גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

תופעה: יותר ויותר הורים קרייריסטים פוגשים את ילדיהם רק בסופי שבוע; אפשר לגדל כך משפחה?

הם בקושי רואים את הילדים במשך השבוע, מתעדכנים מרחוק בנעשה בבית ומנסים לפצות בשבתות ■ תופעת "הורי סוף השבוע" הפכה בשנים האחרונות לנפוצה בקרב הקרייריסטים הישראלים ■ מה זה עושה להם?

קשה למצוא את ליאור חורב בבית במהלך השבוע בשעות הערות של הילדים. הוא נוסע הרבה לחו"ל, וגם כשהוא בארץ הוא מתנהל בשעות לא שגרתיות. זו שגרת חייו של חורב, בעבר שותף במשרד ארד תקשורת וכיום יועץ אסטרטגי ומרכז קשרי חוץ של קבוצת דן גרטלר אינטרנשיונל: אם פעם היה זה משבר שצריך לנהל, היום זו הזדמנות עסקית שאסור להחמיץ. בתוך המירוץ הבלתי נגמר הזה, סופי השבוע הם כמעט ההזדמנות היחידה עבורו לבלות זמן עם הילדים, הזדמנות שהוא שומר עליה בקנאות.

"אני מאוד מקפיד להיות בארץ בסופי שבוע, גם אם זה אומר לטוס מקצה העולם כדי לנחות כאן בשישי ולהמריא לאותו מקום שוב בראשון", הוא מספר ל-G. "כבר קרה שעשיתי נסיעה כזאת מארצות הברית וחזרה כדי להיות עם המשפחה בשבת. צריכה להיות סופה שמבטלת טיסות כדי שלא אבוא".

- זה הקו האדום שלך?

"אפשר לומר. גם ימי הולדת בחיים לא פספסתי. סוף שבוע מבחינתי זה קדוש. ברגע שאתה לא מקפיד לגביו, אתה מאבד את הכול. אני גם כמעט לא משאיר סופי שבוע לא מתוכננים, בין אם זה נסיעות או טיולים, הם תמיד מאוד אינטנסיביים. הלו"ז שלי במהלך השבוע הוא פונקציה של נסיבות, כל הזמן דברים משתנים, ולכן מבחינת הבית אני בחזקת משתנה שלא מובא בחשבון במהלך השבוע. הלו"ז היחיד שמתוכנן אצלי הוא זה של סוף השבוע". קורה שאתה מפתיע במהלך השבוע?

"כן. וכשאני נמצא, אני טוטאלי. הולך עם הבכור למשחקי כדורסל, מגיע למסיבות חנוכה בגן, וכמובן שותף למטלות והכול. אבל זה לא ידוע עד שזה קורה, ולכן למדתי לא להתחייב לדברים שקורים במהלך השבוע. עדיף להיות ספונטני ולהפתיע, מאשר להבטיח ולאכזב".

חורב אינו היחיד שמבלה עם הילדים בעיקר בסופי שבוע; אילוצי הקריירה מביאים הורים במקצועות תובעניים לראות את ילדיהם מעט מאוד במהלך ימי החול. הם חוזרים כשהילדים כבר ישנים, או מגיעים רק פעם בכמה ימים הביתה בגלל עבודה בחו"ל או בשל שירות צבאי באזור מרוחק.

מה המחיר שמשלמת משפחה שמתנהלת כך? איך תופסים הילדים את ההורה הנעדר ואיך הם מתייחסים להורה שנוכח יותר ביומיום? האם ייסוריי מצפון ופיצויים חומריים הם חלק בלתי נפרד מעסקת החבילה הזו או שאפשר לחיות גם אחרת? אלה שאלות לא פשוטות, כשם שלא היה פשוט למצוא מרואיינים, שלא יחששו כי הדבר עלול להתפרש כהעברת ביקורת על תפקודם כהורים.

המרואיינים בכתבה הזו הם אנשים שמאתגרים את האיזון העדין שבין משפחה לקריירה, ומרגישים עם זה יחסית בנוח. אפשר לומר שהם אפילו שלמים עם ההחלטה. לא בטוח שהם מעידים על הכלל, כמו שאומר דני עמית, פסיכולוג קליני ממכון אדלר, "הורה שמוכן לדבר על זה הוא כנראה אדם שמחזיק באמירה מגובשת לגבי אורח החיים שבו בחר".

