ותיק המינויים הפוליטיים הפסולים במשרד התמ"ת שבו נחשד - ייסגר.

התיקים הפליליים המתנהלים נגד אולמרט בבית המשפט בירושלים - בפרשות ראשונטורס-טלנסקי-מרכז ההשקעות, ובתל-אביב - בפרשת הולילנד, הם אפוא התיקים היחידים הנותרים פתוחים נגד ראש הממשלה לשעבר, ולכל אחד מהם יש קשר - ישיר או עקיף - להחלטה לסגור את תיק המינויים.

ראיות מספיקות

ההחלטה לסגור את תיק המינויים הפוליטיים נגד אולמרט התקבלה לאחר שבמאי 2010 כבר הוחלט בפרקליטות להעמיד לדין את אולמרט בפרשה זו, בכפוף לשימוע, בעבירות של מירמה והפרת אמונים וכן הבטחת טובות הנאה לבעלי זכות הצבעה במטרה להשפיע על הצבעתם, עבירה לפי חוק המפלגות.

במכתבו של למברגר נמסר כי "לאחר לימוד וניתוח הראיות שנאספו בחקירה, מצאנו כי הראיות שנאספו אכן מקימות סיכוי סביר להוכיח כי בין פברואר 2003 ועד נובמבר 2005 ניצל אולמרט את מעמדו וסמכויותיו במשרדים השונים שבהם כיהן ופעל בעצמו ובאמצעות יועציו, תוך ניגוד עניינים, לקידום ענייניהם - בתעסוקה ובדרכים נוספות - של חברי מרכז הליכוד, פעילי הליכוד ומקורביהם, כדי לזכות בתמיכתם ולחזק את מעמדו הפוליטי".

למברגר הבהיר כי טענות סנגוריו של אולמרט בשימוע לא שינו את עמדת הפרקליטות, לפיה בראיות נגדו יש עדיין סיכוי סביר להרשעה, ההופך אותן למספיקות להגשת כתב אישום. אלא שהשיקול לסגור את התיק מתבסס על קיום ההליכים המשפטיים הנוספים נגד אולמרט - בשני התיקים המתנהלים בבתי המשפט השונים.

מאחר שאפילו לשיטת הפרקליטות, הראיות נגד אולמרט בפרשה זו מאפשרות הגשת כתב אישום, עילת הסגירה המעשית היא היעדר עניין לציבור בניהול ההליך.

עמדה זו מנוגדת לכאורה לקביעת בג"ץ בפרשת גנור, שבה נקבע כי ככלל, קיים עניין לציבור מובנה בניהול הליך פלילי נגד פוליטיקאי בכיר, בתנאי שהדרישה הראייתית בעניינו מתמלאת.

עמדות דומות השמיע בג"ץ גם בפרשת עסקת הטיעון של הנשיא לשעבר, משה קצב, וגם בעתירה נגד סגירת תיק "האי היווני" נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. כפועל יוצא, כל ההחלטות על סגירת תיקים נגד פוליטיקאים בכירים בשנים האחרונות התבססו תמיד על חוסר בראיות מספיקות.

בפרקליטות החליטו להוסיף לנוסחה הזו מרכיב נוסף, וקבעו כי בהינתן הנסיבות הייחודיות של פרשת אולמרט - העובדה שמתנהלים נגדו שני משפטים אחרים, שיגרמו ממילא לניהול הליך שלישי להידחות בשנים אחדות, והעובדה שאישומים דומים באופיים נגד אולמרט כבר הובאו לבירור משפטי בפרשת מרכז ההשקעות - יש צורך ב"חומרה מיוחדת" כדי להטות את כף ה"עניין לציבור" אל עבר הצורך בהגשת כתב אישום שלישי.

הנוסחה החדשה הזו, יציר-כפיה של הפרקליטות, תיבחן גם היא מן הסתם בבג"ץ, ואולם נדמה כי בפרקליטות כבר הכינו תשובות, הן עקרוניות והן פרגמטיות, לעתירה אפשרית כזו.

בעקבות הנגבי

לטענת למברגר, לא ניתן לקיים משפט נוסף לאולמרט במקביל למשפט הולילנד. "קיומם של הליכים משפטיים נוספים, משמעותיים, בעלי מאפיינים דומים, היווה שיקול משמעותי בגיבוש ההחלטה", הוא כתב. "הערכתנו היא שבמישור המעשי לא ניתן יהיה לקיים את המשפט נושא תיק זה, אלא בעוד זמן ממושך. סברנו כי העובדה שכנגד אולמרט מתקיימים כבר שני הליכים פליליים בגין מגוון מעשים המתבטאים בכשלים נורמטיביים-פליליים המייצגים נדבכים מפעילות הכוללת של אולמרט כשר, משליכה על האינטרס הציבורי במיצוי הדין עמו בקיום הליך פלילי נוסף, שלישי במספר".

בפרקליטות נשקלה האפשרות לצרף את תיק המינויים לתיק הולילנד, אלא שאפשרות זאת ירדה מן הפרק נוכח ההערכה כי בית המשפט היה מורה על הפרדת האישומים.

שיקול נוסף לסגירת תיק המינויים הפוליטיים של אולמרט נעוץ בהכרעת דינו של השר לשעבר, צחי הנגבי, שניתנה לפני כשנתיים בבית משפט השלום בירושלים, שאף שאיננה בגדר הלכה מחייבת או מנחה, יש חשיבות להחלטה לבטל את אישומי המינויים הפוליטיים בשל ראשוניותם. התברר כי רוב המינויים הפסולים שבהם נחשד אולמרט נעשו עוד לפני פתיחת החקירה הפלילית נגד הנגבי.

מכתבו של למברגר מהווה למעשה מעין "דוח ציבורי" מקוצר בנוגע לפרשת המינויים הפוליטיים, שלא תגיע לבירור בבית משפט. למברגר מוצא לנכון אפוא לכלול במכתבו אמירות נורמטיביות, ובהן: "דרכו של אולמרט להיטיב, לכאורה, עם מקורבים, הייתה לקדם המינויים הללו באמצעות עשייה של בעלי התפקידים הכפופים לו, כשבדרך-כלל לא הוא שפעל בעצמו בנושא זה באופן ישיר. אולמרט נהג להפנות את חברי המרכז ואת הטיפול בבקשותיהם לעוזריו, ואלה לכאורה הגשימו משאלותיו תחת האווירה הכללית ובהשפעת 'רוח המפקד' בלשכתו".

עוד מדגיש למברגר כי "אין בהחלטה על סגירת התיק כדי להשליך, ולבטח לא לגרוע, מן הפסול המהותי והחמור הקיים בניצול סמכויותיו של נבחר ציבור בכיר למינוי מקורבים למשרות בשירות הציבורי על-פי שיקול פוליטי, אישי או אחר, ותוך ניגוד עניינים".

יועץ התקשורת של אולמרט מסר בתגובה: "זה מעט מדי ומאוחר מדי, שכן הנזק הכבד כבר נגרם כאשר הורידו לחינם מתפקידו ראש ממשלה מכהן. נושא המינויים הפוליטיים נופח במכוון מעל ומעבר לכל פרופורציה, כאשר רוב רובם של המינויים שיוחסו לאולמרט כלל לא בוצעו על-ידו, ולמרות שלא נפל שום פגם בהליך המינויים והכול נעשה על-פי חוק".