העולם שייך לצעירים? מפלס האושר רק עולה עם הגיל

עמוק במרתפי אוניברסיטת הרווארד, בין אלפי תיקים אחרים, מסתתר תיק מספר 218. הכללים הנוקשים של מחקר גרנט, המחקר הוותיק והשאפתני ביותר בעולם על הזדקנות, אמנם אוסרים את חשיפת זהות הנחקרים עד שנת 2040 (התאריך שבו ימלאו 100 שנה לתחילתו של הפרויקט שעקב אחרי קבוצת סטודנטים מגיל 20 ועד גיל 80 ויותר), אבל השמועות על מקרה מספר 218 מטרידות את מנוחת החוקרים.

הוא עשיר, אבל את הכסף הרוויח במו-ידיו. הוא בן 80 פלוס, אבל מעולם לא היה מאושפז למעלה משבוע ברציפות. לאשתו יש צלקת ממחלת הסרטן, אבל היא התאוששה לגמרי ומתעוררת מדי בוקר לצדו כפי שעשתה בכל יום ב-60 השנים האחרונות. כשמבקשים ממנו לדרג את רמת האושר בנישואיו הוא בוחר בתחושת שביעות הרצון הגבוהה ביותר. מדי שבוע מבקרים אותו ילדיו, נכדיו וניניו. כשחבריו הטובים שואלים אותו בתום המפגש השבועי הקבוע מה היה משנה באורח חייו, הוא מחייך, נשען לאחור ועונה בשקט ובסבלנות: "אני מניח שיש כמה דברים, אבל לא הייתי משנה דבר".

לפי תחזית האו"ם, עד 2050 יגדל הגיל הממוצע במדינות העולם מ-29 ל-38. אם אוכלוסיית העולם מונה כיום כמעט 7 מיליארד איש, ורק 11% מהם בני 60 ומעלה, הם צפויים להוות במדינות המפותחות 33%. זו האוכלוסייה שגדלה בקצב המהיר ביותר - 2.6%, יחסית לשאר האוכלוסייה שגדלה בקצב של 1.2%. במילים אחרות, תוך כמה עשורים כל אדם שלישי יהיה פנסיונר וכל אדם עשירי יהיה בן 80 ומעלה. מקרה מספר 218 אוחז בפורמולה המנצחת של בריאות, אהבה, עבודה, כושר גופני ובשלות נפשית, המבטיחה השתלבות מצוינת בעולם החדש. הוא מתבגר נהדר.

מתבגרי העולם החדש כלל לא מתאימים לפרמטרים שבהם נהג המחקר להגדיר זקנה עד עתה, והם פורעים בעקשנות כל ממצא שהגדיר את המחצית השנייה של החיים כלא תפקודית או כפחות מאושרת.

אם עד לאחרונה הוגדרה ההזדקנות כירידה קבועה ביכולות הגופניות והמנטליות, המחקרים העכשוויים מעמידים שלושה פרמטרים חדשים למדידת איכות החיים במחצית השנייה של החיים: בריאות, שינוי והתפתחות. אמנם, לאחר גיל 20 החושים מתחילים לאט להתל בנו ובגיל 70 אנו כבר יכולים לזהות רק 50% מהריחות שזיהינו בעבר והראייה שלנו נחלשת, אולם ההזדקנות מגלמת בתוכה גם טרנספורמציה חיובית. אכן השיער מלבין, קו המותניים מתעגל, והתשוקה לעשות אהבה יורדת מפעמיים בשבוע לפעם בחודש, אולם התשוקה לאהוב ולהיות נאהבים אינה נעלמת כלל, ומדד האושר נשאר יציב, ואף עולה בהדרגה. במישור הנפשי אנו עוברים ממרירות לקבלה ושלמות. אנחנו ב-70% יותר סובלניים וסבלניים משהיינו, ומקבלים יותר את האחר ואת עצמנו. זה הגיל שבו אפשר להבין ולהתנהל בקלות יתרה בתוך פרדוקס ותנאי אי ודאות, להעריך דברים באופן יחסי, ומעשינו נולדים מתוך ההבנה העמוקה שלכל רגע יש עבר וגם עתיד. ניסיון החיים, כמו הגיל עצמו, רק גדל עם הזמן.