תמי שינקמן, שותפה בכירה במשרד לייעוץ אסטרטגי רימון כהן שינקמן, ניסחה לעצמה אמירה כזו: "כל חיי אני עובדת מסביב לשעון, כיום במשרד פרטי ולפני כן בשירות הציבורי כיועצת של פואד בן-אליעזר. גם בן הזוג שלי (היועץ האסטרטגי משה דבי) עובד כמוני במשרד עצמאי משלו. יש לנו ארבע בנות, שתי חיילות מנישואים קודמים שלי, ותאומות בנות 10. ארבעתן גדלו למציאות שבה אבא ואימא לא נמצאים בבית בשעות קונבנציונליות ולא יכולים להוציא אותן מבית הספר או לקחת אותן לחוגים; מה שהצריך אותי לקבל החלטה - האם להתייסר בגלל הרצון שלי למצות את מלוא הפוטנציאל או להבין שיש גם דרך אחרת".

- איך קיבלת את ההחלטה?

"ניהלתי עם עצמי שיחה גלויה ואמרתי לעצמי, קודם כול את לא קורבן והילדות הן לא קורבן. ועכשיו, האם את מוכנה לוותר על הקריירה? החלטתי שלא. האם את מוכנה שלא להביא ילדים לעולם או לא לגדל אותם? גם לא. ולכן את צריכה למצוא פתרונות ישימים, כדי להיות שלמה עם המחיר שאת משלמת וליהנות מהקריירה. העבודה שלי היא ניהול משברים, ואני חייבת להיות שם רגשית וטכנית. אם אני לא שם עד הסוף זה מבחינתי תפסת מרובה לא תפסת, ואני לא מוכנה לחיות ככה. אז הילדות שלי הולכות לישון בעשר בלילה, כי הן אף פעם לא הולכות לישון לפני שאחד מאיתנו מגיע, ואנחנו משתדלים שלפחות אחד מאתנו יגיע הביתה עד שמונה. ברור לי שיש לזה מחיר, אבל זה מחיר שאני שלמה איתו".

במקום רילוקיישן

איך נראית השגרה במשפחה שבה הורה אחד, ולעתים שניהם, הוא נוכח-נפקד? הרבה עזרה מהסבתות, לרוב יש גם מטפלת בתמונה, וכמעט תמיד ישנו גם בן זוג תומך שנושא בנטל השגרה השוחקת, מוותר על קריירה אחרי השעה ארבע אחר הצהריים, וזוכה כמובן לפרגון מבן הזוג.

רונן ירדן, מנהל יזמות והקמה של פרויקטים נדל"ניים נשוי לדליה ואב לשלושה (בני 5 וחצי, 4 ושנתיים), היה עד לפני שבעה חודשים על הקו תל אביב-אמסטרדם. בכל שבוע עבד ארבעה ימים בהולנד וחזר לסוף שבוע בישראל, ובשבוע הרביעי בכל חודש שהה בבית. "כמו רגילה בצבא", הוא אומר, "ההקבלה הצבאית מתאימה פה".

- והילדים צריכים להתרגל בכל פעם מחדש?

"ביום הראשון אחרי הנחיתה הם נצמדים קצת יותר לאימא, ואז מתרגלים אליי. גם השבוע הרביעי הוא סוג של תיקון. אבל המחיר האמיתי הוא בזה שאתה יודע שאתה הפיגורה המשנית, וזה לא כיף. אשתי עושה עבודה מדהימה, והיא באמת עמוד התווך ואילו אני התוספת המבורכת. מצד אחד זה משחרר אותך מלחצים; מצד שני אתה גם רוצה להיות חיוני. כדי להתייעל הייתי בוחר בטיסות לילה והילדים היו קמים בבוקר ולא תמיד יודעים אם אני כאן".

- הייתה לך התלבטות אם לנהל אורח חיים שמשלב כל-כך הרבה חו"ל במקביל למשפחה?

"חו"ל היה חלק מהחיים המקצועיים שלי הרבה לפני שנולדו לי ילדים. הסידור הזה היה במקום רילוקיישן, שהיה כנראה קשה יותר למשפחה. מבחינתי אלה אילוצים של קריירה, שהילדים משתלבים בהם, ואין מה להתאכזב שכך הדברים התגלגלו. אנחנו עדיין הורים טובים, שמספקים לילדינו בית אוהב ויציב. לפעמים נצבט לי הלב על אירועים שלא חוויתי, למשל כשילד הולך בפעם הראשונה, אבל אני לוקח את זה בפרופורציה. לא ראיתי את זה היום - אראה בעוד שלושה ימים. אני לא מלח על איזו ספינת משא שנעדר חודשים, ולא מרגיש שיש לי זכות להתבכיין על הדברים האלה".

