כמו אש בשדה קוצים

בשנת 1872 התקיים המשחק הבינלאומי הראשון בתולדות הכדורגל, כשנבחרת סקוטלנד, שהורכבה משחקניה של קבוצה אחת בלבד (קווינס פארק), אירחה בגלזגו את נבחרת אנגליה. הסקוטים, מספר ב"גרדיאן" העיתונאי ג'ונתן ווילסון, מחבר הספר "להפוך את הפירמידה: ההיסטוריה של טקטיקות הכדורגל", רצו לעשות משהו קצת שונה כדי להתגבר על האנגלים, להם היה יתרון פיזי עצום - הן בגודל הגופני של השחקנים, והן ביכולת התיקול שלהם. הסקוטים החליטו שהם חייבים לשמור את הכדור אצלם: אם הם ימנעו החזקת כדור מהאנגלים - הם ישלטו במשחק; אולי לא יכבשו, אבל לפחות יצליחו לא לספוג. וכך היה. הסקוטים חוללו סנסציה עצומה כשהצליחו לסיים את ההתמודדות, לעיני 4,000 צופים, בתיקו 0-0 מכובד.

בחלוף 140 שנה הכדורגל השתנה מקצה לקצה. אבל הבסיס נשאר אותו בסיס: גם בשנת 2012 נשאר הרעיון השולט לפיו החזקת כדור ומסירות אינסופיות הן הדרכים הטובות ביותר לפצח את המטריקס של הכדורגל.

***

מי שכמובן הביאה את הרעיון הזה הכי קרוב לשלמות היא ברצלונה. נכון, בעונה הקודמת ריאל מדריד הצליחה לגנוב לה את האליפות בדרך קצת אחרת. ריאל 'העיפה' את הכדור קדימה בכל הזדמנות, בצורה חדה ומהירה, רצוי לרגליים של רונאלדו במעלה אגף שמאל של הקישור. היא ויתרה על החזקת כדור רציפה לצורך יצירה מאסיבית של מצבי כיבוש. אבל העונה התחוור לז'וזה מוריניו ושות' שמה שהצליח אשתקד היה בסך הכל סטיית תקן. שהוויתור על הכדור היה הימור מסוכן: בארסה, עם 96% הצלחה ב-17 משחקי ליגה ב-2012/13, יצאה לפגרת חג המולד לאחר שרשמה את הפתיחה הטובה ביותר בתולדות הליגה הספרדית. היא עשתה זאת עם 769 מסירות בממוצע למשחק ו-68.8% החזקת כדור ("פוזשן"), נתון שאין לו מקבילה באף אחת מהליגות הבכירות באירופה. ריאל? בפיגור 16 נקודות מאחורי ברצלונה, עם 527 מסירות בלבד בממוצע למשחק ופוזשן של 57.9%.

מה שעובד באופן אסתטי בברצלונה היה קצת פחות משומן ב-2012 ככל שזה נוגע לנבחרת ספרד, האחות החורגת והקצת פחות יפה של בארסה. קצת יותר קשה לעשות את הדברים כשהמוציא העיקרי שלך לפועל, החלוץ, אינו ליאו מסי, אלא המחמיצן הכרוני פרננדו טורס (או "החלוץ" האקראי ססק פברגאס). אבל השורה התחתונה זהה: ספרד זכתה ביורו בזכות משחק המסירות שלה. לוויסנטה דל בוסקה, המאמן, לא היה אכפת כלל מהביקורות על המשחקים הלא מלהיבים שסיפקה ספרד בטורניר: הוא הודה שזה מה שעשוי להתרחש כש-10 שחקני היריבה מסתגרים נגדך מאחורי הכדור. הרי ככה היריב לא יכול לכבוש. ואכן, ספרד ספגה שער אחד בלבד בשישה משחקים ביורו. היחידה שהעזה לצאת קדימה מולה ולשבור את מערכי ההתגוננות - איטליה - חטפה רביעייה משפילה בגמר בקייב.

***

במשך שנים, הדרך הפופולרית ביותר לנצח משחקי כדורגל היתה באמצעות דריבלים. השחקנים שיודעים "להעביר" את המגינים והבלמים, במיוחד במשחק עומד, היו הסחורה הלוהטת ביותר. באבולוציה טבעית, הכדורגל השתנה: על מנת לעצור את הדריבליסטים, הפך המשחק לפיזי הרבה יותר. מועדונים שהתבססו על מהירות וכוח, בהגנה ובהתקפה, שגשגו. בשנים האחרונות הפנימו רוב מאמני העילית של היבשת, שישנה דרך אחרת, טובה יותר, לנצח משחקים: מסירות קצרות.

