יום שישי, 21.9.12, בצהריים. הטלפון של ד"ר (עו"ד ורו"ח) שלמה נס מצלצל. על הקו: יו"ר "מעריב", דני יעקבי, ומנכ"ל "מעריב", טל רז. יום קודם לכן הוגשה בקשה להקפאת הליכים ל"מעריב", וטרם הוחלט על מינוי נאמנים לעיתון, אבל הם כבר שקועים במשבר חמור שמצריך פתרון מיידי. "אנחנו לא יכולים לחלק את העיתון, כי סגרו את הדלקנים למובילים", הודיעו לנס בדאגה.
נס, שטרם מונה לנאמן בתיק, לא מהסס, מחייג לבנקים ומנסה לשחרר מהם קצת כסף לטובת הפצת העיתון. "ניסינו לעזור בשיחות לבנקים, אך זה לא עזר", הוא אומר.
אך נס לא ויתר. "בלית ברירה נתתי ערבות אישית שלי לבנק לאומי, שיזרים 75 אלף שקל לסונול, כדי לאפשר את חלוקת העיתון ביום ראשון ב-5 בבוקר. את זה עושה רק מי שעובד עם נשמה ובא להציל; ולא עוד אחד שבא לעשות עסקה ולקבל שכר-טרחה".
- ובכל זאת, כמה כסף אתה והנאמן הנוסף, עו"ד ירון ארבל, צפויים להרוויח מהתיק הזה?
נס (צוחק): "תכתבו שאני צוחק. אף אחד לא יודע, ואין לי מושג. זה ייקח עוד חודשים ארוכים עד שיהיה הסדר. אנחנו כרגע עסוקים בקרב ונמצאים בחזית האש".
- אתה באופן אישי קורא "מעריב"?
"'מעריב' היה העיתון הראשון שהייתי מנוי עליו, ואני מנוי עליו עד היום".
השבוע (ג'), לאחר כחודש של עבודה אינטנסיבית בתיק, שלדברי נס היה "סוחט" ו"אולי הכי קשה שהיה לי עד היום", אישרה השופטת המחוזית ורדה אלשיך את העסקה למכירת "מעריב", ולפיה רוב נכסי העיתון יימכרו למו"ל "מקור ראשון" שלמה בן-צבי, ובית הדפוס יימכר ליזם הנדל"ן עמוס מימון, בסכום כולל של 145 מיליון שקל.
בהודעה לעיתונות שיצאה לאחר אישור העסקה נמסר כי פרנסתם של 1,400 עובדים ניצלה. אך בפועל, מקריאת ההסכם עולה כי התחייבותו של בן-צבי לקליטת עובדים תקפה לשנה וחצי בלבד. בנוסף, הוא רשאי לפטר כבר עכשיו עד 10% מהם אם מצב העיתון יורע.
- למעשה, אין בהסכם רשת ביטחון אמיתית לעובדים.
נס: "חלק מהעובדים יועסקו שנתיים, וחלק שנה וחצי. יש כל מיני קבוצות. אף אחד לא היה מוכן לתת התחייבות בלי הגבלה. זה עולם עסקי שנמצא במשבר. הכוונה של מי שמשקיע עשרות מיליונים ויצטרך להשקיע בשוטף מיליונים רבים היא לא לסגור מחרתיים את העיתון. אנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד שנתיים, אז עשינו כמיטב יכולתנו. אי-אפשר היה לעשות יותר מזה, וגם ועד העובדים שעמד מול בין-צבי במשא-ומתן לא הצליח להשיג יותר".
התלבט - ובחר ללמוד הכול ביחד
את המשא-ומתן למכירת העיתון מתאר נס כ"מכובד". "המשא-ומתן היה מאוד מכובד והוגן מצד כל הצדדים - גם עורכי הדין של שלדון אדלסון, גם של אלי עזור וגם של בן-צבי. זו הייתה התמחרות יפה ומכובדת. זה היה תהליך קשה, באווירה טובה".
- האם נכון שהעובדים תמכו בעזור שהציע לרכוש את "מעריב" והתנגדו לבן-צבי?
"חלק מהעובדים תמכו בעזור, וחלק היו בהבנה עם הפרסומאי הדר גולדמן. בסופו של דבר, זו שאלה של כלל המערכת, ולא של מה עובד כלשהו רוצה".
הנאמן המבוקש ביותר
תיק ההבראה של "מעריב" נחת על שולחנו של נס לפני חודש, לבקשת העיתון. למה דווקא הוא? נדמה שבנושא הבראת החברות היום, אין צורך לשאול שאלה כזאת, ואין זה מפתיע ששמו של נס מתנוסס כנאמן מבוקש ביותר בהקפאות הליכים של חברות גדולות ומוכרות במשק. שמו של נס כבר הפך לשם נרדף לשיקום ולהבראת חברות.
