בתואר המהלך הציני של השבוע זוכה סגן שר החוץ דני אילון, שהשיק את קמפיין "אני פליט" ובו הוא מזמין את יהודי מדינות ערב (או יותר נכון, את ילדיהם או נכדיהם) לשתף את האומה כולה בטראומת הגירוש.
אילון הוא דיפלומט מחוספס, הוא ידע בוודאי שכל מיני צקצקנים יזכירו לו שמדובר בנושא טעון וכאוב, ולכן נכתב באתר משרד החוץ כי "הגיע הזמן לתיקון העוול ההיסטורי המתמשך כלפי חצי מאוכלוסיית ישראל" ו"התחלנו 64 שנה מאוחר, אך לא מאוחר מדי". רק המשפט שנכתב לאחר מכן מסגיר את המניע - כלי מיקוח מול הרשות הפלסטינית: "למען פיוס אמיתי עם הפלסטינים, חייבים לפתור את סוגיית הפליטים היהודים". המשוואה פשוטה: הפלסטינים מדברים על זכות השיבה? קודם שיכירו במאות אלפי הפליטים היהודים שגורשו ממולדתם ושרכושם נגזל.
אלא שאם תשאלו את הפליטים עצמם, סביר להניח שלא ההכרה הפלסטינית נמצאת אצלם בראש סדר העדיפויות: קודם כול, בוודאי יגידו רבים מהם, שתכיר בנו מדינת ישראל. הרי אפשר למלא הררי מילים על הטיפול בפליטים היהודים, שבניסיון לאתר את רכושם נאלצים לעבור דרך עקלקלה שסופה במבוי סתום (כפי שהיטיב לבטא עמנואל רוזן בסרטו "סודות הכספים האבודים").
קמפיין "אני פליט", מכובדנו סגן השר, צריך להיות מיועד קודם כול לממשלת ישראל. אחר כך תטיפו לפלסטינים ולאו"ם.