יוקר המחיה של העשירון ה-5

איך זה שנדמה שהכול מתייקר, ולפי המדד האינפלציה מתונה?

"אנחנו בעיצומה של מלחמת עולם כלכלית - ומנצחים בה; יצרנו 400 אלף מקומות עבודה ב-3 שנים" - כך צוטט באתר "גלובס" שר האוצר, יובל שטייניץ, בפורום שנערך באוניברסיטת בר-אילן בהשתתפות בכירי המשק. רק שכמה ימים אחרי זה היינו במלחמה, נכון יותר מבצע צבאי בעזה, שעליו יש ויכוח אם אכן ניצחנו, ויש לו גם השלכות כלכליות שאליהן נתייחס בהמשך.

שטייניץ אמר עוד כי "ישראל במקום הראשון במערב עם צמיחה של 5%". ובכן, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם קצת שונים: הצמיחה נמוכה יותר, במגמת היחלשות, כפי שהעיד נתון הצמיחה האחרון שפירסמה הלמ"ס (2.9% ברבעון השלישי), ומבוססת בחלקה על חברה אחת גדולה - אינטל. אבל בסך-הכול מצבנו הכלכלי סביר.

על-פי התסריט המרכזי, גם שנת 2013 תהיה שנה סבירה לכלכלת ישראל, בהינתן המשבר הנמשך בכלכלה העולמית. רמת הפעילות הכלכלית במשק תתרחב בשנה הבאה בשיעור של 3%-3.5%. במדינה שבה האוכלוסייה גדלה בכל שנה ב-1.7%-1.8%, מדובר בצמיחה חיובית לנפש של 1.2%-1.8%. בעוד הגוש האירופי נמצא בסטגנציה והאמריקני צומח בשיעור נמוך מהפוטנציאל - אלו הן תחזיות מעודדות. תחזית הצמיחה הזו מתבססת על ההנחה שהגז מ"תמר" יתחיל לזרום בשנה הקרובה.

למרות יוקר המחיה והידיעות הרבות על העלאות המחירים, רמות האינפלציה, הן זו של 2012 (1.9%) והן זו החזויה לשנת 2013 (כ-2.2%) הן סבירות ועומדות בטווח היעד שקבעה הממשלה לבנק ישראל (1%-3%).

אינפלציה מתונה

אעשה לרגע אתנחתא מהתחזית השנתית (נחזור אליה בהמשך), ואנסה לענות על שאלה מסקרנת: איך זה שהציבור מתלונן על יוקר המחיה - בעוד מדד המחירים מצביע על אינפלציה מתונה במשק?

ההסבר לכך שקיים פער תפיסתי בין מדידת סביבת האינפלציה בפועל לבין מה שאנו מרגישים ביום-יום, נעוץ במספר גורמים: האחד, העלייה במחירי הדירות שאינה חלק ממדד המחירים לצרכן, וההבנה, כי ללא הורים שיסייעו, זוג צעיר (יותר או פחות) לא יוכל לרכוש דירה.

ההסבר השני נעוץ בכך שבשנה האחרונה נרשמה התייקרות של מוצרים ושירותים שבהם אנו נוהגים לעשות שימוש יומיומי (מזון, חשמל, סיגריות, תחבורה ציבורית, בנזין לכלי הרכב, מים ועוד), בעוד ירידות מחירים נרשמו בשורה ארוכה של שירותים ומוצרים, שלרוב ההוצאה בגינם אינה יומיומית או נתפסת כגבוהה גם לאחר ירידת המחירים, כמו: מוצרי חשמל שונים, רהיטים, מצעים ומגבות, הלבשה והנעלה, משקפיים ומוצרי אופטיקה, ספרי קריאה, צעצועים, מוצרי קוסמטיקה, שירותי טלפון, שירותי חינוך ועוד - רשימה מכובדת למדי.

ההסבר השלישי מתייחס לעובדה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מודדת סל מוצרים ממוצע לכלל המשק, לעשירים ולעניים גם יחד. אלא שבעוד סל הצריכה של החמישון העליון התייקר בשנה האחרונה ב-1.5%, סל הצריכה של החמישון התחתון התייקר בלא פחות מ-2.3%. כלומר, מי שהפרוטה לא מצויה בכיסו, ומוציא משקל גבוה יותר מהכנסתו על מוצרי מחיה בסיסיים, המוצרים שמחירם עלה השנה, גם מרגיש ביתר שאת את התייקרויות המוצרים ואת הקושי "לגמור את החודש". עד כאן ההסבר ובחזרה לתחזית השנתית.

תחזית מקרו-כלכלית נוספת, חשובה אולי יותר, היא הגירעון הצפוי בשנה הבאה - 3.5%, שיעור החורג במקצת מהיעד שקבעה הממשלה. תחזית זו עלולה להתגלות כנמוכה מדי. כלומר, הגירעון עלול להיות גבוה יותר בעקבות מבצע "עמוד ענן" (כמה יותר? תלוי בגודל ובאופי של התוספות לתקציב הביטחון).