- אבל עכשיו, כשאתה כל השבוע בארץ, אתה מרגיש את ההבדל?

"אני מנהל את פרויקט שרונה של גינדי החזקות. אשתי עדיין זו שאוספת מהגן ואני מגיע לא מעט בתשע-עשר בלילה, ובמקרה הטוב בשבע בערב. אבל אין ספק שהילדים התרגלו לנוכחות שלי. כבר אין מצב שילד מתעורר בלילה ולא יודע אם אני שם, ואני רואה את זה בהתכרבלויות שלהם במיטה שלנו. בתקופה שבה עבדתי בחו"ל, הם היו מגיעים אוטומטית לצד של אשתי, ועכשיו גם התחילו לבוא לצד שלי במיטה. וזה כיף. אני מוצא את עצמי שוכב במיטה, מסניף את הילד ומתרגש מזה".

בניגוד להנחה הרווחת שלפיה ההורה העסוק יותר מרשה לעצמו שלא להקפיד על גבולות כשהוא כבר בבית - כי למי יש כוח, ועדיף שלילדים יישארו זיכרונות חיוביים בזמן שהוא עובד - חורב (אב לבני 11, 9 ו-5) מצהיר שאצלו זה אחרת: "אני לא מוכן להיות אורח ולא משאיר לאשתי להיות האיש הרע. אין דמות אחת מכילה ודמות שנייה שאוכפת משמעת. אם אורית, אשתי, קיבלה החלטה בהיעדרי, אי-אפשר ללכת אליי כשאני בא הביתה ולקבל מוצא אחר. אני לא מוותר להם".

- הם לא הטיחו בך אף פעם אמירה בסגנון "מה אתה מבין, אתה לא כאן"?

"אף פעם. וכשאני משווה את עצמי למשפחות שאני פוגש עם סגנון הורות שונה, אני מגלה שאני לא יודע פחות מהן על הילדים, אלא להפך. הקשרים שלי עם הילדים אפילו יותר חזקים. אנחנו נעזרים הרבה בטכנולוגיה - סקייפ וסלולר - ואני מקפיד להתקשר לשאול איך היה במבחן או בחוג של ההתעמלות אמנותית. אף פעם לא הופתעתי ממשהו שקשור בהם, כי המודעות שלי לקשר מאוד חזקה".

- לא מתגנבים אליך לעתים ייסוריי המצפון?

"לפעמים, ואני לומד להתמודד איתם. אי-אפשר לגדל ילדים בצורה נכונה אם היא לא נכונה עבורך. העבודה שלי גורמת לי אתגר וסיפוק. האם היא במאה אחוז טובה לילדים שלי? נראה שלא. אבל אילו הייתי עובד במקצוע משעמם שלא מסב הנאה, זה גם היה משפיע. ואם הייתי מגיע בכל יום אחר הצהריים הביתה, כנראה הייתי אדם אחר בעוד מובנים. אני מאמין שכשטוב לי, טוב לכולם".

האומנם? האם האמירה שגורסת כי "הורה מאושר - ילדים מאושרים" תמיד עובדת? אפרת נצר-וייס, פסיכולוגית תעסוקתית, מנסחת גרסה עדינה של הגישה הזו: "כשההורה בקונפליקט לגבי האיזון בין קריירה למשפחה, זה גם מה שעובר לילד. לעומת זאת, כשההורה מחובר ברמה הערכית לבחירה בקריירה כזו, ולא רק משכנע את עצמו שמבחינה חומרית זה טוב למשפחה, המסר הזה גם עובר. השאלה היא אם זו בחירה אמיתית, נגיד למקם את העסק דווקא בסין, או שהחברה צריכה אותך שם ושכנעת את עצמך שזה טוב וחשוב".

- אילו אנשים, לדעתך, שלמים עם החלטה כזו?

"מי שמצד אחד מאוד טוטאליים בעבודה ומצד שני יודעים להרפות ולא להיות קשים עם עצמם. יש גם בני זוג שנוח להם להעביר את המיומנויות ההוריות להורה האחר, כי יש להם פחות סבלנות או ששגרת גידול הילדים פחות מעניינת אותם. את צריכה לעשות לעצמך רציונליזציה מאוד חזקה כדי להרגיש נוח בהורות מסוג כזה, שהיא מאוד מאתגרת. גם בגלל גידול הילדים מרחוק וגם בגלל הצורך לייצר דרכים אלטרנטיביות כדי להיות משמעותי בחיי הילדים שלך".