משכיל, נשוי ולא מעשן

בחזרה למחקר גרנט, שכולל ארכיון נתונים ענק של פרטים, שנאספו בדייקנות על קבוצה של כ-600 נסיינים במשך למעלה מ-70 שנה. בשנת 1937 נבחרו 300 תלמידים מהשנה השנייה בהרווארד (כולם גברים לבנים) למעקב מחקרי שאמור היה להיות בסיס תיאורטי להבנתו של "הגבר המודרני החדש". חמש שנים לאחר מכן נוספה קבוצת נבדקים נוספת, בני אותו הגיל, של לא-אקדמאים בני שכונות בוסטון והסביבה. מדי שנתיים עברו הגברים בדיקות פסיכולוגיות מעמיקות ומדי חמש שנים בדיקות רפואיות.

הפסיכיאטר ג'ורג' וילאנט, שלמד בהרווארד במקביל לסטודנטים הנחקרים, אימץ בשנת 67' את הממצאים (לאחר שהמחקר כמעט וננטש ע"י החוקרים המקוריים) והפך לבעליו של תסריט הזדקנות מפורט של דור שלם. אחת המסקנות המפתיעות והמהפכניות שהתקבלה בשלב עיבוד הנתונים הייתה כי אפשר לנבא כבר לפני גיל 50 הזדקנות מוצלחת בגילאי 70-80.

ממצאי המחקר הראו כי המפתח להזדקנות מאושרת אינו נעוץ רק בגנים או בגורל, אלא גם בנו. מבין הנחקרים, מי שעד גיל 50 היו בעלי השכלה גבוהה יותר ובעלי משפחה גדולה ומגובשת יותר, גם התבגרו באופן המספק ביותר. הפרמטר השלישי היה, שמי ששלט בהרגלים מגונים, בעיקר שתיית אלכוהול ועישון סיגריות, זכה לחיים ארוכים ומשמעותיים יותר.

מחקרי לוויין נוספים מציגים תוצאות מפתיעות. אם עד עתה שלטה התפיסה כי מגיל 25 הגוף נמצא בעקומת ירידה גופנית, מנטלית ונפשית, הממצאים כיום מתארים אוכלוסייה מבוגרת פעילה, אסרטיבית ובשלה.

מחקר גיל גדול שנערך בברלין בקרב 516 נבדקים - מחציתם נשים ומחציתם גברים - בגילאי 70-100, ניפץ אקסיומות רבות הקשורות בתפקוד בגיל מבוגר. המחקר, שנערך לאורך חמש שנים, גילה אמנם כי כל אחד מהנבדקים סבל לפחות ממחלה אחת רצינית בתקופת הזמן הזו, אולם רק 10% מתחת לגיל 95 סבלו סוג כלשהו של שיטיון, ו-90% ניהלו אורח חיים שהם הגדירו כ"מספק מאוד". ל-76% היה עדיין פרטנר מיני, ו-17% קיימו יחסי מין פעם בשבוע.

מסתבר, כי הזדקנות מוצלחת ותפקוד מלא לאחר גיל 75 כלל אינם קשורים לכסף או למעמד כלכלי. בבדיקת פרמטרים כמו פעילות חברתית, תפקוד מלא, עצמאות, הנאה ושביעות רצון, 80% מבני ה-75 ומעלה דיווחי על בריאות נפשית ותחושת סיפוק מצוינת או ממוצעת. מעל גיל 95, 30% שמרו על הפרמטרים הללו. הממצא המרגש מכל היה שכל הנחקרים דיווחו כי עם התקדמות הגיל, הרוחניות ושלוות הרוח גדלות. בשלווה הכוונה לאמונה, קבלת הגורל וקבלה של האחר. תחושות כמו קנאה, כניעה או אי אמון פינו את מקומן לתחושות "בודהיסטיות" כמעט, המעניקות יותר ערך ומשמעות לדברים שנעלמו מהעין בגילים אחרים. ממצא נוסף היה כי שיטת ההתמודדות החברתית הנפוצה ביותר בגילאי 70-79 הייתה הומור.

מבוגרים מאושרים יותר

במאה ה-20 נוספו שנים רבות יותר לתוחלת החיים הממוצעת מאשר כל השנים שנוספו בשנות האבולוציה האנושית גם יחד. כהרף עין הוכפל כמעט אורך הזמן שאנחנו חיים. ולכן, ההתמודדות עם ההזדקנות ומדעי ההזדקנות הם עניין חברתי, מדעי, כלכלי ופוליטי חדש לגמרי. בגלל שבמקביל לעלייה בתוחלת החיים חלה ירידה בשיעורי הפוריות, התפלגות הגילאים באוכלוסייה משתנתה.

