אל תסגרו את תיק גלעד שרון

לפני שהוא נכנס לפוליטיקה, ראוי - כך נדמה לי - שייכנס לאולם בית המשפט

"הסודות של אריק שרון נחשפים" - זו הייתה רוח הדברים ברוב הכותרות שליוו את יציאתה לאור לפני כמה חודשים של ביוגרפיה שכתב הבן גלעד על אביו. את כל הסודות גלעד בוודאי לא חשף. למשל, מקורם של המיליונים שזרמו אל משפחת שרון, שלא לדבר על החווה המפורסמת - על כך כמובן גלעד לא מדבר. לא מדבר - במלוא המשמעות של הביטוי. לא מדבר בספר, ולא מדבר גם בחקירות הרבות שנערכו לו במשטרת ישראל.

על-פי הכלל המקובל אדם הוא זכאי כל עוד לא הורשע בדין. ראוי לשנות כך: "אדם זכאי כל עוד לא הורשע, אלא אם כן השתמש בזכות השתיקה". במקרה כזה השתקן עדיין אינו בגדר מורשע, אבל זה שולל ממנו את חזקת הזכאות.

מזוז לא ממש מיהר

היועץ מני מזוז כבר עמד על סף הגשת אישום נגד גלעד - אבל כהונתו הגיעה לקיצה לפני שהפסיק לעשות זאת. אם כי, צריך לומר, שהוא לא ממש מיהר להכריע בתיק הבעייתי הזה. ההחלטה עברה, לכן, למגרש של היועץ יהודה וינשטיין. הוא מסר אותה לבדיקה של פרקליטה בכירה, נועה תבור.

הפרקליטה, כך מדווח היום (ב') בעיתונות, ממליצה לסגור את כל תיקי השוחד של בני משפחת שרון. הנימוק הוא "שגרתי" - אין מספיק ראיות. וזאת משתי סיבות עיקריות. מחלת האב ושתיקת הבן. אני מניח שיש חשדות שכדי לאששם יש צורך ממשי שהאב יהיה בריא. אבל לגבי השתיקה - את זה אסור לקבל כנימוק לסגירת התיק.

הרבה שתקנים מובאים לדין. יש ראיות שאינן תלויות בדיבורים, ויש דיבורים שאינם נאמרים במקום אחד, אבל ייאמרו במקום אחר. לאדם יש זכות לשתוק בחקירה משטרתית. בבית המשפט, כאשר אדם נקרא להעיד, הוא חייב לדבר. ואם הוא שותק, זה יכול להיחשב לו לביזוי. ומכל מקום, בית המשפט רשאי להתחשב בשתיקתו של אדם בשיקולים של הכרעת הדין.

אפשר להרשיע

החשדות נגד שרון הם כאלה, שנראה שהם כמעט מדברים בעד עצמם. כמו מאות אלפי הדולרים שקיבל מדודי אפל עבור גלישה באינטרנט בפרשת האי היווני. לא חובה שגלעד ידבר כדי להרשיעו, לפחות על סמך ראיות נסיבתיות שהן חזקות מאוד במקרה זה. ומעבר לכך - שיראה עם ישראל וישפוט את שתיקתו של גלעד, הבן של אריק, בבית המשפט. זה חשוב קודם כול מבחינת השוויון בפני החוק.

ושנית - מכיוון שגלעד בונה עצמו כדמות ציבורית. הוא כותב מאמרים, ספר, והודיע כי בכוונתו להיכנס לפוליטיקה. לפני כן, נדמה לי, ראוי שייכנס לבית המשפט. אדוני היועץ וינשטיין, יש פה מקרה חמור לא רק מבחינה משפטית, אלא גם ציבורית. מקרה כזה מקומו בבית המשפט, כדי שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ייראה.