ירדנה עובדיה הגשימה את החלום האפריקאי; והיא הראשונה לטפח את הדימוי הזה. אישה בת 63 שלא גמרה תיכון כי הוריה שלחו אותה לעזור בפרנסת הבית, מגלגלת כיום עסקאות של מיליונים במדינה שמשוועת לפרויקטים מודרניים, ומחזיקה במצבורי נפט כדי לשלם עליהם. מי שהחלה את דרכה כקופאית בשק"ם של דימונה והתקדמה לבעלות על סופרמרקט בפתח תקוה, בונה כיום בתי חולים ובקרוב בית כלא בגינאה המשוונית.
איך הצליחה לזכות באמונו של נשיא גינאה תיאודורו אוביאנג נגואמה? מה המחיר שנדרש ממנה בעבודה לצדו של נשיא, שארגוני זכויות האדם רואים בו דיקטטור אכזר? ומהי מידת השפעתה האמיתית עליו? האם בכירי מערכת הביטחון לשעבר, שמחזרים אחריה כיום, יודעים מה הם עושים, או שהם פשוט נוהים אחר הדימוי האקזוטי של "מלכת אפריקה", שדבק בעובדיה בשנים האחרונות?
קשה לחלץ מעובדיה תשובות ברורות לשאלות הללו, כי הדבר האחרון שאפשר להגיד על עובדיה הוא שהיא פראיירית. גם לתשובות הכי אותנטיות שלה יש קווים אדומים. הנשיא לעולם נאור ונדיב, והשאלה מה שווייה הפיננסי אינה מעניינת, "כי מה שחשוב זה השווי שלי כבן אדם". ועדיין, הסיפור שמספרת עובדיה, על כל החורים שקיימים בו, מרתק. יותר משהוא מעיד על התרבות העסקית בגינאה המשוונית, הוא מאיר את אחורי הקלעים של עולם העסקים הישראלי, שמבקש לעשות מכה ביבשת השחורה, ומוכן בשביל זה לעבוד עם אישה, שספק אם היה מזכה אותה ביחס מיוחד בנסיבות אחרות.
"לכל החזקים האלה שפעם הייתי צריכה לעבור דרך המזכירה של המזכירה של המזכירה שלהם, ואליהם לעולם לא יכולתי להגיע; לכולם היום יש את הטלפון שלי", מציינת עובדיה בסרקזם. "כולם 'למדו איתי' בבית הספר בדימונה. היינו אולי מאתיים תלמידים בכל בית הספר, והיום זה נראה כאילו רק בכיתה שלי היו עשרת אלפים. כולם רוצים לבוא לעבוד בגינאה, וכולם חושבים שאם ירדנה עובדיה עושה חיל בגינאה, אז כולם יכולים".
- אנשים מתחנפים אליך כיום?
"ברור. אבל אני לא אוכלת כל מה שאומרים לי. זה לא עולה לי לראש. הנה, היום נפגשתי עם מפקחת, אחת הגדולות במשרד החינוך, שנכנסה לחדר ואמרה 'קודם קראתי על המלכה, והיום אני רואה שאני עומדת מול מלכה'. ואני מסתכלת עליה ולא בטוחה שהיא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת. היא יכולה לצאת מהפגישה איתי ולהגיד 'וואוו איזו מלכה' או 'וואוו איזו כלבה'".
- זה או כלבה או מלכה? אין באמצע?
"ברור. מספיק שאגיד למישהו משהו שלא מוצא חן בעיניו, כדי שאראה לאן זה מוביל. למשל, כשאני אומרת לאיש עסקים שביקש להיפגש איתי 'בן כמה אתה אדוני, 50 פלוס? עד היום חיית יופי בלעדיי. אז מה אתה עכשיו כולך מתחנחן לי ועושה את עצמך כאילו בלעדיי העולם שלך גמור'. ואז הבן אדם נשען אחורה, ורואים במבט שלו שהוא חושב 'וואלה נפלתי פה על לא פראיירית בכלל'. ברגע הזה אני כבר לא מלכה".
