איך הצליחו לשכנע את תושבי פרייבורג לוותר על המכוניות?

עבור תושבי רובע ואובן (Vauban) שבעיר הגרמנית פרייבורג, החיים על-פי גישת הקיימות, הם שילוב בין בחירה וכפייה. מהרגע שבו החליטו לחיות דווקא שם, היה עליהם להתרגל לתנאי המקום, בתוכם הסכם האוסר שימוש במכונית פרטית בשכונה. רבים מתושבי הרובע ויתרו לחלוטין על מכונית פרטית ו-57% מכרו את מכוניתם כשעברו לשכונה. עלותו הגבוהה של החניון, הנמצא ממילא בפאתי השכונה, הופכת את הנוחות לכאורה, לקושי שאינו משתלם.

"הצלחנו לצמצם את מספר בעלי המכוניות בשכונה לשליש בהשוואה לכל העיר", אומר בגאווה ד"ר דיטר סלומון, ראש עיריית פרייבורג, השואפת לתואר "העיר הירוקה באירופה". "בוואובן יש 150 מכוניות על כל 1,000 בית אב, ובפרייבורג עצמה 450, זאת בהשוואה ל-600 על 1,000 בממוצע, בגרמניה".

ד"ר סלומון (52) מכהן כבר 10 שנים כראש עיריית פרייבורג, שבהן קידם והאיץ את תנופת הקיימות בעיר. פרייבורג ממוקמת בדרום מערב גרמניה, סמוך לגבול שוויץ וצרפת, לא רחוק מהיער השחור, והיא נהנית מאקלים חמים יחסית ומימי שמש המהווים סיבה מספקת לכך שאחוז ניכר מגגות העיר, בהם האיצטדיון, הם סולאריים. בעיר חיים היום 230 אלף תושבים, והיא משתרעת על פני 153 קמ"ר.

לא מתאים לת"א

כמי שחבר במפלגת הירוקים הגרמנית מאז שנות ה-80, מאמין סלומון שהעתיד הוא באימוץ נהלים סביבתיים המביאים לחיסכון במשאבים ובאנרגיה. לדעתו על כל עיר בעולם להטמיע זאת, אולם בכל אזור הדבר יתבצע אחרת, בהתאם לאופי המקום. "מה שעבד אצלנו, לא בהכרח יעבוד בתל אביב", הוא אומר, "אולם גם בה יש למצוא דרך להתייעלות".

סלומון, הופיע השבוע בכנס חדשנות אורבנית בארגון מנהלת עיר-עולם של עיריית ת"א, יחידה שמטרתה לקדם את מעמדה של ת"א למעמד עיר גלובלית. לקראת סיום ביקורו חתם סלומון על מזכר הבנות בתחום הקיימות בין שתי הערים, והשיק מהלך לשת"פ בתכנון בר-קיימא, תחבורה, ניהול פסולת, אנרגיה ושיתוף ציבור בקבלת החלטות.

"למעשה, הכול התחיל בכור הגרעיני, זמן רב לפני שאני נכנסתי לתפקיד", נזכר סלומון, ומסביר ששורשי המדיניות והאופי הירוק של פרייבורג, נמצאים בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, כשהתעוררה בעיר מחאה כנגד תכנונו של כור גרעיני במרחק 30 ק"מ ממנה.

"התנגדות התושבים לכור הצליחה בסופו של דבר, וכך, כבר לפני 40 שנה הם נדרשו למצוא תשובה לשאלה - אם לא כור גרעיני, אזי מה כן. מה יהיו החלופות היעילות לאספקת אנרגיה? הם ביקשו לצמצם את השימוש באנרגיה פוסילית (דלק לסוגיו) ולמצוא דרך לניצול יעיל יותר של אנרגיה לחימום הבתים".

את התשובה לשאלה זו ניתן לראות במהפך שחל מאז בעיר. גם כאן, מהווה רובע ואובן דוגמה. בתי השכונה תוכננו כך שינצלו אנרגיה בצורה יעילה: אם זה בבידוד, בהפקת אנרגיה באמצעות נסורת ושבבי עץ, בניצול אנרגיית שמש או רוח, ובהפחתת פליטת גזים רעילים.

נדל"ן פאסיבי

הבתים המחמירים במיוחד בשכונה פועלים לפי מודל "בית פאסיבי", תכנון אדריכלי המנצל את משאבי הסביבה. זה יקר ב-10% מבניית בית רגיל, אולם אמור להשתלם, בטענה שהמודל מצמצם את צריכת האנרגיה ב-80 אחוז. תכנון השכונה החל בראשית שנות התשעים, ואכלוסה החל בראשית שנות האלפיים.

כיצד משכנעים אנשים לשלם עבור משהו שהוא פחות נוח?

"ומה נוח בלעמוד עם רכב פרטי בפקקים במרכז העיר? כשהכרזנו למשל, על אזור מרכז העיר שעל יד הכנסייה, כאזור האסור לתנועת כלי רכב ממונעים, היו בעלי עסקים שהתנגדו מחשש שהדבר יפגע בהם כלכלית. בסופו של דבר הם גילו שההפך הוא הנכון. דווקא אז הגיעו הרבה יותר אנשים וההכנסות גדלו".

כדי שלא לפגוע בניידות, מציעה העיר מאות קילומטרים של שבילי אופניים, מסלולים נוחים להולכי רגל ותחבורה ציבורית זמינה במיוחד. הכל בכדי לייתר את הצורך ברכב פרטי.

אנשים לא התנגדו?

"בכל שלב היו התנגדויות. כשהצגתי את התוכניות שלי, אמרו לי שאני מטורף ושזה לא יצליח. היום כבר יש מי שטוען שאפשר לעשות הרבה יותר".

יש עוד אתגרים לעתיד?

"כמובן. עדיין צריך לצמצם פליטות CO2 מהבתים והיעד שלנו הוא לצמצם אותן ב-40 אחוז עד 2030. התחבורה הציבורית טובה, אך כל עוד יש מי שמעדיף מכונית פרטית, זה סימן שיש עדיין מקום לייעל אותה".

אתה מאמין שתצליח?

"כן. לשמור על העולם, זה אתגר גדול הרבה יותר מאשר להרוס אותו, ואנחנו בגרמניה יודעים על מה אנחנו מדברים".