כשנס נשאל איך הגיע למעמד הזה, הוא מסביר שזה כמו לבחור רופא מומחה. "זה תחום ספציפי. כמו שבן אדם חולה בוחר מנתח מומחה לתחום מסוים, שאין הרבה שעוסקים בו. אני עוסק בכך כבר 30 שנה".
עם זאת, הוא ממהר להצטנע ולומר שהוא לא עובד לבד. "המערכת שלנו לא מבוססת על אדם אחד. יש שותפים, צוות של עובדים, סיירת מטכ"ל של עובדים מעולים, כלכלנים, עורכי דין שנכנסים לעסק שהם לא מכירים אותו, ויכולים לנהל אותו. אין דבר כזה במשרדי עורכי דין אחרים, ולכן אין הרבה מתחרים, כמו שהיו רואי החשבון גבי טרבלסי וצבי יוכמן, שפרשו מהתחום. גם בתיקים שבהם ממנים עורכי דין אחרים, המשרדים הכי מכובדים פונים אלינו לעזרה. זוהי עבודת צוות".
נס, 52, יליד ארה"ב ונצר למשפחת רבנים, עלה לארץ עם הוריו כילד. בארה"ב ניהל אביו משרד רואי חשבון מצליח, שהעסיק יותר מ-50 עובדים והמשפחה חיה ברווחה במנהטן. אך בארץ דחה האב הצעה להצטרף כשותף למשרד רואי החשבון קסלמן, והחליט שהוא רוצה לתרום למדינה באמצעות פעילות עסקית - דבר שהתברר כטעות. לטענתו, אנשי עסקים ממולחים וגם נוכלים קלטו את הנאיביות של העולה החדש האמיד, ואביו הפסיד מהר מאוד את כל כספו.
המשפחה מכרה את ביתה בשיכון צמרת בתל-אביב ועברה לדירה שכורה בשיכון בבלי. בהמשך נמכר גם הפסנתר המשפחתי כדי לממן סעודת בר-מצווה לבן שלמה, ואמו אף יצאה לעבוד לראשונה בחייה בגיל 50.
אל תחומי המשפט וראיית החשבון נמשך נס כבר בתקופת לימודיו בישיבת עמיאל "השחורה", אך הוא התקשה לבחור ביניהם. אביו היה רואה חשבון, בן-דודו היה נשיא פירמת ראיית החשבון הבינלאומית דלויט-טוש; ואחותו רחל דון-יחייא, וגיסו לשעבר, בני דון-יחייא, היו עורכי דין. נס התלבט בין שני המקצועות, ולבסוף בחר ללמוד את הכול יחד - גם כלכלה וחשבונאות וגם לימודי משפטים.
תיקים מאתגרים ומסובכים
את הקריירה שלו בכלל, ובתחום הפירוקים בפרט, החל נס במשרד רואי החשבון של יוסי שחק, אז נשיא לשכת רואי החשבון, שבמסגרתו הקים מחלקה משפטית-מקצועית שעסקה בפירוקים, בכינוסים, בבוררויות ועוד. תוך שנה העסיקה המחלקה 17 עובדים, ונס צורף כשותף במשרד. כך התגלגל לתחום ההתמחות שלו עד היום: פירוקים, שיקום והבראת חברות.
התקדמותו של נס הייתה מטאורית. אחרי 4 שנים הוא עזב את משרד שחק ומונה, כשהוא בן 32 בלבד, לכמה תפקידים בכירים בשירות הציבורי, בהם חבר ברשות ניירות ערך ויו"ר חברת החשמל. העיתונים התלהבו מהדוקטור הצעיר שנכנס לחברת החשמל, וכינו אותו 'ילד הפלא' ו'הילד בעל אלף התארים', ומאוחר יותר 'מנקה האורוות' של חברת החשמל. בהמשך, ויתר נס על התפקיד, חזר לשוק הפרטי ופתח את משרדו "שלמה נס ושות'". בשלב זה חזר לאהבתו הראשונה: הבראה ופירוק חברות.
בדרך הוא נישא ללאה, היום ד"ר לאה נס, חברת כנסת מטעם הליכוד, והם מתגוררים עם חמשת ילדיהם, בגבעת-שמואל.