לדחוס הורות ליום בשבוע

מהן אותן אלטרנטיבות? חורב מספר על "חופשות שנתיות מושקעות של שבועיים-שלושה בחו"ל, שמאפשרות להתנתק באופן טוטאלי מהעבודה וליצור טיול שמשאיר חותם על החוויות המשפחתיות".

- סוג של פיצוי?

"ודאי שזה פיצוי, כמו שזה רצון לבלות זמן אינטימי עם הילדים ולהכיר אותם יותר לעומק".

גם אצל שינקמן יש "חופשת קיץ משפחתית בחו"ל של שבועיים לפחות, שאז אנחנו נמצאים איתן כל הזמן מהבוקר עד הערב. כשחזרנו עכשיו, משה ואני, מחופשה זוגית בארצות הברית, הבאנו איתנו שש מזוודות. ברור לך שרוב התכולה היא להן. לא חושבת שזה רק מתוך פיצוי, אבל נראה שזה חלק מהעניין".

- על מה את לא מוותרת במהלך השנה?

"ימי הורים, חגיגות בבית הספר. תמיד אהיה שם, גם אם זה אומר להציב גבולות בעבודה. בסופי השבוע יש לנו שגרה קבועה של פתירת תשחצים, צהריים במסעדה וארוחת שבת אצל חמותי. ובשבת, תתפלאי, אני מלמדת אותן לסרוג. עכשיו קניתי מכונת תפירה, ואנחנו גם מבשלות יחד".

- סופי שבוע הם קודש למשפחה?

"תלוי. בקמפיין גלעד שליט שניהלתי היו הרבה חגים ושבתות שהעברתי באוהל בירושלים או במצפה הילה. היו פעמים שלקחתי אותן איתי ושילבתי את העבודה עם טיול באזור. במצבים שלא היה מתאים לצרף אותן השתדלתי שהעבודה תהיה מתומצתת ועניינית. זו המציאות שהן גדלות לתוכה. לא יודעת אם הן תמיד מתות על זה, אבל אלה החיים שלנו". הייתה לכן שיחה על זה?

"ישנם ימים שהן אומרות, 'אבל אתם לא בבית', וזה קורע את הלב. ואז אני מנהלת איתן שיחה ואומרת, 'נכון, אני לא בבית, אבל כמו שכשאתן תרצו להצליח בחיים שלכן, תדעו שתמיד אהיה מאחוריכן, עכשיו אתן תהיו מאחוריי'".

- הן בנות 10, את מדברת אליהן כאילו הן מבוגרות שוות לך לגמרי.

"גם כשהן היו קטנות לא דיברתי אליהן בפוצי-מוצי, ובכל מקרה, הן מבינות. המסר של למצות את עצמך במה שאת עושה חלחל היטב בבית שלנו. כשהסתיים קמפיין שליט בהצלחה באתי הביתה ומצאתי שלט, 'אימא, אנחנו כל-כך גאות בך'. עד היום זה מעלה לי דמעות, להראות להן שבעבודה קשה גם משיגים דברים".

ההנחה שילדים מעריכים עבודה קשה ובעלת משמעות אצל ההורה הנעדר עלתה גם במחקר שערכה ד"ר אורנה בלומן, חוקרת בחוג לשירותי אנוש מאוניברסיטת חיפה, בקרב ילדיהם של אבות עובדי היי-טק שלא נמצאים הרבה בבית.

שלושה רגשות מרכזיים עלו אצל אותם ילדים: שביעות רצון מההטבות שזכו להן בזכות העבודה של האב, כמו נופשים מרוכזים בחו"ל או מתנות שקיבלו מנסיעות עבודה; תרעומת על היעדרות האב; וגאווה שהיוותה את הרגש המרכזי מבין השלושה. הילדים גם ידעו לספר הרבה יותר פרטים על עבודתו של האב מאשר על זו של האם, אף שהיא זו שנכחה בחייהם ביום-יום ושהמקצוע שלה, במיוחד כשמדובר היה לא פעם במורות, היה קרוב הרבה יותר לחייהם מאשר עבודתו של האב כמהנדס פיתוח.

