הכותרות זעקו: "משפט חוזר לחוסני מובארק בעקבות הרשעתו בהרג מפגינים". החלטה דרמטית, קראו לה כלי תקשורת בישראל. אכן היא דרמטית, אבל לא בשל הסיכוי שמובארק ייצא בקרוב לחופשי.
הפסיקה מאתמול (א') ממחישה במלוא עוצמתה מה מסתתר מאחורי החלטות חשובות שמתקבלות בימים אלה בקהיר.
מה קרה שבהינף קולמוס מוצא בית המשפט כי הנשיא המודח ראוי למשפט חוזר? מדוע לא התאפשר הדבר ב-19 החודשים מאז נשלח למאסר עולם?
את העיתוי ואת הסיבה צריך למצוא במסתרי הסודות הכמוסים שנלחשו בין האחים המוסלמים לגנרלים. אלה הממסדים החזקים ביותר בקהיר, והם מנהלים את ענייניה של מצרים במשותף.
ברית בעל-פה בין האחים לבין הצבא
כלפי חוץ נראה כאילו לשכת הנשיא שולטת בכול. מוחמד מורסי אכן מפרסם צווים, מוביל חוקה חדשה, מתמודד בעוז עם אלימות ופשע גוברים, ומשקיע את מלוא מאמציו לבלום את ערכה הצונח של הלירה המצרית.
מורסי הוא אמנם אדם רציני, אבל חסר ניסיון בניהול מדינה, וכאשר הניסיון שלך מתמקד בישיבה ארוכת שנים בספסלי האופוזיציה, תתקשה לשאת על גבך בן-לילה את גורלם של 80 מיליון מצרים.
ואכן, מורסי אינו לבד. מאחורי הקלעים מסייעת לו צמרת האחים המוסלמים כמנגנון משומן. אבל מי שפתח לה את הדלת, אם כי לא מרצון, היו הגנרלים.
ברית בעל-פה נחתמה בין האחים לצבא. הראשונים זכו לראשונה בנתחים מן השלטון, ובתמורה הותירו בידי הקצינים את הסמכות בענייני צבא, ביטחון ויחסי חוץ. חלוקת הסמכויות נעשתה בהסכמה, ובמדויק. בתוצאה חזה העולם כולו, עם מינויו של מועמד האחים לנשיא מצרים.
ההסכמות עוגנו זמן קצר אחרי ההפיכה, שבה הדיחו הקצינים את המפקד העליון שלהם, חוסני מובארק. הם עשו זאת בלחצו של הרחוב, אבל התמריץ היה סלידתם מבנו גמאל, שנועד לרשת את השלטון, ואיים על האינטרסים הכלכליים שלהם (הצבא הוא המגזר המסחרי הגדול במצרים).
הגנרלים הבינו אז שהם עומדים בפני רגע האמת. אם ייפנו למאבק נגד הרחוב ונגד האחים המוסלמים, יישפך דם רב, אפשר שגם דמם שלהם. הם נוכחו שאין ביכולתם להביס את יריביהם ההיסטוריים והחליטו לצרפם אליהם.
הברית לוותה בהסכמות ג'נטלמניות, שרק על קצותיהן מספרים הצדדים לציבור הרחב. הקצינים אף דאגו שהאינטרסים הכלכליים שלהם לא ייפגעו, כי שערה משערות ראשי הצבא ומנגנון המודיעין לא תיפול.
הם הבטיחו כי גם מפקדם לשעבר, מובארק, לא יוצא להורג כפי שתבע הרחוב, וכי יוחזק בתנאים מכובדים, אף אם לציבור יסופר שנכלא. סמכויות הצבא עוגנו בחוקה החדשה, שאושרה לפני שבועות מעטים. מפקדי הצבא, שהיו שותפים בחשאי לניסוח החוקה, שמרו על הסדר ביום ההצבעה.
השופטים עדיין מקבלים הוראות מלמעלה
את סימני ההסכם אפשר לראות בכבוד ההדדי ששני הצדדים רוחשים בפומבי אחד לשני, כאילו לא היו עד לפני שנתיים יריבים מרים. הם ניכרים היטב גם בחוקה. חכמי האסלאם זוכים בה למעמד מיוחד, וכמותם הגנרלים. אחד הסעיפים אף מעניק להם זכות וטו על החלטת הנשיא לצאת למלחמה נגד מדינה אחרת. ולא במקרה, לספסלי הנאשמים בעוון שחיתות מובלים דגי-רקק, לא ראשי הצבא ומנגנוני המודיעין.
מי יתלונן נגד הצבא, או נגד הנשיא? הריהם השלטון, וזה מעניק גיבוי לאחר. כך נוהל המשפט המבוים של מובארק, לפי האינטרס של בעלי הברית. כך מונה מוחמד מורסי לנשיא - מונה ולא נבחר. כך הועברה החוקה החדשה, שהייתה נוחה באופן יחסי לשני הצדדים.
השופטים היו אלה שנתנו הכשר להחלטות שסוכמו בחדרי-חדרים. אותם שופטים מהעידן הישן, שרובם עדיין סר למרות המשטר. משפטו החוזר של מובארק נולד מתוך ההסכמות השקטות בין האחים לצבא, בעקבות אישורה של החוקה.
המלעיזים יגידו שמצרים הייתה ונשארה אותה מצרים. בימי מובארק פעלו השופטים כחותמת גומי של המשטר; בימי מורסי, רגע אחרי אישורה של חוקה חדשה - השופטים עדיין מקבלים הוראות מלמעלה. ישראלים ישמחו לדעת שיש בעל-בית בקהיר נוסף לאחים המוסלמים.
וייתכן כי בסיפור הזה חבוי סוד ההישרדות. שני המחנות, עם כל הסלידה ההדדית, ידעו לשלב כוחות ברגע קריטי ומנעו מארצם הידרדרות לתהום.
* הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים בגלי צה"ל.