הנה ברוש לא לבדו

"ברוש", א' 21:00, ערוץ 1

אם תרצו, זהו סיפור על הניסיון לפיצוח האטום. לא כדרך שעושים פיזיקאים, אלא כדרך שעושים אנשים שמבקשים לברר מה בנפשם הופך אותם למה שהם. אני מודה שהסרט הזה תפס אותי בבטן, עוד לפני שעמדתי על איכויותיו התיעודיות: בתי הגדולה תתגייס השנה לצה"ל, ברקע - ולמרות שיש לו עוד כמה שנים, אני יכול לראות גם את גיוסו של אחיה הצעיר. לפעמים אני שואל את עצמי, איך זה יכול להיות שאני, שלא מאמין בעתידה של מדינת ישראל (לא מדובר על רקע אידיאולוגי אלא על העובדה שמחצית מהילדים שהולכים לכיתה א', יגדלו להיות בורים גמורים, לפחות במה שנדרש מאזרחים בעולם המפותח), מעודד, עדיין, את ילדיי להתגייסות ולהתנדבות באותה התלהבות שאחזה בי בגילם, כשעוד האמנתי שיש על מה לשמור כאן.

לפיכך סרטו של ילון גורביץ', פגע לי בדיוק בנקודה הכואבת: מה יש בנו שמחלחל מדור לדור ומקנה לו ערכים שנדמה שאנחנו הפסקנו להאמין בהם?

הסיפור הזה מתחיל במחסנית שנשכחה על אחת הג'בלאות באזור מחנה "ברוש", שהובילה צוות צעיר של פלס"ר גולני לעימות חזיתי עם מפקדיו, שראו בעובדה שאיש אינו מוכן לקחת אחריות על האבדה, בבחינת "פאק באמינות", העבירה החמורה ביותר שיכול חייל ביחידה מובחרת לבצע (מה שקצת עומד בסתירה לאמינות המפוקפקת של בוגרי אותן יחידות שטיפסו לראש המערכת הפוליטית). גורביץ' יוצא, באיחור של יותר מ-30 שנה, לחיפוש אחר בעליה של המחסנית האבודה ובדרך משחזר אירועים מימי מלחמת לבנון, שעדיין משפיעים על נפשם של חבריו ליחידה, האנשים שחילצו אותו כשנפצע בלבנון ולמעשה הצילו את חייו. ברקע המסע לעברו, עומד המסע לעתיד של בנו, שמתחיל להתאמן לקראת גיוסו, אחרי שנת שירות בהתנדבות בארגון "השומר". איך נפל התפוח הזה קרוב כל-כך לעץ, על אף הצלקות שחרוטות כה עמוק על הגזע? צפו בסרט הזה ותבינו.