לאחר האירועים הביטחוניים של הימים האחרונים, ברור שהממשלה שתיבחר לא תוכל לקצץ בביטחון, וסביר להניח כי על שולחן הממשלה תונח דרישה לתוספת תשלום, לצורכי הצטיידות בכיפות ברזל נוספות, השלמת ציוד צבאי וכיו"ב. גם אם תוספת התשלום תהיה חד-פעמית ("קופסה" כפי שהתייחסו להוצאות אלו בעבר), עדיין יקשה על הממשלה שתיבחר לקצץ בהוצאות שאר המשרדים כדי לעמוד ביעד גירעון של 3%.

בסופו של דבר הפרמטר שעליו מסתכלות חברות דירוג האשראי בעולם הוא העמידה של מדינות בתוואי הגירעון שקבעו לעצמן, ומה ההשפעה של חריגה מהתוואי הזה על יחס החוב-תוצר.

בנוסף, אנו חיים בעולם שבו הסובלנות כלפי אי-עמידה ביעדים תקציביים ואי-אחריות תקציבית, היא מאוד נמוכה. יחס החוב-תוצר של ישראל עומד כיום על כ-74%, לאחר שירד משיא של 99% לפני 9 שנים. השיעור הזה הוא מהנמוכים בעולם, וזאת תעודת כבוד למשק, ואולי הסיבה המרכזית ליציבות הכלכלה ולאופק היציב של דירוג האשראי של ישראל.

חריגה מיעד הגירעון בשיעור של עד חצי אחוז, לא תוביל לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל. חריגה בגין "קופסה להוצאות ביטחוניות חד-פעמיות" צפויה אף היא להתקבל בסלחנות (כפי שקרה בעבר). אך אם תיכשל הממשלה שתיבחר בביצוע הקיצוץ הנדרש בשאר סעיפי התקציב, או אז סביר לצפות כי דירוג האשראי יופחת ופרמיות הסיכון יעלו.

התסריט המרכזי שלי לשנה הבאה, מביא בחשבון מספר הנחות חשובות, חלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות:

בסביבות המקרו בחו"ל יימשך השיפור האיטי הנובע מהטיפול במשבר, אך אי-הוודאות תימשך והפעילות הכלכלית תהיה ממותנת, על רקע הלחץ של המנהיגות באירופה על המדינות "החלשות" להתמיד בביצוע צעדי הצנע. בהתייחס לכלכלת ארה"ב, יימצא פתרון שלפיו מרבית הטבות המס יוארכו, כך שהכלכלה תימלט מאותו "צוק פיסקאלי" המאיים עליה. עם זאת, קצב הצמיחה של המשק יוסיף להיות נמוך מפוטנציאל הצמיחה ארוך-הטווח.

ניתן להניח עוד, כי הריביות בעולם יישארו נמוכות, וכי ב-2013 תיתכן תוכנית הרחבה כמותית נוספת בארה"ב, לאחר שתוכנית ה-Operation Twist תגיע לסיומה בסוף שנה זו, מהלך שצפוי להשפיע על הדולר, כלומר, לתמוך בחולשתו.

בנק ישראל תרם ליציבות

ביחס לישראל, הממשלה שתיבחר תאשר תקציב אחראי לשנתיים, והגז שיתחיל לזרום מ"תמר" בשנה הקרובה, יתרום לקצב הצמיחה במשק, ואף עשוי ליצור לחץ מתון לייסוף בשער השקל.

בהתייחס לשוקי ההון בארץ ובעולם, תשואות האג"ח האמריקני ל-10 שנים יוסיפו לדשדש ברמות הנוכחיות בשל נחישות הפד לשמר על ריבית נמוכה במשק; שוק האג"ח הישראלי יגיב לציפיות הריבית והאינפלציה המקומיים: הסדרי החוב יעיבו על הביקוש הפרטי לאג"ח קונצרני, ויגבילו את עוצמת הירידה במרווחים. כלומר, אנו צופים ירידה במרווחים, אם כי מתונה בשל ההשפעה של הכותרות בעיתונות בנושא הסדרי החוב על הביקוש של משקי הבית לאג"ח קונצרני. מנגד, שוקי המניות ייהנו מתמחור זול, מריבית נמוכה, מהשיפור בסנטימנט באירופה, ומההרחבות הכמותיות.

אז מהי אסטרטגיית ההשקעה הנכונה בהנחה שהתסריט הזה אכן יתממש? האפיק המנייתי יספק את התשואה העודפת; רווחי הון מתונים יירשמו גם באפיק הקונצרני; ואילו האג"ח הממשלתי יסבול לקראת סוף השנה מהפסדי הון על רקע הצפי לעליית ריבית כבר ב- 2014.

שר האוצר אולי מגזים קצת בסופרלטיבים שהוא מחלק לממשלה ולעצמו, במיוחד על רקע התעלמותו מתרומת בנק ישראל ליציבות המשק, אבל ניתן לומר שהמדיניות הכלכלית של ישראל בשנים האחרונות מקבלת ציון טוב. נקווה כי האחריות לניהול נכון של התקציב תישמר גם בשנים הבאות. זאת, כדי שכאשר המשק העולמי יצא מהמשבר הארוך שאליו נקלע, נהיה מוכנים לצמוח יחד עם העולם, ואפילו בקצב מהיר יותר.

הכותבת היא כלכלנית ואסטרטגית ראשית ב"פסגות"