משרדו של נס עסק גם בתיקי הבראה ופירוק חברות שלא הגיעו לכותרות, אבל ב-2007 הוא קיבל את תיק קלאב-מרקט. הרשת, שהעסיקה 4,000 עובדים ועבדה עם אלפי ספקים, הייתה על סף התרסקות, אך נס, יחד עם רו"ח גבי טרבלסי, הצליח להוציא אותה מהבוץ ולמכור אותה כעסק חי. כל ענף הקמעונאות במדינה היה מעורב בשיקום הזה, וכשהמאבק של נס והצוות שלו הצליח, כולם הרגישו כי "קרה שם נס". ושלמה נס הפך לשם דבר בתחום.
גם הקולגות מפרגנים. לדברי עו"ד אביחי ורדי, מומחה לפירוק ולשיקום חברות, ויו"ר ועדת פירוקים של לשכת עורכי הדין, "גם לפני תיק קלאב-מרקט שלמה נס היה מאוד מוכר, אבל קלאב-מרקט היה הצלחה פנומנלית. הוא הצליח לגייס שם יותר ממאה מיליון שקל אשראי מהמערכת הבנקאית, שזה דבר בלתי אפשרי בתיקים האלה. נתנו בו אמון. הוא שם את השם שלו והוכיח את עצמו. זאת לא נקודת הפריצה לתודעה האמיתית שלו, אבל זו נקודת-מפתח משמעותית, שנראית כאילו היא נקודת הפריצה לתודעה".
לדברי עו"ד אלי זהר, ששימש כיו"ר ועדת הביקורת בקלאב-מרקט, "שלמה נס היה מוכר שנים בחוגים המקצועיים כ'מר פירוקים'. כך הוא הגיע לקלאב-מרקט, עם מוניטין והצלחות מוכחות. הוא עשה כל מיני פעילויות בתחום הקפאת ההליכים והפירוקים והשיג תוצאות טובות".
עו"ד אילן בומבך, קולגה וידיד המשפחה, זוכר את הימים שלפני קלאב-מרקט. "הכרתי אותו בתיק פירוק בנצרת שהתנהל בתחילת דרכי כעורך דין לפני כ-20 שנה. כבר אז הוא שימש כמפרק והיה מוכר בתחום. בתחילת דרכו הוא שימש כמפרק בהרבה תיקים פחות מתוקשרים, אבל שקבעו הלכות משפטיות. 18 שנים לאחור - כבר אז הוא הצטיין והתבלט בכמה כישורים ייחודיים לו, וצבר מוניטין. אמנם לא תמיד שזפה עין ציבורית את התיקים שלו לפני קלאב-מרקט, אבל כשהוא פרץ לתודעה כאיש של קלאב-מרקט ובתיקים מפורסמים אחרים, זאת לא הייתה תחילת הדרך שלו. היו לו הרבה מאוד תיקים מאתגרים ומורכבים ומסובכים קודם".
לא כולם שותפים לחלוקת המחמאות
מאז קלאב-מרקט זרמו הרבה מים בנהר, ונס הספיק להציל מקריסה גם את רשת בורגראנץ', קבוצת זיקה תעשיות, פויכטוונגר השקעות, אגרקסקו, אאורה. רוב חברות הנדל"ן שנקלעו לקשיים בשנים האחרונות נוהלו או שוקמו על-ידו, בהן רובננקו, ברנוביץ', צמנטכל, אריה את עופר, פבר, מי ערד, ח.י.ל אחזקות ועוד. תפקודו בתיקים הללו זיכה אותו בכינוי "המשקם הלאומי".
"הכינוי הזה דבק בו בצדק", אומר עו"ד ורדי, "עם הצלחות אי-אפשר להתווכח. הוא מצליח לפתור בעיות בדרך מהירה ויצירתית. יש לו יכולת כלכלית-חשבונאית וצוות משפטי מעולה וגם מערכת קשרים ענפה. מה שלפעמים לוקח לאדם מן השורה זמן לעשות, כיוון שהוא צריך לפנות ולהגיע לגורמים שונים, אצל שלמה זה מהיר, והוא יודע להגיע אל מי שצריך כאן ועכשיו ולתת תשובות היום. ובתיקים האלה זה מאוד חשוב".
עו"ד זהר מחזק: "הוא מבוקש בצדק. הצלחותיו נאספות ועומדות לזכותו. קודם כל, מבחינת ההשכלה הוא שילוב של חשבונאות וגם של עריכת דין. דבר שני, הוא מחובר ומקושר לאוכלוסיות שונות, מכירים אותו, והוא יכול לקבל גישה מהירה לכל מיני גורמים שיש להם יכולת לסייע בסיטואציות לא פשוטות.