יש לכך סיבות רבות ומגוונות. המהפכה הקטאלונית שהתפשטה לכל העולם היא רק נדבך אחד; עוד לפני כן, עם שינויי החוקה שהפכו את השופטים להרבה פחות סלחניים כלפי עבירות קשות, התחילו הקבוצות לחפש פתרונות. ואפילו במקום ברוטאלי כמו אנגליה, מדינת הכדורים הארוכים וההרמות הבלתי אפשריות לרחבה, החלו להפנים את השינוי. אם לפני כעשור כמות ההרמות הממוצעת לרחבה במשחק פרמיירליג עמדה על 40, בעונה הקודמת (2011/12) היא הצטמצמה ל-34.52. שיעור המסירות הארוכות, בעלות אחוזי ההצלחה הנמוכים ואלו שמגדילות את הסיכוי שלך לאבד את המצרך הכל כך יקר (הכדור) - צנחה מ-38.8% (מתוך סך סוגי המסירות) בעונת 2007/08, ל-32% בלבד אשתקד. במקביל, אחוז המסירות המוצלחות בליגה האנגלית הבכירה עמד בעונה שעברה על 79.65%, לעומת 70.51% בלבד ב-2006/07.

מנצ'סטר סיטי אמנם נזקקה לנס כדי לזכות אשתקד באליפות בהתקפה האחרונה של העונה, אבל בדרך היו לה משחקים רבים בהם שמה את יהבה על החזקת כדור, כשאת הקנוניה הוביל דויד סילבה, שהתחנך וגדל על תזת המסירות הקצרות בכל הנבחרות הצעירות של ספרד (וסיים את העונה כמלך הבישולים של הליגה - 15 בסה"כ). והנה נתון מדהים נוסף מהפרמיירליג: אין פרשן או סוכנות הימורים שלא חזו בעונה הקודמת לסוונזי דלת התקציב, העולה החדשה, ירידה מהירה בחזרה לליגת המשנה. אבל הקבוצה של ברנדן רוג'רס (שקיבל העונה את המפתחות לליברפול) רשמה 85.7% דיוק במסירות, מקום שני בפרמיירליג בפרמטר הזה רק לאלופה סיטי (שרשמה 85.9% מסירות מדויקות). לאן זה הוביל את המועדון הוולשי הצנוע? לא לצ'מפיונשיפ - אלא למקום ה-11 באנגליה ולתואר הפתעת העונה.

לא רק בספרד ואנגליה הקבוצות שמאמינות בפסים קצרים (ולכן גם מדייקות יותר במסירות) הן גם אלה שמחייכות. אלופת איטליה, יובנטוס, שפתחה פער נקודות מבטיח בפסגה גם בעונה הנוכחית, היא המוסרת השנייה הכי מדויקת בסרייה A; בגרמניה, באיירן מינכן שמפרקת את הבונדסליגה עם פער 9 נקודות מהמקום השני, רושמת פערי ענק גם בתחום המסירות המדויקות (87.6%, לעומת 81.7% בלבד של שאלקה).

המסקנה ברורה: למרות מקרים חריגים שהתרחשו ב-2012, כמו האליפות של ריאל מדריד בספרד או הזכייה של צ'לסי בליגת האלופות, כלל האצבע שממשיך לקבל תוקף בכדורגל הוא פשוט - ככל שתמסור יותר פסים קצרים, כך יש לך יותר סיכוי לנצח.

 אחוז מסירות מדויקות בליגות הבכירות באירופה

***

כמו כל האופנות בכל התחומים, גם לזאת לקח קצת זמן, אבל ב-2012 היא נחתה בנתב"ג. מכבי ת"א הביאה צוות שלם מקטאלוניה כדי לממש את חזון הטיקי-טאקה בקרית שלום, ואפילו נבחרו שחקנים ספציפים שעונים לדרישות של השיטה (בלמים טכנים כמו איתן טיבי וקרלוס גארסיה שיודעים להחזיק בכדור ולמסור אותו כמו שצריך, ואפילו שוער - וינסנט אניימה - שכמו ויקטור ואלדז בברצלונה, מקפיד להתחיל כל התקפה בפס לשחקן פנוי ולא בהרחקת כדור סתמית לכיוון קו האמצע).

סגנון המסירות הייחודי מאוד בולט אצל מכבי ת"א. הוא לא תמיד יעיל ולא תמיד מצליח לייצר לקבוצה מצבי כיבוש; מכבי הפסידה ארבעה משחקי ליגה עוד לפני שסגרנו סיבוב וחצי; רמות הביצוע והגימור של השיטה לא מזכירות את מה שאנחנו רואים באירופה. ובכל זאת: עם השיטה הזאת מכבי ת"א רצה העונה לאליפות, בפעם הראשונה מאז עונת 2002/03. אז כנראה שיש בה משהו.