שפרה הורן: "מה שאני מקבלת על 'ארבע אמהות' כמעט מעליב"

הסופרת שפרה הורן מדברת על הקושי להתפרנס מכתיבה: "אני אראה לך את דף התמלוגים שלי ותצחקי"

לשפרה הורן יש מוסר עבודה גבוה במיוחד. כאם חד-הורית לילד, גרושה פעמיים, היא מעולם לא עשתה לעצמה הנחות; ניהלה מעון, עבדה בארגון סטודנטים בינלאומי, כשנסעה ליפן עם בעלה השני הייתה מורה בבית ספר יהודי, כתבה בעיתונות ושידרה ברדיו, וכשחזרה לארץ, שוב בלי טבעת, הייתה הדוברת של המינהל לבטיחות בדרכים, של התנועה הרפורמית, ושל מוזיאון מגדל דוד. ב-1998 פתחה עסק לקשרי עיתונות וליחסי ציבור, תוך התמקדות בתרבות, בספרים ובמוזיאונים, שמגלגלים תקציבים זעומים כמעט. ברווח הצר שנותר לה בין העבודה למעט חיים אישיים, כתבה ספרים.

ואז, לפני שמונה שנים, כשסוף-סוף מצאה אהבה יציבה לפיטר, בעלה השלישי, הניו זילנדי, וסיגלה חיים על קו ירושלים-ניו זילנד-לונדון, והעסק התחיל לתפוס נפח, התגלתה הלוקמיה. מפתיעה ואגרסיבית. הורן רצתה למות בשקט, בלי טיפולים. אבל אחרי לחץ של הבן, גלעד, נכנסה לסדרת כימותרפיה קשה והמחלה נסוגה. בהמשך עברה השתלת מח עצם שתרמה לה אחותה, שאחריה באו חודשים ארוכים ומתישים של התאוששות ושל הליכה על קצה החיים.

מאז היא ממשיכה בטיפולי מניעה, בולעת תרופות, מחזיקה מעמד. בצל המחלה עוד המשיכה לעבוד, כי זה מה שהיא יודעת. "הלקוחות שלי היו מרוצים", היא אומרת, אנרגטית כתמיד, וברקע נותנת פקודות לקבלן שעשה אצלה שיפוצים בבית הירושלמי ובא לסגור קצוות. "אבל כסף כמעט לא הרווחתי. נתתי שירותי יחסי ציבור לסופרים מתחילים. יום אחד עשיתי יחסי ציבור לבחור מאוד אינטליגנטי שהוציא ספר על חשבונו, ולקחתי ממנו 50% ממה שאני לוקחת בדרך כלל, שזה ממש מעט. ואז הוא הגיע אליי עם ג'יפ מרצדס, והבנתי שהוא בן של אחת המשפחות העשירות בארץ".

- את יודעת להתנהל מבחינה עסקית?

"בחיים לא הייתי באוברדרפט. תמיד חייתי לפי היכולות שלי. כשהגעתי לספריית מעריב עם הספר הראשון שלי, 'חוויה יפנית', קיבלתי באותו היום חוזה איום ונורא, שנתן לי פרוטות על כל עותק, במקום לפרנס את ילדיי ואת נכדיי ממנו. הייתי כל-כך מיואשת".

- למה לא לקחת עורך דין?

"כי לא בדקתי אנשים. ככה זה היה גם עם 'ארבע אמהות'. נתתי הרבה הרצאות כדי להתפרנס".

- איך קורה שאישה אינטליגנטית כמוך לא לומדת מהפעם הראשונה?

"כי אני מאוד נאיבית. ואז רמי אורן פדה אותי ממעריב בכסף".

- המשפט הזה מעלה אסוציאציות קשות.

"וזאת הייתה הפעם הראשונה שדבר כזה קרה בארץ. הוא נתן לי מקדמה וחוזה שאפשר לי להרוויח יפה. 'ארבע אמהות' היה רב מכר היסטרי. הבנתי שאפשר להרוויח מספרים. תמיד הרווחתי מסביב - מכתיבה במעריב, מביקורת ספרים בהארץ - אבל להרוויח מכתיבת ספרים? זה היה חדש לי".

- גם כיום אפשר להרוויח מספרים, או שעידן ה"4 ב-100" חיסל את זה סופית?

"עוד לא קיבלתי את התלוש על הספר החדש שלי 'מחול העקרבים' מזמורה ביתן. הספר הוא ספר זהב, רב מכר. נמכרו מעל 25 אלף עותקים. מכרו אותי ב-25 שקלים. ארבעה ספרים ב-100 שקלים".

- אותך? והסכמת לזה?

"אני מאוד חצויה בנושא הזה. הבנתי שזה מאפשר לאנשים לקנות לעצמם ספרים, ועבור סופרים מתחילים זה נפלא, כי במחיר מלא קשה לי להאמין שהיו קוראים אותם. מצד שני, זה גורם לזילות. אנשים קונים ספרים ולא קוראים אותם כי הם לא באמת רוצים לקרוא אותם".

- את כנראה מאוד אלטרואיסטית, אם את מסכימה שזה יבוא על חשבונך.

"קיבלתי את הגזרה. אני ירושלמית, ואני ספונה בביתי רוב הזמן ולא מסתובבת במסעדות ובבתי קפה. אני חיה מאוד צנוע. כל ג'וב שלקחתי על עצמי היה לי מעניין, אם לא מצאתי עניין - עזבתי".

- כסף לא חשוב לך?