הפסיכולוג דני עמית אינו מופתע: "הורה שנוכח פחות הוא סוג של אטרקציה, כי הוא על תקן משאב שנמצא בחוסר, ולכן יותר שמחים ומתרגשים לקראתו. אבל", הוא מסייג, "יש מקרים שבהם הריחוק הפיזי יוצר ריחוק ביחסים. יש ילדים שאומרים על ההורה הנעדר, 'אין לי על מה לדבר איתו. אין לו מושג מי החברים שלי ומה אני אוהב לעשות'. זה כמו לפגוש דודים רחוקים שמגיעים בחגים ונופלים עלינו באינטנסיביות גדולה אחרי תקופה שלא ראינו אותם. אין מה לעשות, צריך זמן כדי לפתח יחסים, וקשה לדחוס הורות ליום או ליומיים בשבוע".

בלומן פירשה את ההתעניינות ואת הגאווה באב כצורך של הילדים לפצות על המחסור בהיעדרו. "ככה אני יודע מה אבא עושה כשהוא לא איתנו", השיב במחקר ליאור בן ה-7 שנשאל למה חשוב לדעת מה אבא עושה בעבודה. ילדים אחרים אף הרשו לעצמם לבטא קנאה: "אני חושבת לפעמים שבמקום העבודה של אבא יש אנשים יותר נחמדים ממני, כי אבא נשאר איתם בערב ולא בא להיות איתי", אמרה הילה בת ה-7. "לפעמים אני שוכחת שאבא מוכרח להישאר בעבודה בגלל אמריקה (הכוונה להבדלי השעות, ח' ש') ונעלבת מזה שהוא לא בא".

האבות, אגב, נתפסים על-ידי ילדיהם כפסיביים במובן הזה שהם אינם יכולים לשנות את כללי הארגון ולהגיע הביתה בשעות אחרות, מה שבמובן מסוים מקל את המצב. יש גורם חיצוני להאשים.

עוזר בשלט רחוק

האם ילדים מתייחסים אחרת להיעדרות של הורה שעבודתו נתפסת כשליחות למען הציבור בהשוואה לעבודתו של הורה שפועל בשביל הפרנסה נטו? בלומן לא חקרה ילדים להורים מהקבוצה הראשונה, אך היא מציינת כי "הילדים במחקר חיפשו הבנה למצבם גם מהמעגלים שמחוץ לתא המשפחתי".

להערכתה, זה גם ההסבר שילדים נוהגים לתת לעצמם בנוגע לריחוק של האב. כפי שאמר ליאור, שאביו מפתח מכשור רפואי, "אם זה בשביל דברים חשובים אז זה לא נורא אם אבא עובד הרבה זמן, כי זה טוב לכולם. כולם רוצים להיות בריאים".

האם גם האבות משכנעים את עצמם באופן דומה? "הורה שמאמין שהקריירה שלו תורמת למדינה", משיבה נצר-וייס, "עשוי לחוות פחות קשה את הנתק עם הילד במהלך השבוע, כי הוא אומר לעצמו, אני מראה לילד את משמעות התרומה לקהילה, מלמד אותו ערכים חשובים".

סא"ל כפיר כהן, מפקד בסיס האימונים של חטיבת כפיר, הוא דוגמה לא רעה לגישה הזו. כהן, שנפצע קשה במבצע חומת מגן וקיבל צל"ש אלוף על פעילותו בזמן המבצע, מסביר: "יש לי סיפוק גדול מזה שאני תורם ועושה דברים שאני מאמין בהם. אני לא יכול לומר שאנחנו, אנשי הקבע, לא מתוגמלים, אבל בטח ששירות כזה הוא לא בשביל הכסף הגדול. אני חושב שהילדים שלי תופסים אותי כמודל; לפחות רוצה לקוות שכן". סא"ל כהן (אב לבני 10, 7 ושנה) רואה את ילדיו מדי סוף שבוע, ונשאר בכל שבת שלישית בבסיס. בתפקידיו הקודמים תדירות היציאות שלו הביתה הייתה נמוכה יותר. "בשום שלב לא חשבתי לעזוב. מובן שאתה רוצה להיות שותף בגידול הילדים, אבל זו המציאות וזה מה שבחרתי לעשות, גם אם זה אומר שבניית הבית שלנו בקיבוץ נופלת על אשתי, ואני רק עוזר בשלט רחוק".

- אף פעם לא הרגשת פספוס?

"תמיד אתה מרגיש שאתה מפספס, למשל כשהבנים אמרו 'אבא' בפעם הראשונה ולא הייתי שם. אבל אז אני מגיע הביתה ומשלים. אני משתדל להגיע לדברים החשובים; הייתי בשלוש הלידות, ואני מגיע מתי שאפשר ומפצה איפה שאני יכול".

