לא נאמנים?

מאחורי פועלם של מפרקים, כונסים ונאמנים מסתתר ניגוד עניינים

באחרונה היינו עדים לשני אירועים הנראים בלתי קשורים, אולם עיון בהם ילמד כי הם קשורים בטבורם. האחד, הקפאת ההליכים של "מעריב", שבו העלה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ורדה אלשיך) תהיות באשר לבקשת בא-כוח "מעריב" להתמנות לנאמן להקפאת ההליכים של החברה למרות זיקתו הברורה אליה; והשני, פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 210/01 סלע - שולדר חברה להשקעות בע"מ), שהעביר מתפקידו את עו"ד ישי בית-און, עקב הסדרים לא ראויים בינו לבין הבנק הבינלאומי והעלמת המידע על הסדרים אלה מבית המשפט.

ככלל, הפסיקה והחקיקה קובעות כי בעל התפקיד (מפרק, כונס נכסים לסוגיו ונאמן להקפאת הליכים) הם פקידי בית המשפט (Officers of court), וככאלה, מחויבותם היא כלפי בית המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין.

בימים אלה, במצב שבו הכלכלה רועדת תחת רגלינו, וקריסתן של חברות, גדולות כקטנות, הופכת לחזון נפרץ, חשוב לציין את האמת המסתתרת מאחורי מינויים ופועלם של בעלי התפקידים, שהיא לעתים רחוקה כמרחק מזרח ממערב מהתיאוריה.

מרבית בעלי התפקיד הממונים כשגרה בבתי המשפט בישראל הם כונסי נכסים, הן לצורך מימוש נכס ספציפי, כמו דירה, רכב ועוד (בהוצאה לפועל), והן לצורך תפיסת רכושן ופעילותן של חברות (בבית המשפט המחוזי).

מטבע הדברים, ברוב המקרים הנושה המבקש את מימוש הנכסים הוא בנק שהוא בעל השיעבוד, המאפשר את תפיסת הנכסים - וזאת להבדיל מהנושים הרגילים (בדרך-כלל ספקים ונותני שירותים) שאינם בעלי שיעבודים, והם האחרונים לקבל את חובותיהם.

על שליטתם של הבנקים בתחום השיעבודים והמשכונות והנזק הכלכלי הנגרם משליטה זו, קצרה היריעה מלתאר כאן. אבל ראוי להתייחס לנזק הנגרם כתוצאה מאי-מילוי הוראות הדין והפסיקה, שמטרתן היא שבעל התפקיד יראה אל מול עיניו את האינטרס הרחב של ציבור הנושים, ולא את האינטרס הצר של שולחו - הבנק, תוך אדישות (אם לא למעלה מזה) לחלקם של הנושים האחרים, שניזונים מ"השאריות" שייוותרו לאחר שהבנק ובעל התפקיד יסעדו את לבם וינגסו מנכסי החייב.

הולדת החטא היא עוד טרם מינוי בעל התפקיד. הבנקים השוקלים את שיקוליהם (הלגיטימיים לכשעצמם) בטרם עצירת האשראי של עסק (חברה או אדם פרטי) פונים ליועצים משפטיים מטעמם, ואלה יודעים כי ככל שייגזר דינו של העסק לסגירה, הם ימונו לבעל תפקיד ששכרו בצדו.

על ניגוד עניינים מסוג זה אמר כבר בנג'מין פרנקלין: "רק טיפש מוריש את כספו לרופאו". ברור אם כן, שהשיטה הנהוגה היום, שלפיה הבנקים נותנים ליועץ-הממליץ להיות בעל התפקיד, פסולה מעיקרה. כי ברור שהאינטרס האישי של בעל התפקיד המיועד משפיע על שיקול-דעתו אם להמליץ לגזור את דינו של החייב לשבט או לחסד.

ניגוד אינטרסים מובנה

מינוי בעל תפקיד, והפיקוח על פועלו, צריך להיעשות תוך הבנה עמוקה לניגוד האינטרסים המובנה שקיים בפעילותו של בעל תפקיד "מטעם", שמטרתו לדאוג לשולחו (ולעצמו), שכן התיק הבא שיגיע יהיה משולחו ולא מאחר. לכן, על בתי המשפט לשים לבם לכללים שנוצרו עם השנים, המונעים ניגוד עניינים כזה, תוך מתן דגש מרכזי להיעדר הזיקה בין הנושה לבין בעל התפקיד שמינויו מתבקש.

בקשת "מעריב" למנות לנאמנים את עורכי הדין אשר מלווים את בעלי המניות זה שנים (לגרסתם), אינה עולה בקנה אחד עם הדין והחקיקה האוסרים על זיקה כזו בין בעל התפקיד לבין החברה המבקשת הקפאת הליכים. לכן, בדין בית המשפט תהה על האפשרות להיעתר לבקשה כזו.

ובעניין ההסדר בין הבנק הבינלאומי לעו"ד ישי בית-און, יצוין כי הוא נחשף לציבור רק לאור העובדה שבין הצדדים נתגלעו מחלוקות בעניינים אחרים. בנוגע לשאר ההסדרים, ההבנות וההסכמות הנהוגים בין המערכת הבנקאית - ספקית העבודה לבעלי התפקיד ושלוחיה - כנראה עדיין רב הנסתר מהגלוי לעין.

* הכותב הוא מומחה לשיקום חברות, הקפאות הליכים והסדרי חוב. שותף במשרד עורכי הדין גולדבלט, גינדס יריב.