"כנראה שהחינוך שלי בבית היה שכסף הוא לא אסתטי. בית די ממוצע, עם זוג הורים סוציאליסטים שהאמינו שכסף זה טמא; ואולי הבעיה הייתה שלי, שלא הערכתי את היכולות שלי".

- כבר שמונה שנים שאת לא עובדת.

"כי אני בטיפולים ואין לי את האנרגיה שהייתה לי. הייתי נוסעת כל יום לתל אביב לפגוש קליינטים, כתבתי, הייתי זמינה בביפר לעיתונאים. היה לי מזל מאוד גדול שהיה לי סוכן ביטוח טוב. הוא דיבר איתי על ביטוח מנהלים שעשיתי. פנסיה אין לי".

- לא חסכת לפנסיה?

"לא מעניין אותי כמה כסף הבן שלי יקבל, מה שהיה חשוב לי זה אובדן כושר עבודה. שילמתי הון תועפות בכל חודש. הביטוח הזה מחזיק אותי. זה לא הרבה כסף, אבל גם ההוצאות שלי הרבה יותר צנועות מאשר לפני המחלה".

- ולא אמרת מילה על הספרים שנמכרים מעולה.

"אני אראה לך את דף התמלוגים שלי ותצחקי. מה שאני מקבלת על 'ארבע אמהות' ועל 'חוויה יפנית' כמעט מעליב. קיבלתי את פרס ראש הממשלה שאפשר לי שנת קיום אחת בזמן המחלה, גם פרס ברנר שהוא מאוד מכובד. על כל ספר שלי שמושאל בספרייה אני מקבלת נתח קטנטן, ואני כותבת גם ביקורות ספרים".

- זה לא נתפס שסופרת מצליחה צריכה לקושש כסף מפה ומשם כדי להתקיים. אני מתביישת.

"אין לי חובות, אין לי משכנתה, אני שמחה בחלקי, באמת, אני בסדר. גם מנהל הבנק לא מתלונן. כשחזרתי מיפן קניתי בית שהשכרתי".

- למה עזבת את קשת הוצאה לאור של רם אורן?

"הסיבות מאוד אישיות. הוא מו"ל נפלא שנתן לי יחס מעולה. בספרות יש התקבלות. מצב שבו את נחשבת לסופר איכותית ולא רק לרבת מכר. עם 'תמרה' התלבטתי אם אתן אותו לרמי. שלחתי אותו לעם עובד והוא נפל לידיים של העורכת אילנה המרמן, שלא ידעה מי כתב אותו. בתוך עשרה ימים הוא התקבל להוצאה. ואז עמדו על כפות המאזניים הנאמנות שלי לרמי, שהספרים שהוצאתי אצלו נכתשו על-ידי המבקרים, או לצאת בהוצאה אחרת, לכאורה יותר מכובדת. בחרתי בעם עובד ורמי מאוד כעס עליי. כשקיבלתי את התלוש הראשון מהם פשוט פרצתי בבכי".

- מהתרגשות?

"לא. מאכזבה. הרמתי טלפון והתלוננתי. רמי מכר כל ספר במחיר קבוע, לא במבצעים ולא בהנחות, ואם הוא היה מחליט להכניס אותי למבצע כזה, הוא היה מתייעץ איתי קודם. בחרתי בכבוד ושילמתי מחיר כלכלי".

- שאולי לאורך זמן יוכיח את עצמו, הוא ימצב אותך ככותבת יותר איכותית.

"אחרי 'חוויה יפנית' ו'ארבע אמהות', לא היה מו"ל בארץ שריח הכסף לא עלה באפו. הספרים יצאו בחו"ל ונמכרו, אבל אני רציתי הכרה".

- וגם את עם עובד החלטת לעזוב.

"אחרי שלושה ספרי מבוגרים וספר ילדים אחד, הרגשתי שמשהו רע קורה שם. רציתי מו"ל שיש לו רשת חנויות. שמעתי דברים מופלאים על זמורה ביתן והתברר שהם חביבים להפליא. התחושה הייתה שעשיתי משהו נכון. הוצאתי את 'מחול העקרבים' לפני פסח, ולמרות הבלגן, הם עמדו מאחוריי, נתנו לו מקום מכובד, והוא הגיע לזהב. המחמאות על הספר היו היסטריות, הייתה לי עורכת טובה שהקדישה לי הרבה זמן. איך אמר פעם הסוכן הספרותי שלי פרופ' צביקה רייך - 'הוצאות הן כמו גבר, הן יחזרו ויחזרו אחרייך עד שישיגו אותך ואז יפנו לך כתף קרה'. הרגשתי כתף צוננת בעם עובד".

- מה זה סוכן ספרותי?

"הוא יושב מול המו"ל, מנהל איתו משא ומתן, מדבר איתו על אחוזי שכר הסופרים. סוכן ספרותי חשוב מעורך דין כי הוא בקי בכל הניואנסים".

- למה את לא עורכת ספרים בעצמך, במקביל לכתיבה? זאת עוד דרך להתפרנס.

"כי אני דיסלקטית. האותיות מטפסות להן אחת על השנייה. אני עורכת את עצמי כמיטב יכולתי. אני יכולה לערוך אחרים ברמת המהות, אבל לא ברמה הלשונית. אני כן יכולה להיות לקטורית, ואת זה עשיתי. הייתי גם לקטורית של תסריטים. יש המון דברים שאשמח לעשות, כמו לחזור להנחיה בטלוויזיה, שבה התנסיתי בעבר. אבל השאיפות הכלכליות שלי לא גדולות. אני רוצה לחיות טוב ושיניחו לי לנפשי לכתוב ולרגש אנשים. איזון תקציבי מספיק לי".