אנשי המקצועות החופשיים שרואיינו כאן חושבים שעולם הערכים שהם מעניקים לילדיהם אינו שונה מזה של קצינים כמו כהן: "ההיעדרות שלי מהבית לא באמת שונה מזו של הרבה אנשי קבע שבשבילם הצבא הוא ג'וב", אומר ירדן. "זה מה שהפרנסה שלי מחייבת, אז אולי זה לא לטובת המדינה אבל זה לטובת המשפחה".

ושינקמן מוסיפה: "נכון שהשנים הביאו איתן רווחה כלכלית, הבית מרווח יותר ויש דברים שאני מרשה לעצמי היום ולא יכולנו להרשות לעצמנו בעבר; אבל זה לא הכסף שמשחק כאן תפקיד, אלא המימוש העצמי וההגשמה".

האם ממרחק השנים יגלו כי זו הייתה החמצה ולאו דווקא הגשמה? עמית משיב: "הורה שמעריך שלהורות היומיומית יש חשיבות דווקא כן מרגיש החמצה, אבל צריך לזכור שיש הורים שלא רואים בזה עניין גדול, לפעמים בגלל שגם הוריהם לא היו בבית כשהם היו ילדים, ולפעמים כי זה עניין של פרספקטיבה - אתה בונה לעצמך קריירה ואין לך ספק שזה מה שנכון לעשות כרגע. כשהקריירה מוארת כמה שנים אחר כך באור אחר, מבינים לפעמים שהזמן הזה של בילוי עם הילד בילדות הוא גם משאב מתכלה שאי-אפשר להחזיר אחור".

- כלומר, זה רק עניין של זמן עד שמתחרטים על בחירה בקריירה כזו?

"אני לא רוצה לצאת בהצהרות. אבל כדאי למצוא דרכים להיות מעורבים. חופשה משפחתית בחו"ל היא תדלוק מצוין, אבל היא לא באמת תחליף ליומיום. גם הורה שנמצא במשימה במטעם המוסד יכול להיות בקשר שוטף עם הילד. מי שרוצה - מוצא את הדרך".

עוד כתבות

מערכת ReDrone של אלביט / צילום: אלביט מערכות

הנקמה של פוטין בהודו, ומערכת יירוט הרחפנים החדשה של אלביט

אלביט הציגה ללקוחות אירופאיים את מערכת היירוט המתקדמת שלה, אלג'יריה מצאה מענה בסין מול עוצמת המל"טים מתוצרת ישראל, ארה"ב שמה את מבטחה בלייזר, והנקמה של פוטין בראש ממשלת הודו • השבוע בתעשיות הביטחוניות

הסכם אינו נדרש כתנאי עבור זוגות במערכות יחסים כאלה ואחרות / צילום: Shutterstock, Viacheslav Lopatin

זוג הקפיא עוברים ואז נפרד. האם האישה תוכל להשתמש בהם?

כשלושה עשורים לאחר פרשת נחמני, בתי המשפט עדיין נאלצים לדון בתביעות בלתי אפשריות לגבי גורלם של עוברים מוקפאים ● מן הראוי היה לחייב כל זוג שפונה לבצע הפריה חוץ-גופית, לחתום על הסכם שמתייחס לאפשרות הריאלית של פרידה במהלך הזמן שחולף בין יצירת העוברים המוקפאים לבין השימוש בהם

חברת הסייבר הישראלית Coro (קורו) / צילום: CORO

המשבר בהייטק נגמר? סטארט-אפ ישראלי שני מודיע בתוך שבוע על גיוס של 100 מיליון דולר

חברת קורו (Coro) הישראלית, העוסקת במכירת מערכות סייבר לעסקים קטנים ובינוניים, הודיעה על גיוס של 100 מיליון דולר ● ככל שנודע, כספי הגיוס כולם הושקעו בחברה ולא בקניית מניות מיזמים או משקיעים קודמים ● כל הגיוס התבצע מקרנות הון סיכון זרות

שי אהרונוביץ׳, מנהל רשות המסים / צילום: ניב קנטור

מס דירה שלישית חוזר לשולחן: "המערכות כבר מוכנות"

לדברי מנהל רשות המסים, שי אהרונוביץ', המדינה צריכה ליצור אחידות ולהפסיק לשנות את שיעורי מיסוי הנדל"ן בתדירות גבוהה ● עוד הוא הוסיף כי צריך לחשוב על מס דירה שלישית: "מבחינתנו זה צעד נכון שיעלה בתקציב 2025"