מבחינה גנטית איננו יותר חסונים מאבותינו, ולכן העלייה בתוחלת החיים היא תוצר של תרבות. זהו כור היתוך של מדע, טכנולוגיה ושינויים רחבי היקף בהתנהגות, שמשפרים את הבריאות ואיכות החיים. ככל שלומדים יותר את האנשים המתבגרים, מתברר שנתיב הדעיכה שאפיין את התפיסה של המחצית השנייה של החיים אינו מדויק כלל. להפך, ההזדקנות מביאה לשיפורים ראויים לציון.

המרכז לבקרת מחלות בארה"ב ערך לאחרונה סקר שבו נשאלו המשתתפים האם חוו מצוקה פסיכולוגית משמעותית בשבוע החולף. פחות קשישים ענו בחיוב על שאלה זו, מאשר בני גיל העמידה והצעירים. סקר עדכני של מכון המחקר גאלופ האמריקני שאל את המשתתפים כמה מצוקה, דאגה וכעס הם חשו ביום הקודם, והממצאים כולם הראו שכל הפרמטרים פוחתים עם הגיל.

ד"ר לורה קארסטנסן היא פסיכולוגית מאוניברסיטת סטנפורד ומייסדת המכון לאריכות ימים, העוסק במציאת דרכים חדשניות לשיפור חייהם של בני 50 ומעלה. קארסטנסן העלתה את השאלה האם ההזדקנות המאושרת מאפיינת רק את דור הבייבי בום, ילידי סוף שנות ה-40. במחקר שערכה בעשר השנים האחרונות, היא עקבה אחרי קבוצת אנשים בגילאי 18-94, וחקרה האם ומתי השתנו החוויות הרגשיות שלהם. הנבדקים נשאו איתוריות אלקטרוניות למשך שבוע בכל פעם, והחוקרים התקשרו אליהם במועדים אקראיים, בשעות שונות של היום. בכל שיחה הם התבקשו לדרג את רמת האושר שלהם בניסיון לקבל מושג על מנעד החוויות בחיי היומיום. נמצא שההתפתחות הרגשית המאושרת אינה מאפיינת דור ספציפי. במרוצת השנים, אותם אנשים דיווחו יחסית יותר ויותר על חוויות חיוביות. ובשום מקרה רמת האושר לא הגיעה לערכים הנמוכים של גיל ההתבגרות, למשל.

על מנת שלא לומר באופן פשטני שהמבוגרים "מאושרים" יותר, המחקר בדק את הפרמטרים הרגשיים השונים, ומצא שהם כולם גבוהים יותר, ובהתאמה - שמבוגרים מתמודדים טוב יותר עם רגשות מעורבים. הם מכילים עצב בנוחות רבה יותר, ומקבלים את המצוקה הרגשית בצורה טבעית ונכונה יותר מאשר צעירים. מאחר והם גם מסוגלים להתייחס לאי צדק בחמלה, ולא בייאוש, המבוגרים טובים יותר מהצעירים בפתרון סכסוכים וויכוחים טעוני רגשות.

במחקר אחר הראתה ד"ר קארסטנסן שאם מראים לאנשים בקבוצת גיל מגוונת סט של תמונות שונות ואח"כ מבקשים מהם להיזכר בדימויים שונים, המבוגרים זוכרים יותר תמונות חיוביות משליליות. למעשה, אנשים מבוגרים מתעלים את משאביהם הקוגניטיביים, כמו תשומת לב, למידע חיובי יותר מאשר לשלילי. בחלקו השני של המחקר ביקשו החוקרים מאנשים מבוגרים וצעירים להתבונן בפרצופים זועפים ומחייכים. המבוגרים הביטו יותר אל הפרצופים המחייכים והסבו את המבט מהזועפים והכועסים. הממצאים הללו מיתרגמים ליותר הנאה וסיפוק בחיי היומיום.