- עכשיו את על תקן הכלבה.
"לחלוטין. יכולים להגיד עליי מה שרוצים, אבל דבר אחד כולם אומרים - היא חזקה אבל אמינה, כל מה שהיא אומרת, היא עומדת בזה. וזה הכי חשוב לי. מכל התביעה של אשטרום מפריעה לי מילה אחת: גניבה. זה הדבר שהכי כואב לי".
"הנשיא מכיר את המילה שלי"
עובדיה מתכוונת לתביעה הכספית שהגישה נגדה לבית המשפט המחוזי מרכז חברת הבנייה אשטרום, שבנתה יחד איתה בית חולים ממשלתי בעיר באטה שבגינאה המשוונית; תביעה שמהווה את העילה לראיון הזה ומשמשת גם דוגמה מצוינת למקרה שבו השילוב שבין ה"סמוך" הישראלי ל"יהיה בסדר" של העולם השלישי לא תמיד נגמר בהפי אנד.
אשטרום טוענת, באמצעות עו"ד זאב שרף, כי עובדיה נטלה שלא כדין 50 מיליון שקלים, שהיו מיועדים לאשטרום, מהחשבון המשותף לה ולחברת הבנייה, והעבירה אותם לחשבונות בנק אחרים. החברה טוענת גם שמעמדה הוא של שותפה בפרויקט, ועובדיה היא לא יותר ממתווכת; בעוד עובדיה מתעקשת שאשטרום אינה יותר מאשר קבלן מבצע, והיא, עובדיה, השותפה האמיתית. הסוגיה נותרת פתוחה, מאחר שכל אחד מהצדדים מציג מסמכים התומכים לכאורה בטענותיו, אך להסכם בין אשטרום לעובדיה אין סימוכין, כיוון שהיה בעל-פה. תרבות ה"יהיה בסדר", כבר אמרנו.
עובדיה, שהצטיידה בעו"ד ברוך כצמן, שותף בכיר במשרד הרצוג פוקס נאמן, הכחישה כמובן את נטילת הכסף. בראיון שמתקיים על צלחת פירות מרשימה, שקיבל כצמן מערוץ 10 בהוקרה על זכייתו בתיק "הישרדות" (המאבק על זכויות השידור מול רשת), טוען עורך הדין כי "החשבון שימש עוד פרויקטים שמנהלות החברות של ירדנה. אין הוכחה שהכסף, שאשטרום טוענת שחייבים לה, נכנס בכלל לחשבון, ובטח שלא עבור פרויקט בית החולים. אין גם הוכחה שירדנה לקחה את הכסף לכיסה. אשטרום לא הצליחה להראות מסמך אחד כזה".
בשלב הזה עובדיה מתפרצת. "איך הוצאתי 50 מיליון שקל? במזוודות? איזה בנק ייתן לי כזה סכום בלי ניירת, כשכל העולם נאבק בהלבנת הון? אני לא כזאת טייקונית כמו שחושבים אותי. מה אני נוחי דנקנר? תשובה? מי אני שאני יכולה להעביר ככה כסף? מה אני המאפיה הסיציליאנית? ברלוסקוני? אשטרום טוענת שזה תשלום שהחברה אמורה הייתה לקבל מהממשלה, נכון? אז מה אני ילדה קטנה, שאעשה כזה דבר לנשיא שלי? למה שאפגע בשם שלי במדינה שנותנת בי אמון? מה הם חושבים, שאני כזאת גדולה שקניתי גם את המערכת הבנקאית?".
- אולי נפלת קורבן לדימוי שבנית לעצמך - של אשת סוד שיכולה לעשות בגינאה מה שהיא רוצה.
