"איך אתה מסביר רשימה ימנית כזו?", נשאל אמש (ב') חבר הכנסת אופיר אקוניס, שמצידו לא הבין על מה כל המהומה. "אבל אנחנו מפלגה ימנית, תמיד היינו ימין", הוא התגונן. השאלות מאולפן הטלוויזיה המשיכו להקשות: "אבל הפעם הרבה מאוד מהקולות הגיעו מהמתנחלים, לא?".
כן, אמר אקוניס, "המתנחלים הם חלק מאיתנו". בזה אחר זה נדרשו הח"כים של הליכוד להסביר שהם לא מרכז, אפילו לא שמאל, אלא חלק מהדבר הזה שתמיד מצלצל מפחיד בתקשורת: ימין. רק עמית סגל, הכתב של ערוץ 2, תהה שמא זה לא הליכוד שהלך ימינה, אלא הציבור . אבל עמיתתו רינה מצליח התעקשה: "אני דווקא לא מסכימה, הציבור לא הלך ימינה". טוב, אם רינה אומרת.
לבעוט בזועבי
"מגה דיל", זה הביטוי המדובר של השבוע. לפי הסיפור, התכנסו להם ישראל כץ, חיים כץ ומשה פייגלין, אנשי שטח ידועים, וסגרו ביניהם רשימות. מי בפנים מי בחוץ, מי למעלה מי למטה. המגה דיל הזה אמור להסביר לנו לכאורה מדוע פייגלין סופסוף נבחר לכנסת, למה דני דנון במקום החמישי ומדוע דור הנסיכים - מרידור איתן ובגין - הולכים הביתה.
אלא שהמציאות הרבה יותר פשוטה. כל מי שעקב אחרי המפלגה הזו בשנים האחרונות יכל היה להרכיב את אותה רשימה בדיוק, פלוס מינוס, בלי דיל ובלי מגה דיל. גדעון סער, גלעד ארדן וסילבן שלום נבחרו בשלישייה הפותחת כי הם נתפסים כשרים מוצלחים וכחלק מהמנהיגות החדשה של המפלגה.
פייגלין נבחר בזכות אלפי מתפקדים שגייס ומשום שנתניהו הפנים כבר את העובדה שהפעם אי אפשר להכשיל אותו. דני דנון, זאב אלקין, מירי רגב ויריב לוין התברגו גבוה משום שהם נתפסים כנציגי השטח שלא סרים בהכרח לנתניהו, שומרי ארץ ישראל, הלוחמים הגדולים ב"כנופיית שלטון החוק", אלה שכמעט העמידו אנשי שמאל בפני ועדות חקירה פרלמנטריות נוסח מקראתי.
אם דני דנון היה בועט בחנין זועבי, אפשר להמר על כך שגם המקום השלישי היה ריאלי עבורו. ומה באשר לנסיכים? מרידור הלך הביתה פשוט כי לא היה מגיע לו להיבחר. מרידור הוא בבחינת פוסטר, האישיות הנקייה שראש הממשלה היה רוצה להתהדר בו.
מרידור לא תרם דבר למפלגה בשנים האחרונות והעובדה שבשמאל כל כך מצטערים על לכתו רק מסבירה למה הוא נבעט. מיקי איתן ובני בגין פשוט ישרים מדי, מיושנים מדי, לא מתאימים לליכוד החדש.
אל תזלזלו באנשי הוועד
האגדה מספרת שלחיים כץ יש חיילים. אלפי מתפקדים מהתעשייה האווירית יעשו כל אשר יורה להם. כץ יגיד לקפוץ מהגשר, הם יקפצו ויחייכו בדרך למטה. בפריימריז הקודמים צילמו את האוטובוסים שהמתינו מחוץ למפעלי החברה בה הוא משמש עדיין כיו"ר ועד העובדים, ובפריימריז הנוכחיים צולמו רכבי הליסינג שהעמיד במקום האוטובוסים.
נכון, אי אפשר להתווכח על היכולת הארגונית של האיש. אבל לטעון שאלפי עובדים מצביעים בדיוק על פי הרשימה שהכתיב להם, זו ראייה מתנשאת שמזלזלת בציבור העובדים ונועדה בין היתר לעורר דה=לגיטימציה לעבודה מאורגנת ולוועדי העובדים. אף אחד לא יודע כיצד המהנדס, הטכנאי או פועל הייצור, מצביעים מאחורי הפרגוד.
אבל אין ספק שהנהנה העיקרי מהאגדה הזאת הוא חיים כץ בכבודו ובעצמו. כל הח"כים מבטיחים להצביע לו ולאנשי שלומו רק בשביל לקבל את ההבטחה הנכספת שגם הם יופיעו ברשימת המומלצים שיעביר לחייליו.