ההסבר לממצאים הללו הוא שבני האדם הם המין היחיד בטבע שחי את חייו בידיעה שהם עומדים להסתיים. פרדוקס הגיל הוא כי ההבנה שלא נחיה לנצח משנה את איכות החיים ככל שמתבגרים, בדרך חיובית. בגיל צעיר, כשאופק הזמן ארוך ומעורפל, אנשים נמצאים בכוננות ומאבק כל העת, עסוקים בקליטת מידע רב ככל שיוכלו, לוקחים סיכונים, ולעתים יבלו עם אנשים שאינם מעניינים אותם רק בתקווה כי ילמדו משהו. כלומר, הם יצאו רוב הזמן ל"פגישה עיוורת", כי אם זה לא יצליח תמיד יש את מחר.

אצל אנשים מעל גיל 50 אופק הזמן מתקצר, ותפיסת הזמן המוגבל גורמת לזיהוי מדויק של סדרי העדיפויות, ולהתייחסות פחותה לדברים שוליים. הם חיים את הרגע, מבינים מה חשוב, משקיעים בדברים בטוחים יותר, מעמיקים במערכות יחסים וחיים מתוך תחושה עמוקה של הערכת החיים. זו אוכלוסייה שיודעת להתענג על החיים, להעריך את הדברים בצורה שקולה ופחות אמוציונלית, ונכונה יותר להתפייס. השינוי הזה בהשקפה מוביל לפחות סובלנות כלפי אי צדק.

רגע שקט בבקשה

אז המבוגרים מאושרים יותר, וניתן לצפות עד גיל 50 מי יזדקן באושר. אבל איך בדיוק נראית התבגרות מאושרת? אוכלוסיית בני ה-50 ומעלה הפכה לגנרטור המרכזי של תעשיות התיירות, הנדל"ן, היופי והבריאות העולמיים. הם מבלים את זמנם בהסתערות אקטיבית על המחצית השנייה של חייהם, מבחינה מקצועית ורגשית, ולא במפגשי ברידג' על כוס תה.

החוקרים ווידו אורלמנס, ארנולד באקר ורות ואן-הובן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת רוטרדם בהולנד, ערכו ב-2011 מחקר שבדק מהו סדר היום החדש המאושר ביותר של אנשים מעל גיל 50. סקירה של מחקרי עבר מצאה כי פעילויות חברתיות, פעילות גופנית ופעילות קוגניטיבית באופן קבוע (לימודים, קריאה, הרצאות) הם הפרמטרים האחראיים על תחושת האושר ככל שמתבגרים. זמן לבד, זמן "סידורים" או התעסקות שוטפת במשק הבית, הגוזלת מאמץ ואנרגיה, הם הגורמים המובילים לחיזוק תחושת הבדידות, גורעים מההנאה ופוגעים באיכות החיים.

המחקר שנערך על 438 נחקרים, בין הגילאים 55-88 החיים בהולנד (גיל ממוצע 65, 276 גברים ו-162 נשים), התבסס על שיטת ניטור סדר היום, שהציג חתן פרס נובל דניאל כהנמן במחקרו הגדול על האושר. הנבדקים התבקשו למלא פעם ביום, לאורך שנתיים, יומן אלקטרוני ובו לתעד את סדר הפעילויות שלהם ואת מידת האושר שהסבו להם. מגוון הפעילויות שנאספו מוינו לפעילות חברתית, פעילות גופנית, פעילות מרגיעה (שינה, צפייה בטלוויזה, גלישה באינטרנט, קריאה), תחזוק משק הבית ופעילות קוגניטיבית.

הממצא הראשון של המחקר היה כי בריאות גופנית, גיל, או מין אינם משמעותיים כלל לתחושת האושר אצל מבוגרים במהלך היום. המפתח לניהול אורח חיים מאושר בגיל מבוגר, לפי המחקר, נמצא עמוק בזמן הרגיעה. הממצאים מראים כי שקיעה עמוקה מדי בפעילות קוגניטיבית או פיזית, פעילויות שלכאורה נתפסות כמעניקות אושר, אינה תורמת לתחושת האושר הכללית, אלא רק כשהיא מווסתת ע"י זמן אישי מרגיע. פעילויות חברתיות גם מושפעות מהפרמטר הזה, אבל פחות - מה שמשלים את הטענה כי הפעילות החברתית היא עדיין פרמטר מרכזי בתחושת האושר מעל גיל 50. פעילויות חובה כמו סידורים או משק בית, שקושרו ישירות לחוסר אושר, התגלו כתורמות לאושר ברגע ששולבו נכון עם זמן רגיעה אישי.