"לא, זה נורא פשוט. אני הצלחתי והם לא. אני, הבחורה הפשוטה, בלי התארים באוניברסיטה, ממריאה בעסקים בגינאה, ולאשטרום הענקית אין עוד הצלחות שם, והיא כנראה לא הרוויחה כמו שהיא חשבה שהיא תרוויח. ובגלל שהיא לא יכולה לשאת את זה, היא מחפשת בכל דרך לחסל אותי".
- את לא קצת פרנואידית?
"לא. אני באמת נרדפת. הם פנו בזמנו לתוכנית 'עובדה' שפרסמה עליי כתבה לפני ארבע שנים. הסכסוך איתם עוד לא היה בבית משפט, אבל היה קיים כבר אז. מה את חושבת, שרציתי ללכת לאילנה דיין? היא נכפתה עליי. ועכשיו גם הלבישו עליי את מס הכנסה, שמעביר אותי ייסורי גיהינום. החוקרים במס הכנסה אמרו לי שאשטרום היא זו שפנתה אליהם. היא הוציאה עליי גם מכתבים לנשיא".
- ואיך הוא הגיב?
"בהתחלה הוא קרא לי, ואחרי זה כבר הפסיק להתרגש. הנשיא מכיר אותי ואת המילה שלי. אני במדינה הזאת לא שנה או שנתיים. אני לא שמה מסכות לתקופת מה, ואני לא מהישראלים שבאים להרביץ מכה וללכת הביתה. 50 מיליון שקל זה 10 מיליון יורו. בשביל 10 מיליון יורו ירדנה עובדיה לא תלכלך את השם שלה ואת העתיד שלה והעבר שלה".
כצמן מתערב: "לא שזה מעט כסף, ירדנה, זה המון כסף". ועובדיה ממהרת לתקן: "לא שחלילה הסכום הוא פעוט. הוא עתק. זה משאלה של כל אדם עלי אדמות לכתוב כאלה ספרות. אבל במעמד שאני נמצאת בו, חבל לי לשרוף את השם שלי, גם לא בעד עשרות מיליונים יותר מאלה".
- למה בכלל הלכת על חברת בנייה ישראלית? לא יותר פשוט לעבוד עם המקומיים?
"עניי ביתי קודמים לכול. גם היום אני קונה ברזל, מלט וצמר גפן תוצרת כחול לבן. הגינאים אוכלים בשר של בלאדי, קטשופ אסם וקפה עלית. למה שאתן פרנסה למדינה אחרת, בזמן שבעם שלי מפטרים אנשים ממפעלים? כשמפעל תחבושות היה בבעיות, שמתי שם הזמנה. כשנגב קרמיקה היה בבעיה, שמתי שם הזמנה של 10 מיליון למרות שיכולתי להזמין מסין. אני יודעת מה זה כשאין פרנסה".
- את לא חוששת שחברות ישראליות יפחדו לעשות איתך עסקים, אחרי שאשטרום, לשיטתה, נכוותה?
כצמן: "אשטרום לא נכוותה. היא נכשלה".
עובדיה: "בית החולים שהיה צריך להיגמר אחרי שנתיים, נגמר אחרי יותר מארבע שנים. עקרת בית הייתה מנהלת את ענייניה יותר טוב ממה שהם מנהלים פרויקטים. הם קנו אוטובוס ישן מהולנד להסיע את עובדי האתר, והביאו אותו בלי מפתח. שמונה חודשים מחכים למפתח, ובינתיים משכירים אוטובוסים באלפי אירו לחודש. או שהביאו פועלים מרומניה חצי שנה לפני הזמן, שרק ישבו בברים ושתו בירות".
- ולא אמרת להם כלום?
"לא, כי הם אמרו 'מה את דואגת. ובואי נזכור שאת ירדנה עובדיה ואנחנו אשטרום', מי הכבשה הזו ליד האריה. הם הכי יודעים והכי מבינים. והאמת שהאמנתי להם, שהם יודעים הכי טוב".