"העיסוק הזה בנכסים בחברה שמפסידה או בקשיים מאוד מורכב. הוא מצריך חריצות, גישה אנושית, יחס לבני אדם, ולשלמה נס יש את כל אלה. הוא מסביר פנים, הוא מתמודד בסיטואציות מאוד קשות של אנשים כועסים ורוטנים, והוא יודע להתנהל איתם".
לדברי בומבך, "נס הוא איש מקצוע מעולה, עם הבנה עסקית משובחת ויכולת משפטית מגוונת". נוסף לכך "הוא נעים-הליכות, ומענטש. זה מאוד חשוב, כיוון שהרבה פעמים, כמפרק, הוא צריך לגשר בין אנשים רוגזים, בין עובדים ממורמרים, ונמצא בצמתים עם הרבה התלהטות של יצרים; והוא מצליח לפרק את המוקשים האלה בנועם. לידע המשפטי שלו, ליכולת שלו להתהלך עם אנשים, לסגור משברים, יש חשיבות עליונה כשצריך להבריא עסק שנתון בקשיים".
אבל לא כולם שותפים למחמאות לנס. עורכת דין בכירה שעוסקת בתחום פירוקים וכינוסים טוענת כי נס זוכה לקבל כל-כך הרבה תיקים בשל יחסיו עם הבנקים הגדולים בישראל. לדבריה, במקרים רבים מאוד הבנקים פונים לבית המשפט ומבקשים כי ימנה את נס כנאמן של חברות במשבר, שחייבות להם כספים.
עם זאת, לדבריה, אין לה מושג אם לנס יש הסדרים כלשהם עם הבנקים, והיא מדגישה כי נס הוא איש מקצוע מעולה, שתמיד מספק את הסחורה. "הטבלה לא משקרת. נס מביא הסדרים שהנושים יוצאים מהם טוב".
עורך דין מוביל אחר מתחום הפירוקים הרבה יותר חריף בביקורת שלו. "הוא לא עורך דין, הוא פועל כרואה חשבון. הוא לא מופיע בבית המשפט ולא חוקר עדים בחקירה נגדית. את העבודה המשפטית, עיקר העבודה, עושים בשבילו אחרים. הוא שוכר עורכי דין חיצוניים, כמו ששכר את משרד עורכי הדין נשיץ-ברנדס בתיק של אאורה".
ולגבי הקשרים שיש לנס, עורך הדין טוען כי נס משתמש בהם כדי לקבל תיקים שבהם התכוונו הצדדים לבקש מינוי של עורך דין או רואה חשבון אחר. "הוא דוחף את עצמו לתיקים שלא היו אמורים להיות שלו. יש לו כל מיני 'שליחים' שדוחפים את שמו. ככה הוא קיבל את קלאב-מרקט, שבו במקור רצו למנות רק את רו"ח טרבלסי. אני לא אוהב את השיטה הזו".
לא כולם גנבו ולא כולם גנבים
גם בעיתונות הכלכלית הותקף נס לא פעם, ואף נטען בה, בין היתר, כי השופטת אלשיך, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי, מקדמת אותו ומאשרת לו סכומי שכר-טרחה גבוהים מהמקובל.
נס, מצדו, לא מחזיר אש למבקרים ומצר על ההכפשות. "לצערי, יש יהודים שלא אוהבים לפרגן, וצרות-העין והקנאה מובילות לדברים לא טובים. כותבים שטויות, וזה עצוב וחבל. אפשר לפרגן לכל אחד בתחומו. אני מצליח בלי לפגוע באף אחד ובלי לדרוך על אנשים".
הצלחותיו והניסיון שלו בתחום מציבים את נס במרכז הזירה העסקית, המצויה היום בקשיים כלכליים ובעיצומן של תספורות כואבות, שמובילות לביקורת קשה על הטייקונים המובילים את החברות הגדולות במשק.
גם בתיק "מעריב" לא נחסכו הביקורות מנוחי דנקנר, שלטענת רבים הוביל את העיתון לקריסה. אך נס לא מתרשם מהביקורת. להיפך, הוא מבקש להעביר מסר לשוק: הפופוליזם מביא להפלת חברות שלא אמורות לקרוס.
לדבריו, "שוק ההון בישראל לא יודע להתמודד עם חברות במשבר. מנהלי הכספים לא מבינים בתחום ובמשמעויות שלו, ויש פופוליזם שאומר 'בוא נצעק ונתקוף את הטייקונים, העיקר שנהיה מוגנים'. לא למדו עדיין את הלקח, והאווירה הזו עדיין קיימת, וזה מביא להחלטות שמפילות חברות שלא צריך להפיל אותן".