הפרמטר שנמצא משפיע ביותר על עיצוב סדר היום הוא תכונות אופי. ממצאי המחקר הראו כי אנשים מוחצנים יותר יעסקו יותר בפעילויות חברתיות ועל כן יחיו חיים בעלי מדדי אושר גבוהים יותר בגילאים מבוגרים יותר. אנשים נוירוטים בעלי נטייה לחרדה, יסתגרו יותר ועל כן מדדי האושר שלהם יהיו, כמצופה, נמוכים.

סדר היום המאושר ביותר על פי המחקר הוא כזה שבו 67% מהזמן נשלטים על ידי האדם עצמו ורק היתר מלאים בעיסוקים שנכפים עליו. ואכן, בני 50 ומעלה בדרך כלל הגיעו לשלב עצמאי כזה בחייהם, שבו הם כבר לא משועבדים לעבודה או למשפחה ויכולים להיות בעלים של 70% או יותר מהזמן שלהם.

בכוח המחשבה

משנמצא סדר היום המאושר ביותר, כל שנדרש הוא לחיות מספיק שנים כדי לקיימו. מחקרים מראים כי הערכה עצמית של הגיל ושל תהליך ההתבגרות עצמו תוביל לתוחלת חיים גבוהה ולאיכות חיים גבוהה. במחקר שנעשה בשנת 2010 באוניברסיטת לוזן בשווייץ, ביקשו החוקרים לבדוק מהו הפרמטר המשפיע ביותר על עיצוב אורח חיים בריא ומאושר בגיל מבוגר. 1,422 נבדקים נדרשו לענות לאורך שלוש שנים על מגוון שאלות אישיות, בניסיון לעצב את ההיבט המורלי של הגיל המבוגר. באופן ספציפי נבדק הקשר שבין תפיסה עצמית של הגיל ותהליך ההזדקנות לבין תחושת הפגיעות והירידה בפעילות ומצב הרוח בגילאים 65-70.

תוצאות המחקר הראו כי פרמטרים אובייקטיביים כמו מצב בריאותי מסובך, מגורים לבד, או קשיים כלכליים, אשר לכאורה היו אמורים להשפיע על ניהול תקין של חיים בעלי איכות גבוהה, לא השפיעו כלל. מי מהנחקרים שסבל מדברים אלה, אבל עדיין הפגין קבלה ואופטימיות לגבי תהליך ההזדקנות, בסופו של דבר חי יותר. כלומר, כוח המחשבה החיובית על אורח החיים בגיל מבוגר חשוב ומשפיע בהרבה מפרמטרים אובייקטיביים כמו רווחה, למשל. תוצאות מחקר זה תומכות במחקר רחב יותר שנעשה השנה בטורקיה, באוניברסיטת הסטפה באנקרה בקרב נשים בלבד. שם מצאו כי נשים בעלות גישה נכונה ובריאה יותר כלפי הזדקנות, מבחינת תפיסת השינויים הפיזיים ומבחינת קבלת ההתבגרות העצמית, הן בעלות איכות חיים טובה הרבה יותר מאלה ש"התנגדו" לתהליך ההתבגרות.

פרמטרים נוספים להליך הזדקנות מוצלח מתאר פרופ' ברדלי פישר מאוניברסיטת מיזורי בארה"ב. בסקר גדול שבו תושאלו נבדקים בין הגילאים 62-91 עלו חמישה פרמטרים מרכזיים להזדקנות מאושרת ומוצלחת: תחושת מטרה לחיים, מפגשים חברתיים קבועים, קבלה עצמית, התפתחות אישית וניהול אורח חיים עצמאי ואוטונומי.