עינת גנון / צילום: בר שניר

פרויקט הענק מתעכב: עוד פרישה מהמרוץ לניהול רשות המטרו

עינת גנון, סמנכ"לית הרשות להתחדשות עירונית, הודיעה על פרישה מהמרוץ לניהול רשות המטרו, לאחר שלאחרונה גם צחי דוד, סגן הממונה על התקציבים באוצר לשעבר, הסיר את מועמדותו לתפקיד ● כעת נותר מועמד אחד לבחירה, והמכרז עומד בפני ביטול

סם בנקמן-פריד / צילום: ap, Bebeto Matthews

סם בנקמן-פריד, מייסד בורסת הקריפטו FTX, נידון ל-25 שנות מאסר

בנובמבר האחרון חבר מושבעים בארה"ב מצא את סם בנקמן-פריד אשם ● היום, השופט בתיק קבע כי הוא ירצה 25 שנות מאסר ● "אני הייתי המנכ"ל ולכן האחריות היא עלי", אמר בנקמן-פריד עם מתן גזר הדין

אולם הקונצרטים בו התרחש הפיגוע במוסקבה / צילום: Reuters

הפיגוע במוסקבה הביא את אירופה להגביר כוננות מפני מתקפת דאעש

צרפת ואיטליה פרסמו אזהרות מפיגועי דאעש בשטחן, כשהחשש עולה לקראת חג הפסחא ● המתקפה ברוסיה העלה גם לפני השטח את האזורים העניים ביותר במדינה, בהם צובר ארגון הטרור השפעה

פרופ' דניאל כהנמן / צילום: יח''צ מטר

פרופ' דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, הלך לעולמו

כהנמן, בן 90 במותו, זכה בפרס נובל בכלכלה בשנת 2002 על מחקר בתחום של קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות

בנק ההשקעות ג'יי. פי מורגן / צילום: Reuters, Mike Segar

האסטרטג של הבנק הגדול בעולם: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו"

בבנק ג'יי פי מורגן שוב מזהירים מפני ירידות בשווקים, למרות שהתחזיות שלהם לא פוגעות כבר שנתיים וחצי ● האם הפעם התחזיות שלהם יתממשו? ומה הם ממליצים למשקיעים?

ייצור השבבים / צילום: Shutterstock, Golubovy

חברות השבבים הישראליות שמשלמות על הקשחת הכללים

ביטול רכישת חברת שבבים ישראלים על ידי הענקית האמריקאית קוואלקום מתווספת לנסיגת אינטל מרכישת טאואר אשתקד ● לפי מומחים, מדובר במגמה מתעצמת של הקשחת העמדות מצד רגולטורים בעולם ● "חברות צריכות להתחיל לחשוב מראש על אלטרנטיבות", הם אומרים

צילום: ap, AP23024601572019_e5rllq

יציבות בוול סטריט; רדיט יורדת ב-12%, רשת הרהיטים RH מזנקת ב-16%

סיכום הרבעון הראשון באירופה: השווקים עלו בכ-7% ● בלומברג: "שוק הקקאו קורס", וולס פארגו: "עליית המחיר תגולגל אל הצרכנים" ● מייסד בורסת הקריפטו FTX נידון ל-25 שנות מאסר ● הצמיחה בארה"ב עמדה על 3.4%, יותר מהצפוי ● ג'יי.פי מורגן: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו" ●  אמזון השקיעה 2.75 מיליארד דולר באנטרופיק ● מחר "יום שישי הטוב" לא יתקיים מסחר בוול סטריט ובמדינות רבות אחרות

קרן כהן חזון, מנכ''לית ובעלת השליטה בתורפז / צילום: ששון משה

תורפז רוכשת יצרני חומרי טעם בלגית-גרמנית תמורת 48 מיליון דולר

תורפז צפויה לרכוש את קבוצת קלאריס & ווילך באמצעות חברת הבת שלה - פיט ● החברה מייצרת חומרי הגלם היחודיים לתחום הבשר והאפייה ומחזור המכירות שלה הסתכם ב-35.1 מיליון דולר ב-2023

הראלי בוול סטריט יימשך? זה מה שמלמדת ההיסטוריה

מדד המניות המוביל S&P 500 עשוי לסיים את הרבעון הראשון עם עלייה של 10% ● האם ניתן להסיק מכך שהמשך השנה יתאפיין בראלי? לפי מחקרים של כמה גופי השקעות, החדשות הרעות נוטות להגיע במחצית השנה השנייה

הורים לילדים שגילם עד שלוש יקבלו החל מתלוש השכר הקרוב תוספת של נקודות זיכוי / אילוסטרציה: Shutterstock

הטבת המס הגדולה שהבטיחה הממשלה נכנסה לתוקף. מה יקרה לנטו שלכם?

