"אופ"ק בפני התמוטטות; זה שינוי כללי משחק עולמיים"

עו"ד שרגא בירן שופע אופטימיות לגבי עתיד המזרח התיכון. הפסימיות העמוקה שמאחדת את בכירי הפרשנים וקובעי המדיניות בישראל לנוכח התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית ועליית האחים המוסלמים, אינה עושה עליו רושם. בירן מתעקש לטעון שהמזרח התיכון נמצא על ספו של עידן חדש של שלום ופיתוח כלכלי מואץ, קרטל הנפט אופ"ק עומד לקרוס, הכוח הפוליטי של העולם הערבי יתפורר וניהול האזור יעבור לידיהן של שתי מעצמות העל. כללי המשחק החדשים ייקבעו בהתאם לאינטרסים הכלכליים של סין וארה"ב - ולישראל כדאי מאוד להתחיל להיערך לכך.

"הפרובלמטיקה הישראלית-ערבית תתגמד לנוכח האינטרסים הגלובלים", מנבא בירן. משנתו של בירן שנפרסת כאן לראשונה היא פרי עבודת מחקר של למעלה משנה שנערכה במסגרת "המכון לרפורמות מבניות", תא חשיבה שהקים בירן ב-2010, "כ"חברה לתועלת הציבור ללא מטרת רווח".

בירן עושה נפשות לחזון האנרגטי שלו למזרח התיכון מתוך עניין וסקרנות אמיתיים. הניצוץ בעיניים וההתלהבות הכמעט-נערית שאוחזת באיש בן ה-80 כשהוא מדבר על כך, מקשים מאוד לחשוב אחרת. אפשר לטעון נגדו כי הוא נאיבי והוזה, אך התכונות האלה אינן נדבקות בקלות לאדם כמו בירן, שצבר בשתי ידיו הון אישי המוערך במאות מיליוני דולרים.

אפשר גם ללכת בכיוון ההפוך ולטעון כי הוא מקדם בציניות ובתחכום תיאוריה שתכליתה לשרת את האינטרסים העסקיים שלו, אך בירן אינו מתרגש מכך. "שאנשים יחשבו מה שהם רוצים - אותי זה ממש לא מעניין", הוא אומר.

מה שכן מצליח להוציא אותו משלוותו הוא ניסיון לתייג את התיאוריה שלו בקטגוריית מקסמי "המזרח התיכון החדש", על שם חזונו המנוח של נשיא המדינה המכהן. "שלא תעז להכניס אותי לתוך חבית החמוצים הזאת!", מגיב בירן בזעם לשאלה בנושא, "אני מדבר על שלום אמיתי שמבוסס על אינטרסים אמיתיים ולא על הכרזות של חתני פרסי נובל לשלום".

"הזדמנות היסטורית"

בירן בוחר להשתמש בדרך המשי ההיסטורית לסין כדימוי המרכזי של התיאוריה שלו. "דרך המשי נפתחת מחדש וליהודים יש הזדמנות היסטורית לעלות עליה", הוא אומר. הדרך שמובילה אותו למסקנה הזו מתחילה במספרים. "נפט זה אחת הגניבות הכי גדולות שהמציא האדם", אומר בירן. "הפקת חבית נפט עולה עד 20 דולר לחבית. הזיקוק עולה 5 דולר, ההובלה 2-3 דולר והאחסנה בערך דולר אחד. רק בגלל קרטל בשם אופ"ק המחיר של המוצר הסופי קופץ לך פתאום ל-120 דולר".

אלא, שכל זה עומד להשתנות, להערכת בירן, בזכות פריצת דרך טכנולוגית שמאפשרת כיום לחברות אמריקאיות וקנדיות להפוך מצבורי ענק של פצלי שמן, נפט וגז למאגרי נפט וגז. "סין קונה היום במיליארדים חברות אנרגיה אמריקאיות וקנדיות כדי ללמוד את טכנולוגיות ההפקה החדשות", מציין בירן, "הפיתוח של מאגרי גז חדשים בארה"ב כבר מרסק את הקשר בין מחיר הנפט למחיר הגז שהיה קיים ב-80 השנה האחרונות. אופ"ק עדיין שולט במחיר הנפט, אבל לא יכול לשלוט במחיר הגז - והגז מתחרה בנפט".

- לאן זה יוביל?

"אופ"ק עומד בפני התמוטטות - והם יודעים את זה. כל הכוח הפוליטי של העולם הערבי שנצבר מאז 1973 עומד להתנפץ. זה שינוי כללי משחק עולמיים שחורג הרבה מעבר לגבולות המזרח התיכון. התהליך הזה מייצר סיכוי לעולם אנרגיה חדש ושוק גז משוכלל עם תחרות בין הנפט החדש והנפט הישן".