ונס נותן דוגמאות: "לב לבייב הביא 800 מיליון שקל מהבית, ועוד גינו אותו. בעלי הון לא רוצים לעבור את זה, לא כולם גנבו ולא כולם גנבים. אבל זו האווירה היום, וחבל. לפעמים, פוגעים בחברות שיכלו להמשיך להתקיים. לבנקים יש מחלקות אשראי, וכשחברות שלוו נכנסות לקשיים, הן מגלות הבנה ופותרות את המצב בדרך עניינית ומקצועית".
לסיכום מזהיר נס: "ההתנהלות הזאת (העליהום על הטייקונים, א' ל"ו ו-ח' נ') מביאה לקריסת חברות או לכך שבעלי שליטה אומרים 'מה שאני לא אעשה יירקו עליי, אז שיעשו מה שרוצים', וכך הבעלים עצמם לא נרתמים להצלת החברות".
"חורה וכואב לי מאוד שמציגים אותנו כאוכלי נבלות"
אחד העיתונים הכלכליים מתח באחרונה ביקורת חריפה על נס, בטענה שהוא זכה לשכר-טרחה "שמן" במספר תיקי פירוק שבהם עסק. זאת, על חשבון הנושים המסכנים שנאלצו לוותר על חלק נכבד מחובם.
כך למשל, נטען באחת הכתבות כי השופטת ורדה אלשיך אישרה את בקשתו של נס לקבל 1.94 מיליון שקל בגין חודשיים עבודה בלבד כנאמן של חברת אגרקסקו. במקרה נוסף נאמר כי נס ועו"ד יהודה רוה גרפו לכיסם 20 מיליון שקל בתיק הקפאת ההליכים של החברה הציבורית אאורה השקעות. זאת, בשעה שהסדר הנושים שגיבשו הביא לתספורת כואבת של 112 מיליון שקל, שעליה שילם הציבור.
נס כואב את הביקורת. "חורה לי מאוד וכואב לי שמציגים אותנו כאוכלי נבלות או כאנשים שנהנים מנפילות של אחרים. אנחנו מצילים אנשים. מי שלא אוהב אנשים ולעזור לאנשים, לא יכול להחזיק מעמד במקצוע הזה. יש לחצים איומים ונוראיים בשעות לא שעות. אני נכנס לתיק בלי שאני יודע מה יהיה, ועובד עם כל הנשמה. זה בדיוק הפוך ממה שאומרים. זה כואב לי מאוד, וזה פופוליסטי".
לטענת נס, "יש עיתונאים מסוימים שרוצים ליצור אג'נדה, והיות שהתחום הזה חשוף בבית משפט בניגוד להסכמי שכר-טרחה אחרים של עורכי דין עם לקוחות שהם חסויים, מה יותר קל מלבוא ולבקר אותנו? לך תסביר שזה לא אני לבד, אלא עשרות אנשים שעובדים יום ולילה על תיק. זה עסק, זה מפעל תעשייתי עם עלויות כבדות, ועד שאתה מקבל שכר-טרחה עוברות שנים".
לדבריו, שכר-הטרחה לא מתקרב לשיקוף התוצאות שהוא מביא לנושים. "לעומת התוצאה לנושים אין פרופורציה בכלל. המדד של המבקרים לא נכון. הם סופרים חודשי עבודה, אבל חצי שנת עבודה היא אלפי שעות עבודה של אנשים יום ולילה. זה הכול פופוליזם.
"עורך דין יכול לעשות עסקת נדל"ן אחת ולקבל מיליונים, וזה בסדר, אבל מה שאנחנו עושים לא בסדר? מי שמכיר את התחום יודע שהביקורת הזו לא עניינית ונובעת מרוע. אף אחד לא יעסוק בתחום הזה בגלל שכר-הטרחה. יש עבודות הרבה יותר קלות עם פחות סיכון ושכר-טרחה יותר גבוה".
נס מוסיף: "אנחנו עושים דברים שעורכי הדין הכי מכובדים בישראל אומרים שהם לא היו עושים אותם. למשל, בקלאב-מרקט, כשהרשת הייתה בקריסה, רו"ח טרבלסי ואני חתמנו על ערבויות אישיות של 60 מיליון שקל כדי לחדש את הספקת הסחורה לרשת והחזרתה לחיים בשלב הראשון. עורך דין מהכי בכירים בישראל אמר לי שלעולם לא היה עושה את זה, אבל כך הצלנו את הרשת. דברים כאלה עושה מי שבא להציל עם הנשמה, ולא בשביל שכר-טרחה".