קציר מנטלי

ישראל מציגה תמונת הזדקנות דומה לתחזית העולמית. אם ב-1996, לפי נתוני משרד הבריאות והלמ"ס, רק כ-5% מאוכלוסיית המדינה היו בני 65 ומעלה, ב-2010 הם הגיעו ל-10%. עד 2030, צופים החוקרים, כמעט 15% יהיו מבוגרים. הנתונים לשנת 2010 מראים שאוכלוסייה זו היא בהגדרה גם חזקה יותר. 24.3% מבני 55-64 שייכים לעשירון העליון, ו-15% מבני ה-65 ומעלה. חיזוק לממצא אפשר למצוא בבמחקר שנערך באוניברסיטת אוסטין בטקסס, שבו עקבו במשך 40 שנה אחרי 6,000 אמריקאים בגילאי 20-90. תוצאותיו הראו כי הנבדקים הגיעו לביצועי שיא בקטגוריות הקוגניטיביות החשובות ביותר בין הגילים 40-65. גברים, הראו החוקרים פרופ' שרי וויליס ופרופ' וורנר צ'אי, הגיעו לשיאם הקוגניטיבי בממוצע בשנות ה-50 המוקדמות, ונשים שמרו על ממוצע גבוה גם בגילאי 60 ו-70. הנתון פורץ הדרך הוא כי רוב הנבדקים השיגו תוצאות טובות יותר במבחנים שלהם בגיל 50 מאשר בגיל 20.

מעבר לכך, מחקר שנערך באוניברסיטת דיוק בשיתוף המכון האמריקני לעידוד היזמות וקרן קאופמן ליזמות, סקר יזמים מצליחים בעסקים מתחומים שונים, ומצא כי בניגוד לתיאוריית מגע הקסם של גילאי ה-20, גיל היזם המצליח הממוצע הוא 40. המחקר מצא קשר ישיר בין גילו של היזם בעת הקמת החברה לבין סיכוייה להצליח. בשל המצב הקוגניטיבי והנפשי המתקדם, ובשל הבשלות, מסתבר שחברות שהוקמו בידי בני 40 או 50 גדלו לחברות יציבות בהרבה מאלו של בני ה-20 וה-30.

מה הסוד שמתגלה בגיל הזה? לנויורוכירורג וחוקר המוח פרופ' אלחנן גולדברג מאוניברסיטת ניו יורק, יש הסבר מפתיע. "מה שהיה לפני כן נושא לפתרון בעיות, כרוך היום במידה רבה בזיהוי תבניות", הוא כותב בהקדמה לספרו "פרדוקס החוכמה". "לא פעם, כשאני ניצב מול דבר שנראה כבעיה מאתגרת, אני עוקף איכשהו את החישוב השכלי המייגע והוא נעשה מיותר כבמטה קסם. הפתרון בא ללא מאמץ, כמקשה אחת, כאילו מובן מאליו. מה שהפסדתי ביכולת לעשות עבודה מנטלית קשה, הרווחתי ביכולת להגיע לתובנה מיידית, כמעט לא הוגנת בקלותה. כשאני מנסה לפתור איזו בעיה סבוכה, צצה לא פעם אסוציאציה רחוקה, שבמבט ראשון אין לה כל קשר לדבר שאני עוסק בו, אבל בסופו של דבר דווקא היא מספקת פתרון יעיל להפליא לבעיה שעל הפרק. גם הדבר הזה קורה ללא מאמץ. ויש משהו עמוק אפילו יותר, גם אם עלול להיווצר הרושם שאני שרוי במאניה קלה (ואני לא, לכן אני מרגיש חופשי לומר זאת), אסתכן ואומר שאני חווה יותר ויותר את התחושה שהחיים הם חגיגה, ואילו לפנים ההרגשה הייתה שהחיים הם מאבק. למרות ההכרה המלאה שלי בציווי הביולוגי שהחגיגה תבוא לקצה ביום מן הימים, ואולי דווקא בגלל ההכרה הזו, ממלא אותי דחף, שעוצמתו דומה ל כוח טבע והיא רק הולכת וגדלה עם השנים".

גולדברג מאבחן בספרו את התבניות העולות וחוזרות במוחו, העוזרות לו להתמצא בקלות כמעט בכל דילמה שהחיים מעמידים מולו, כ"חוכמת ההתבגרות". המנגנון העצבי העומד בבסיס החוכמה מעניק יתרונות קוגניטיביים מרחיקי לכת בתהליך ההזדקנות. כלומר, אם הזרעים המנטליים נזרעים בשלב מוקדם בנעורים בזכות הסקרנות והחקרנות, ואם הניסיון בשלבים הבוגרים יותר של החיים מעבד ומטפח את היבול המנטלי, הרי החוכמה היא הקציר המנטלי, שאפשר ליהנות ממנו רק בגיל מבוגר.