התזה שמעלה בירן מנסה לקרוא תיגר על שתי ההנחות המרכזיות שמקובלות כיום במיינסטרים של הפרשנים והמומחים לאנרגיה, גיאופוליטיקה והקשר ביניהן. ההנחה הראשונה גורסת שארה"ב תצמצם מאוד את מעורבותה במזה"ת ואולי אפילו תאבד בו עניין לחלוטין. בעשורים האחרונים ניהלה ארה"ב שתי מלחמות והשקיעה טריליוני דולרים במזה"ת לצורך אבטחת מקורות האנרגיה שלה, אבל בתוך שנים ספורות היא צפויה להשתחרר מתלותה בנפט המזרח תיכוני (ראו תרשים). ההנחה המרכזית השנייה גורסת כי ארה"ב וסין עתידות להיאבק ביניהן על מקורות האנרגיה של העולם כחלק ממאבק השליטה הגלובלי ביניהן.

"ארה"ב לא עוזבת את המזה"ת, אלא נשארת כדי לנהל אותו יחד עם סין", קובע בירן נחרצות. "ארה"ב עדיין מעוניינת במזה"ת. חברות אמריקאיות רואות במזה"ת שוק מרכזי למכירת הטכנולוגיות המתקדמות שלהן. סעודיה משקיעה מיליארדים בהקמת בתי זיקוק במקומות כמו ינבוע שלחופי הים האדום, וחברות הענק האמריקאיות מתמודדות על הפרויקטים האלה מול החברות הסיניות. בחורים אמריקאים כבר לא יבואו להילחם במזה"ת, אבל ארה"ב משקיעה את הכוח הצבאי שלה בשמירת נתיבי השינוע של הנפט לסין".

- איזה אינטרס יש לאמריקאים להגן על יבוא הנפט של סין?

"תאגידי הענק האמריקאים מעוניינים לשמור על יציבות מחירים. המזה"ת ימשיך לספק שליש מצריכת הדלק העולמית באמצעות הנפט ותעשיית הזיקוק, וכל מלחמה שתפרוץ באזור מאיימת להקפיץ את מחיר הנפט לשחקים. יש כאן מציאות חדשה שבה שני השחקנים הכי גדולים רוצים שלום במקום יריבות ומאבק. זה מהפך שמתחולל בדרכי שלום".

על המפה הסינית-אמריקאית

כיצד יוכלו כללי המשחק החדשים במזרח התיכון לקדם את האזור הנחשל ורווי הסכסוכים? בירן רואה בתהליך שיקומה של אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה מודל שיכול להצליח גם במציאות המזרח תיכונית הקשה. בשנים האחרונות ניסה לעורר עניין ב"תוכנית מרשל" לרצועת עזה, שתהווה לדעתו צעד ראשון בדרך שתוביל בסופו של דבר ליצירת איחוד מזרח תיכוני בנוסח האיחוד האירופי. ה

קמת נמל לייצוא נפט בעזה, למשל, יכולה להיות יוזמה שתשתלב היטב במגמות הגיאו-פוליטיות שמתאר בירן. מבחינת ישראל מדובר על הפעלתם מחדש של קווי הזרמת הנפט והדלק ההיסטוריים: צינור הנפט שבנו הבריטים מעיראק לחיפה וקו צינור הנפט אילת-אשקלון שבבעלות חברת קצא"א. "יש מערכת צינורות שסובבת אותנו שצריכה להיות על המפה הסינית-אמריקאית", טוען בירן, "למדינת ישראל יש פוטנציאל אסטרטגי עצום שנוצר כתוצאה משיתוף הפעולה הסיני-אמריקאי. הבעיה שאנחנו שקועים בזבל עד צוואר ולא מבינים שאפשר להצמיח מתוכו פרחים נפלאים".

- אז מה המסר שלך לראש הממשלה?

"אם אני פוליטיקאי ישראלי הייתי שם על סדר היום הגעה להסדר שלום שישרת את האינטרסים של ארה"ב וסין. פצלי הנפט והגז הם הנושאים שהכי מעסיקים היום את הסינים והאמריקאים - ואף אחד מהמנהיגים הישראלים לא צפה את זה".

ההשקעות של בירן

שרגא בירן מושקע בתחום האנרגיה באמצעות אחזקותיו בביילסול (79.4%), חברת האחזקות שהקים עם אחיינו דודי וייסמן. ביילסול שולטת (50.35%) בקבוצת דור אלון שמחזיקה כידוע בחברת הדלק דור אלון, ב-4% מהזכויות במאגר "תמר" (באמצעות אלון חיפושי גז) ובאלון USA המפעילה ארבעה בתי זיקוק בארה"ב.

בירן (80), לשעבר בירנבאום, הוא ניצול שואה וקומוניסט בעברו הרחוק, הוא אחד מאנשי העסקים המרתקים שצמחו בישראל. כעורך דין ירושלמי קידם בשנות ה-70 את הקמת שכונות פסגת זאב והר-נוף, ובשנות התשעים מילא תפקיד מרכזי במיזמי הפשרת הקרקעות של קיבוצי רמת רחל וגליל ים, האיירפורט סיטי ומיזמים רבים נוספים.

פעילותו כאיש עסקים החלה עם חברת ביילסול שהקים ב-1971. החברה שהחזיקה בראשיתה תחנת דלק ליד בית החולים בילינסון בפתח תקווה, הפכה עם השנים לבעלת שליטה באחת מקבוצות הקמעונאות הגדולות בישראל, שבמרכזה רשת מגה.

 התלות בנפט