הורים לילדים שגילם עד שלוש יקבלו החל מתלוש השכר הקרוב תוספת של נקודות זיכוי, אשר תגדיל להם את ההכנסה הפנויה ● ואולם, מומחים טוענים כי הטבת המס לא תשפיע על מי שבאמת זקוק לה

ינקי קוינט, מנכ''ל רמי ומ''מ מנהל רשות החברות / צילום: יוסי זמיר

מתחנות כוח ועד מוסכי רכבת: בענף התשתיות טוענים שרמ"י תוקעת מיזמים

בפנייה דחופה מבקשים במינהל התכנון מרשות מקרקעי ישראל לשחרר היתרים למיזמי תשתית לאומיים ● ברקע זה, גורמים בענף טוענים כי פרויקטים גדולים, בהם תחנות כוח ומוסכים של הרכבת הקלה, תקועים בגלל התנהלות הרשות ● רמ"י: "חלק מהפרויקטים יצאו לדרך"

קבינט המלחמה. ללא נשים במוקד קבלת ההחלטות / צילום: קובי גדעון-לע''מ

המלחמה חושפת את אוכלוסיית הנשים לסיכונים חריגים. איך אפשר להתמודד איתם?

מדור "המוניטור" של גלובס והמרכז להעצמת האזרח עוקב אחר ביצוע החלטות ממשלה משמעותיות ● הפעם, בשיתוף שדולת הנשים, על האתגרים שמציבה המלחמה בפני נשים ● נשים סובלות יותר מהיעדר ביטחון אישי וכלכלי - ובכל זאת הן לא נמצאות במוקד קבלת ההחלטות

מתחם חזית הים בחיפה / הדמיה: מן-שנער-יעד אדריכלים

נסגר המכרז הראשון של רמ"י בחזית הים בחיפה: כמה תשלם הזוכה?

יורו ישראל זכתה במכרז של רמ"י על קרקע של 23 דונם, להקמת 500 יחידות דיור ושטחי מסחר באחד מהמתחמים המסקרנים בישראל ● החברה תשלם על הקרקע, הסמוכה לבית החולים רמב"ם בחיפה, כ-205 מיליון שקל כולל הוצאות פיתוח

חיילים צרפתים מפטרלים בפריז / צילום: Reuters, Benoit Tessier

יבשת בחרדה: באירופה מקווים לצלוח את אירועי הקיץ ההמוניים ללא מתקפות טרור

אירוויזיון במאלמו, אליפות היורו בגרמניה ואולימפיאדה בפריז: שורת האירועים ההמוניים באירופה הקיץ, במקביל למלחמה בעזה והסיכון הגבוה לטרור איסלמי, מעלים את הכוננות בה לשיאים חדשים ● האמצעים שעל הפרק: שימוש ברחפנים והחזרת הנוכחות המשטרתית בגבולות

מנכ''ל NICE, ברק עילם / צילום: CRC Media

מלך השכר של ת"א: המנכ"ל שהרוויח כ-90 מיליון שקל ב-2023

עיקר התגמול של מנכ"ל נייס ברק עילם – הוני ● במשך שנותיו כמנכ"ל נייס צבר תגמולים בהיקף של כ-460 מיליון שקל לפי שער החליפין הנוכחי ● שכר של כ-17 מיליון שקל למנכ"ל אלביט אשתקד

דם אברמוב בקמפיין בנק הפועלים / צילום: צילום מסך

בלי אסקפיזם ועם לוחם בשיקום, הפרסומת של בנק הפועלים היא הזכורה ביותר

פרסומת הבנק, שבה מככב הלוחם הפצוע אדם אברמוב, היא גם המושקעת ביותר עם כ–1.6 מיליון שקל ● מדירוג הזכורות והאהובות של גלובס וגיאוקרטוגרפיה עולה כי השבוע התברגו שתי פרסומות חדשות: מנורה מבטחים וטאצ' ● הפרסומת של ביטוח 9 היא האהודה ביותר גם השבוע