אין לי הרבה הזדמנויות להתפעל משר הפנים, אלי ישי, בדרך כלל קרה לי ההפך, אבל במה שקשור לשעון החורף, אין לי אלא להוריד מעל ראשי את השטריימל הוירטואלי שלי ולהעיפו אל על תוך קריאת "שאפו" ונחירת בוז עמוקה לעבר חברי הכנסת ששוב נרדמו בשמירה.
שעון הקיץ מצליח להוציא מהשר ישי את הפוליטיקאי המשופשף, המתוחכם, זה שמקשיב לרחשי הציבור, ובסופו של דבר עושה מה שהציבור רוצה, כלומר מה שהציבור שלו רוצה, כלומר החרדים.
בכל שנה חוזר המעבר משעון הקיץ לשעון החורף ובכל שנה הוא מעצבן. בכל שנה נזכרים כולם שהקדמת שעון המוקדמת מדי מזיקה לכלכלה, ולמצב הרוח, אבל זה לא משנה כהוא זה לשר ישי.
כך היה במשך שנותיו הרבות כשר הפנים, למעט בשנה שעברה. אולי תחת השפעת המחאה החברתית, התעוררה תנועה שדרשה להרחיב את משך הזמן שבו מופעל שעון הקיץ ואף הצליחה להחתים עשרות אלפי אנשים על עצומה שנשלחה לבית המחוקקים. בעקבותיה הוגשו גם כמה הצעות חוק פרטיות של ח"כ רונית תירוש, ניצן הורביץ, דליה איציק וזבולון אורלב, שניסו לנסח א מסגרות הזמן למעבר בין שני השעונים.
ישי, בחכמתו, שמר על איפוק ממלכתי והקים מייד ועדה. ועדה זה תמיד טוב. זה מרגיע את התסיסה ובמקרים הטובים גם הורג אותה, עיין ערך ועדת טרכטנברג ופלסנר. הן קמו, כרגיל, בקול תרועה מחרישת אוזניים, והתאדו להן לתוך השום דבר.
כך בדיוק קרה לוועדה של ישי שהמליצה, כמצופה, להאריך את משך שעון הקיץ ולקבוע מועדים קבועים להחלפתו מדי שנה, במקום הבינגו הקבוע שהאזרחים משתתפים בו בעל כורחם. אז המליצה. לא קרה כלום.
היתה גם הצעת חוק ממשלתית כלשהי, שאמורה היתה להאריך את השעון ל - 193 יום, עד הראשון באוקטובר, ודחקה הצידה את ההצעות הפרטיות של חברי הכנסת. עכשיו מה שנתור לישי, היה להרוג את הזמן ולהרדים את המתנגדים.
אז הוא התריע על מסתננים שמסכנים את העם היהודי, זעק על הפטפטת בעניין האיראני והוסיף והשמיע את קולו בעניין יוקר המחייה. מה עם שעון הקיץ? דממת אלחוט.
אני לא מאשימה את ישי. ממש לא. הוא את עבודתו עשה במקצוענות מרשימה. מי שאשם הם חברי הכנסת שנתנו להצעת החוק הממשלתי להירקב במשך שנה בוועדת הפנים, ולא טרחו לבדוק מדוע לא מצביעים עליה, שהרי הוועדה הזאת ממש ידועה בהצבעות בזק כשהשר או אמנון כהן, היו"ר שלה רוצים. למשל בעניין חוק החרם.
מכיוון שבש"ס יודעים שטיעון יום כיפור עלול שוב לעורר את החילונים נגדם, שלף הח"כ דוד אזולאי את הטיעון הגאוני נגד החוק החדש, בטענה שהתלמידים מגיעים בימי ראשון עייפים מאוד, כי השבת יוצאת מאוחר והם קמים מוקדם.
אני מציעה שחברי הכנסת שלנו יחשבו על הטיעון הזה טוב טוב כשיעשו ביום כיפור את חשבון הנפש שלהם, כשישבו בחושך.