- ומה את אומרת לנשיא ששואל למה זה לא גמור?
"הנשיא הביא אותי עשרות פעמים לשימוע. היה לו רחמים עליי. הוא ראה שאני בצער נוראי".
מאשטרום נמסר כי "אשטרום אינה מנהלת את מאבקיה המשפטיים מעל דפי העיתון. המחלוקות עם הגברת עובדיה תוכרענה בבית המשפט".
"אני אישה שלא פוחדת"
במערכת היחסים של עובדיה עם נשיא גינאה רב הנסתר על הגלוי. כשאני שואלת את עובדיה, המשמשת כקונסול כבוד של גינאה המשוונית בישראל, אם לא פחדה להיות מזומנת לאותם שימועים - אחרי הכול האיש הורה בעבר להוציא להורג את דודו - משיבה עובדיה: "הנשיא הוא האיש הכי אנושי שפגשת בחיים שלך. אין דברים כאלה. איך אפשר לפחד מנשיא שעושה כל-כך הרבה בשביל העם שלו? נותנים לי עכשיו להקים שם בית כלא, והכי חשוב להם שהוא יוקם לפי כללי זכויות האדם הבינלאומיות".
- אומרים עליו שהוא דיקטטור.
"להגיד עליו דיקטטור זו הטעות הכי קריטית שיכולה להיות, במיוחד לעם בישראל. הנשיא אוהב אותנו ומאמין בנו. הוא יודע שאני מביאה הכול מהארץ, ציוד ואנשי מקצוע, ושככה הוא נותן לנו פרנסה. בהצבעה שהייתה עכשיו באו"ם לגבי ההכרה בפלסטינים כמדינה משקיפה, באתי לנשיא וביקשתי ממנו שלא יימנע, אלא יצביע נגד (גינאה בסופו של דבר נעדרה מההצבעה - ח' ש'). הוא מכבד ומעריך את ישראל ואת מה שהיא עושה בשבילו".
- ישראל עושה איתו עסקים?
"ברור. ראש סיב"ט (האגף לסיוע וליצוא ביטחוני במשרד הביטחון) שמעיה אביאלי הגיע לשבת עם הנשיא לפני חודשיים, לדבר על מכירת ציוד. מנכ"ל משרד הביטחון היה מעורב בביקור הזה. גם יוסי בן-חנן, ראש סיב"ט הקודם, היה שם פעם. מספנות ישראל עובדות שם. ומוטורולה, איירונאוטיקס ונייס. ים של חברות".
- את מתווכת בעסקות נשק?
"לא. מכרתי ספינות ממספנות ישראל כשהם היו על סף סגירה, אבל זה לא נחשב לנשק אלא להגנה. כל ציוד שאני מוכרת הוא באישור סיב"ט. האם סט"ילים יכולים לצאת ממדינת ישראל ללא אישורי סיב"ט? זה לא משהו ששמים בתיק. את חושבת שמשרד הביטחון היה מאשר עסקאות עם דיקטטור?".
- בפעם הראשונה שלך בסיב"ט, בטח הסתכלו עלייך בעין עקומה - גם אישה, ועוד אחת שלא נמנית עם החבר'ה.
"בהחלט. בשנים הראשונות היה קשה. לא היו צריכים אפילו מילים, היו פשוט מנפנפים אותי ביד. היום יש קבלות. היום, איך הם אומרים, אני התפוח הלוהט בשוק העסקים בארץ. כולם רוצים לעבוד אצלנו - ניצבים, מפכ"לי משטרה, אלופים בצה"ל - מתקשרים אליי ישירות".
- מי למשל?
"לא אתן שמות, אבל שלא תגששי באפלה. כמעט כל איש ביטחון שעובר לעסקים פרטיים מגיע לאפריקה, כדי לאמן או למכור".
*** הכתבה המלאה - במגזין G